וקורא פ' ראשונה מק"ש וישן ואפילו אשתו עמו. נ"ל דלשון נקיה נקט. ור"ל אף אם רוצה לשמ' מ"מ יקרא ק"ש וברכותי' וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז"ל לאמר ברכת המפיל ופ' א' מק"ש אח"כ. וראיה מוכרחת לזה נ"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד"ת כשהיה בע"ק וא"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול"ה הפסק:

עי' רמב"ן ז"ל שדעתו בס' המצות דבה"ת הוא מ"ע בפ"ע. והש"א בתשובה הכריח כמותו מנדרים פ"א א' ע"ש. אולם לא הי' עדיין במדינתו שיטה מקובצת על ב"מ. ואנו זכינו לאורו. ושם דף פ"ה ע"ב מייתי ת' רבינו שמפרש מש"ש שלא ברכו בתורה תחילה. היינו שקראו לכהן ע"ה לפני ת"ח [וכבר פי' כן האחרונים] וא"כ אין מקום תפיסה לרבינו ז"ל דלשיטתי' אזיל. מש"ב הרר"ח נ"ז שליט"א:

בזה"ז שתקנו ברכת המינים. ע"ל רפי"ב. דכבר בימי ר"ג היה זה ור"מ שהיה אחר דורו י"א י"ח ברכות. ע' כ"מ מהירושלמי. וכ"ה בתוספתא שלהי ברכות. ואולי שגירת לישנא הוא מ"ש י"ח ברכות. כמו אצלינו. ועי' גם בסוטה ט"ו ב' מש"ש ר"מ הניחו לי כו'. וא"ש גם בל"ז: