בין רוכבין ע"ג בהמה. ע' הקובץ מד' התוספתא בתפלה. ויש לחלק דבק"ש לא הקילו דבשעה קלה יכול לכוון. וע' ברכות ל' א'. אבל מקור טהור מהא דרוכב כמהלך בקדושין ל"ג ב'. ועמ"ש הגר"א ז"ל בא"ח ס"י ס"ג סק"ב:

היה עוסק בצרכי רבים. עי' כ"מ וא"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בתוספתא פ"א דברכות בר"ע וראב"ע שהיו עסוקים בצרכי ציבור. אך בירושלמי פ"א ה"ה הגירסא והיו עסוקים במצות. וע' באורי הגר"א ז"ל סי' ע' סק"י. (בכ"מ. כי תניא ההיא בעיבור השנה כצ"ל):

ואם הי' מתיירא כו' יתכסה במים ויקרא. מדין זה ראי' למש"כ אאמו"ר הגז"ל בהא דהקורא ק"ש בלא תפילין דאינו אסור רק כשאינו מניח כלל. וע' ברכות (מ"ז:) ור"ה (י"ז.) ותוס' שם. אבל במי שעתיד להניחן בו ביום. אין איסור כלל לקרותה כשרואה שעובר זמן ק"ש ואין בידו תפילין. וראיה לדבר יגיד עליו ריעו. בברכות י"ד ב'. א' שם ר"י הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. והכוונה דקיי"ל מקריב אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ולאחר עשרה ימים. כמ"ש בזבחים מ"ד א' וכ"מ. ואפילו לכתחילה הוא כן. ושפת"י. ומוכרח הוא כן. מהך דהכא. דאל"כ איך יצוייר שיקרא ק"ש בעודו במים וכי יניח תפילין שמה ע"ל פ"ד מתפילין הכ"ג. ודו"ל דמיירי בשבת ויו"ט דלאו ז"ת היא. א"ו כדברי אאמו"ר ז"ל. שו"מ אח"ז באא"ז הלבו"ש ז"ל. שכ"כ להדיא בא"ח סנ"ח ס"ב עש"ה. וחידוש שלא הועתק באחרונים: