בשר צלי שלוק ומבושל. עי' לח"מ והקובץ ובילדותי אמרתי עפ"מ שפסק רבינו בפ"ח מק"פ ה"ח. כמ"ד דצלאו ואח"כ בשלו נמי אסור. וזהו השאלה דבשר צלי יכול להיות שלוק ומבושל. משא"כ בלה"ז כולו צלי ונכון ע"ד פלפול [לחדודי לתלמידים]:

עמש"ל פי"א מברכות ה"ו בס"ד. וכאאמו"ר הגז"ל השיב על קו' הא"ז דילפ' בפשיטות מאי דא' ברכת הפסח ר"ל שמברך על הזבח אקב"ו לאכול הפסח. וכן הכוונה ברכת הזבח וזש"ש הרשב"ם במשנה קכ"א א' "ה"ג" בירך על הפסח ורצונו לשלול פי' זה ושפת"י. ועי' ח"ס חיו"ד סרמ"ט ד"ה וראיתי שכ' בפשיטות דאינו יוצא בברכת הזבח עה"פ ע"ש ובחידושי מהר"ם חלאוה לאחד הראשונים שנדפס לא מכבר בירושלים ת"ו מש"כ קרוב לזה ובחיבורי פרשתי בס"ד דז"ש בגמ' לכשתמצי לומר דבאמת בירושלמי שם מפרש דהזבח טפל והפסח עיקר ולפ"ז יל"פ שפיר ברכת הפסח כד' אאמו"ר הגז"ל וכדקיי"ל דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה והעירותי מד' האחרונים בסי' ר"י אם מקדים הטפל לעיקר ולז"א בבבלי כשתצ"ל שלא לפרש דעל עצם הברכה קאמר אז י"ל דתליא בזריקה ושפיכה וא"ש בזה גם קושיית הלח"מ מה שפסק כאן כר"ע והארכתי הרבה בחידושי בס"ד ושרבינו פוסק כדברי הירושלמי כדרכו בכ"מ ושם הגי' ברכת הפסח:

ומטבל מצה בחרוסת. הראב"ד כ' זה הבל וי"ל דכוונתו למש"כ המנהיג ומובא בטור סי' תע"ה דמצה זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט ואיך יתחברו יחד ואני אמרתי דרבינו והראב"ד לשיטתייהו אזלי פ"ו מתשובה ה"ה שכ' רבינו טעם שהמצרים נענשו לפי של"א להם השי"ת שהם ישעבדו בישראל אך הראב"ד השיב ע"ז אדרבה הם עשו מצוה אבל מה שנענשו הוא על קושי השעבוד ונראה דעת רבינו דעל קוה"ש לא נענשו לפי שזה היה טובתם של ישראל שיצאו לחירות קודם זמנם מה"ט וצ"ל להראב"ד דיצאו לחירות מטעמים אחרים הנודעים בדחז"ל ולפ"ז ל"ק השגת הראב"ד על רבינו כאן דבאמת חרוסת ומצה הכל א' הוא ע"י זכר וטיט אבל הראב"ד לשי' שלא גרם החרוסת לחירותם כ' זה הבל ורבינו לשיטתי' גרם באמת וע"כ צריך לכרוך ועוד הארכתי בזה בדרושים לשה"ג בס"ד ועמש"ל פ"ב משופר ה"ד בס"ד:

ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. לא הראו נו"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ"ד הירושלמי פ"ו ה"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק"כ א' ד"ה מפטירין מ' לפ"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ"ל לרבינו נגד הירושלמי שו"מ בגה"ש לירושלמי שם מש"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע"ש עמש"ל פי"א ה"ו מברכות בס"ד ולמעלה ה"ז וע' בחי' מהר"ם חלאוה בסוף המס' ובצל"ח ואו"ח שם. ובאמת ילה"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ"ל מקרא אחרינא ע"ש ובירושלמי שם וא"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב"ד שכ' בה"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה"מ דקיי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח"כ אוכל הפסח ויל"ע די"ל דבפסח דתקחז"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ"י י"ל דא"צ כ"כ קידוש במ"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ"ע בזה:

לא זכר רבינו דברי רב שאסר לומר בשר זה לפסח. עי' פסחי' נ"ג ב' ובצל"ח שם ובח"ס חא"ח סקל"ט ודבריו תמוהים וכ' בתשובה בס"ד: