הואיל ונקרא מ"ק וה"ה זמן חגיגה במקדש [אסור] בעשיית מלאכה כו'. לפ"ז הוא מ"ע שלא לעשות מלאכה בחוה"מ לפי שיטת רבינו דבכל יו"ט העשה הוא מדכתיב מקרא קודש והוא כשי' ר' יונתן בחגיגה י"ח א' דמשום שקרוי מ"ק אסור בע"מ ע"ש ונ"ל דמזה היא שלמד רבינו למנות העשה דיו"ט מדכ' מקרא קודש ועמשכ"ל פכ"ט משבת ה' בס"ד ועי' פ"ו הט"ז ותקשה דא"כ כל ימות חוה"מ יהא הדין כביו"ט לחייב בכו"ע וזה לא שמענו ואולי משום דבכל יו"ט איכא עשה מיוחדת לכ"א ובחוה"מ הוא עשה כוללת לכולם א"כ הזהירה תורה על יו"ט יותר מחוה"מ ולכן אף דבר האבוד אסור וע"כ הם לבד נקראים קדוש ד' ודע דהוא מבואר מדברי רבינו דאיסור מלאכה בחוה"מ הוא משום הקרבת הקרבנות ועי' ירושלמי חגיגה שם ובמגילה פ"א ה"ו ובתוס' חגיגה י"ז ב' ופסחים נ' א' וצ"ל דאף דגם בע"פ אסור מה"ט במלאכה מ"מ קיל מחוה"מ דלא נקרא מקרא קודש ויעוי' בט"א למגילה כ"ב ב' שדעתו שגם ר"ח אסור במלאכה מה"ת מה"ט דהוא זמן הקרבת המוספים ולדברינו יש לגמגם קצת מדלא נקרא מקרא קודש ובחידושי הקשתי עליו בס"ד משבת כ"ד א' ע"ש ואכמ"ל:

ועורפין את העגלה. מ' דהמדידה הוא תיכף ואין ממתינין על חוה"מ רק בעריפתה ועי' פ"ט מרוצח ה"ב שדעת רבינו דאחר המדידה הוא שקוברים את ההרוג והוא תמוה מאד נגד תלמוד ערוך בירושלמי פ"ט דסוטה ה' וכמו שתמהו שם הק"ע והפ"מ ואולי מקורו מהך דהכא מדל"א נמי ומודדים מכלל דהמדידה הוא תיכף בכדי שיוכלו לקוברו ורק העריפה אחרו עד חוה"מ אלא דג"ז א"א דהרי המדידה הי' עם ב"ד הגדול שבירושלים כמבואר ריש סנהדרין והעריפה עם זקני ב"ד שבאותה עיר וא"כ אחר שכבר נזדקקו ב"ד הגדול לבא מירושלים למדוד למה יניחו ב"ד שבעיר העריפה עד חוה"מ ובע"כ דעריפה דנקט הכא הוא כעריפת עגלה דבריש סנהדרין דכל מעשה העגלה קאמר וא"כ תמוהים ביותר דברי רבינו בה' רוצח שזכרנו ועמש"ש בס"ד:

מי שנצרך ללות. דבר נפלא שהשמיט רבינו "פרוסבולין" הנזכר במשנה שם להדיא בכלל כל המותרים לכותבן בחוה"מ וכמו שהעתיק גם המ"מ ושום א' מנו"כ לא העיר בזה ובאמת הקשה לשאול כ"א הרב הג' מ' צבי יהודה ז"ל דמה דבר האבוד הוא שנתיר לכתוב בחוה"מ מה"ט והרי שביעית אינה משמטת אלא בסופה וכערכין כ"ח ב' ושביעית פ"י וא"כ הרבה ריוח והצלה לפנינו אף מחוה"מ פסח עד סוף השנה והוא דבר רחוק מאוד שלא ישיג ע"י מי למסור דבריו ושטרותיו ואף שצריך לילך למה"י ואולי לא ישיג שם עדים הרי די כשימסור בע"פ והם יכתבו ויחתמו ועי' היטב בחו"מ סי' ס"ז ואולי אפ"ל דלא מהני משום דחיישינן שמא ימותו העדים עד אחר עבור ימות החג ועי' שבועות ל"ז ב' כה"ג א"כ י"ל דלפ"מ דקיי"ל דלמיתה דתרי ל"ח וגם למיתה דזמן מועט ל"ח עי' יומא י"ג א' וסוכה כ"ג ב' א"כ ליתא להיתר זה לכתוב בחוה"מ ומשנתינו כר"י אתיא ועמש"ל פ"ד מסוכה הט"ז בס"ד ועדיין צריך תלמוד בזה לעה"פ:

[בכ"מ שהרי יכול לספר במועד צ"ל לספר קודם המועד אסור לספר במועד וכ"א שם במהרי"ק]: