וקורא אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור. נ"ל דרבינו מפרש שזה הוא ש"א ר' יהודה אני קריתיה למעלה מר"ט (וכן רבי למעלה מר"י) לפ"מ דקיי"ל דבמגילה אפילו עשרה קוראים כאחת דהואיל וחביבה יהבי דעתייהו כמש"ל. ע"כ היה סבור שהוא היה העיקר ג"כ כמו הגדולים. אבל באמת אינו כן דעת השומעים היה על הגדולים הקוראים ולא עליהם. יותר נ"ל דמקור ד' רבינו מירושלמי פ"ב ה"ד. דבתר ד' ר"י וחכמים "אמרינן" מכאן ואילך נהגו "הרובים" לקרותה בבהכנ"ס ויפרש רבינו "הרובים" ר"ל ילדים וכמ"ש בבבלי חולין כ' א'. וקבלו "הרובים" את תשובתם והיינו ילדים. כדמתרגמינן רביא (ע' סוכה ה' ב'.) וז"ש שנהגו הרובים בבהכנ"ס. בצירוף אחרים גדולים. וי"ל מזה מוכח דמחנכין הקטנים. דאל"כ למה יניחום לבלבל השומעים וע' ירושלמי פ"ד ה"ד. עד שבאו הרובים ובטלום. א' שם מני הרובים תרגמיניא ואולי יל"פ גם הכא כן. וא"כ הוא להיפוך מדברי רבינו וי"ל עוד. והירושלמי הובא בתוס' ר"ה וחולין ובכ"מ:

בהספד ותענית לכל אדם בכ"מ. אולי מרבה אף לנשים. אך י"ל הכוונה לבני הכרכים ביום י"ד ולבני העיירות ביום ט"ו וכמש"ש ה' ב':

אמרו חכמים כל העושה מלאכה. פסחים נ' ב'. וכ"מ שיש בו נדנוד עבירה. כ"כ הגר"א ז"ל. וצע"ק דבת"צ הוא נדנוד עבירה משא"כ כאן. הרי לא קבלו עליהם. וי"ל קצת עם מש"ל פ"א מיו"ט ה"ה בס"ד:

אם חלקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו. מ' קצת דמנות לרעהו לא יצא. ועמש"כ בחיבורי סד"מ קונ' דברי הפורים בס"ד:

מ"ש המ"מ. מפני לשון המשנה שאמר מותרין אבל לא חייבין. ע"ש בפה"מ לרבינו:

כל סה"נ וסה"כ עתידים לבטל. עי' ירושלמי פ"א ה"ה. והוא כדברי רשב"ל. ועי' שו"ת הרשב"א סצ"ג. ועי' בבלי נדרים כ"ב. א'. ודו"ק: