כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה. ע' פ"ב מק"ש הי"א. דס"ל לרבינו דאם קרא פרשיות למפרע יצא. וקשה טובא דהא תרווייהו מחד קרא נפקי. ע' ברכות י"ג. א'. והיו של"י למפרע. וה"ק דשלא על הסדר הוא ג"כ מהך קרא ומ"ט הכא פסול והתם יצא. ונ"ל מזה ראיה דשיטת רבינו דפ' והא"ש אינו מה"ת. וע' פר"ח וש"א מ"ש בזה. ועי' תוס' ברכות י"ד ב' ד"ה למה ובטור יו"ד סרפ"ח וסי' ר"צ:

ולא מן הגליונים של ס"ת. עי' שבת קט"ז א' דגליוני ס"ת קדישי כס"ת עצמה. ומה של"א גליוני תפלין. אולי ל"ה דרכם להיות רחבים כ"כ. ולו"מ ה"א מדנקט רבינו הכא דין זה. ולא בדין של ס"ת. שאסור להורידה מקדושתה. מ' דאפילו דיעבד לא יצא. דכיון דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. אין קדושת המזוזה הקלה חלה כלל על קדושת הס"ת החמורה וצע"ק:

ואם כתבה שלא בשרטוט או שהוסיף מבפנים. כ"ז מפרש רבינו בכלל מה שא' שמואל כתבה אגרת פסולה וע"ש בתוס':

ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה. כן היה מנהגם גם בימי חז"ל. עי' כלים פט"ז מ"ז בית המזוזה. ובתוס' מנחות ל"ב א' ד"ה הא. מה שהביאו בשם התוספתא. וב"מ ק"ב א'. גובתא דקניא. וכמדומני שבס' אלפי מנשה מפרש מ"ש בשבת ע"ט ב' מפני שמשמרה שמניחים את המזוזה בשפופרת ומשתמרת יותר. וע' יומא א' א'. וחידוש ראיתי בס' מעשה רב בשם מרן הגר"א ז"ל. שאין להניח המזוזה בקלף שלא יהא חציצה בינה למזוזת הבית וצריך ליישב בדוחק כל הנזכר. ויל"ע קצת בחתיכת קלף. דלכאורה ה"ל מב"מ דאינו חוצץ. וגם י"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. או דבטל להבית. ויש להעיר ג"כ מלשון על מזוזת ולא על דעל. וכה"ג בחליצה. ובאמת ד"ק נאמנים מאוד דמנ"מ בין על דהכא לעל דתפילין. והארכתי בחיבורי בס"ד:

ומחנכין את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם. עכ"מ וה"ל להביא גם מגיטין נ"ב א' ועי' מכילתא פ' בא פי"ז וצ"ע: