שביתה בשביעי ממלאכה מ"ע היא שנאמר וביוה"ש תשבות. כ"כ ג"כ התוס' שבת ע' א' ד"ה אבל דזהו עשה דשבת וע"ש במהר"ם לובלין קל"ב ב'. שלא זכר דברי התוס' ויבינו. ומסתברא כן דלא גרע מיו"ט לפ"מ דקיי"ל שבתון עשה הוא ומ"ש הוא ז"ל מזכור ושמור ז"א דלקידוש היום קאי כמ"ש בברכות כ' ב'. וכפ' רבינו ספכ"ט. שו"מ בהקובץ מש"כ בזה. ונ"ל מה שהוסיף רבינו ממלאכה דבאמת גם מדיבור צריך לשבות כמש"ל פכ"ד ה"ד ובירושלמי פט"ו ה"ב דשבת דרש ר"א שבת ל"ד שבות כ"ד. מה הקב"ה שבת ממאמר א"ל אתה שבות ממאמר וזה דייק וגריס לכתוב שהשביתה ממלאכה הוא מ"ע מה"ת ומהדיבור היא ודו"ק:

[במ"מ ומהם בפ' תולין לוקין מ"מ מדרבנן. לא נמצא לפנינו ל' זה ואולי צ"ל חולין קמ"א ב'. ע"ש או דכוונתו למ"ש רב יוסף בשבת קל"ח א'. דחייב וא' אביי מדרבנן ויו"נ דכוונתו למש"ש קל"ח ב'. דא' שם אלא מעתה שרבב בגלימא ה"נ דחייב וס"ל דאינו רק מדרבנן דהא דסייאנא תניא שם רק אסור וכן העתיק באמת המ"מ פכ"ב הל"א ל' דמחייב ולא כהגרי"ב שהגיה בגמ' דאסור]: