נמצאת למד שעשרים דברים הם הפוסלים. עי' ספ"ז דכ' עוד שם פסול. וא"כ ה"ל כ"א. ולכאורה ה"נ דהוא רק פסול מדרבנן ולא חשב הכא רק פסולי דאורייתא אלא דלד' רבינו בתשובתו לחכמי לוניל פ"א ה"א. דעיבוד לשמה הוא ג"כ רק מדרבנן. לא א"ש. דהא חשב נמי לנעבד של"ש. ולכ"נ מזה ראיה לדברינו שם דאינו פסול רק כשהם מחוברים. א"כ אינו דומה לשאר הפסולים דחשיב. אך עדיין לא א"ש דהא חשב הכא פסול דתפירת יריעות שג"כ נ"ל תיקון. ע"ל פ"ט פי"ג. וע' בקובץ מה שהעיר בשם התשב"ץ. ובשו"ת ס"ח חא"ח ס"ס ח'. וכ"א הרב שליט"א העירני. דמ' דעת רבינו דאם נכתבו האזכרות שלא כסדרן דכשר. ולא כדעת שו"ת ג"ו המובא באחרונה. ומדברי רש"י ב"ב כ"א ב' משמע דפסול. וא"ש בזה קו' תוס' שם ד"ה וסופר עכ"ד ונכון. ובמ"א הבאתי ראיה בס"ד ממגילה ח' ב'. ואכ"מ:

שכ' אפיקורוס או משאר פסולים. נקט שאר פסולים ג"כ דמשום אפיקורס לבד אף קדושת חומשים אין לו. ע"ל פ"ו ה"א מיסוה"ת ע"כ נקט גם מש"פ ואש"ק הקובץ. וע"ל פ"ג מתשובה ה"ח וא"ש ג"כ:

והוא שלא יהא לו ד"א למכור. מספק"ל בצריך למכור ס"ת. ויש לו בת קטנה. הי מינייהו עדיף. דהא גם בבת קיי"ל דאסור למוכרה רק כשא"ל מה יאכל. ע"ש פ"ד מעבדים ה"ב. ובמגילה כ"ז א'. אפילו א"ל מה יאכל ומכר ס"ת או בתו א"ר ס"ב לעולם. מ' קצת דס"ת חמירא. דהא בתו מותר בא"ל מה לאכול. משא"כ בס"ת. אך י"ל דבאמת ליכא איסורא מדנקט אינו רואה ס"ב. וע' באחרונים בא"ח ס"ס תקפ"ה וביו"ד סי' ר"ס מש"כ וע' בכ"מ מש"כ. בשם הרמ"ך דומיא דבתו דליכא איסורא. ותמוה לי מד' הת"כ שזכרנו:

תיק שהוכן לס"ת. ע' ח"ס חא"ח סי' ל"ח. מש"כ הכ"מ עד הראב"ד דגם בד' רבינו יל"פ כן. תמוה מאוד שהרי רבינו כ' להדיא א"ב משום קדושה. וצ"ל דהראב"ד הבין שלדעת רבינו אין בו שום קדושה כלל. ולזה השיב מהירושלמי. אבל באמת לא נחלקו רק בהפירוש של לוחות. אבל בענין הקדושה גם כוונת רבינו כדברי הירושלמי שא"ב קדושת ס"ת רק קדושת בהכנ"ס:

וכל כה"ק אפי' הלכות ואגדות אסור לזורקן. אף דמה"ת לא ניתנו לכתוב מ"מ כיון שהותר משום עת לעשות אסור לבזותם. וע' שבת קט"ו ב' ובירושלמי שם:

הקמיעין. מש"כ הכ"מ בשם הר"מ ע"ש בגמ' שבת שם שהביאה:

או לבה"ק. ע' כ"מ וסותר דבריו בפי"ד מאבל פי"ג וע"ש בלח"מ. ולא יאחוז ס"ת כשהוא ערום קצת ה"נ דרבינו מפרש כשהאדם ערום. ועי' פ"ו מת"ת ה"ו ולעיל פ"ד הכ"ג. ושמעתי שכ"פ גם הג"ר מנשה איליעזר ז"ל והרעישו בזה עליו גאוני דורו:

כל הטמאים ואפילו נדות. ילה"ר קצת מהא דהכל עולין למנין ז' ואפילו אשה והרי צריך לאחוז בעמודים כמ"ש ס"ס קל"ט ואולי בזמניהם של"ה מברכים כל הקרואים י"ל דל"ה צריכים לאחוז בידם. וע' תוס' ר"ה ל"ג א'. אך א"ר כלל שי"ל דאה"נ רק כשידעו שהן טהורות וטמאות לא באו כלל:

מצוה לייחד לס"ת מקום. ע' ברכות כ"ה ב'. מגילה כ"ו ב'. לא ירוק כנגד ס"ת. ק"ו מרבו ע' ערובין צ"ח א'. וכמ"ש הכ"מ ה"ט. ועי' תוי"ש יומא סוף דף כ"ט מש"כ דמותר לאחוז ס"ת בעת שמטיל מים כדאי' בברכות. ול"מ זה ע"ש כ"ג ב'. ולא יגלה ערותו, נלמד מס"פ יתרו. ולא יפשוט רגליו. ע' כתובות ק"ח ב'. ולא יחזיר אחוריו. יומא נ"ג ב'. וק"ו לס"ת ועי' סוטה ל"ט א':

כל מי שיושב. ק"ו מרבו. עי' שבת ל' ב'. ותנן מורא רבך כמו"ש ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול [קצת מזה מבאורי הגר"א ז"ל. וע' במכות כ"ב ב']: