לאיזה דבר נאמר לא יעלה עליך צ"ל אחר ר' ניחה כו' בשם ר' זעירא לאיזה כו'. פי' שהוא דורש האי לאיזה דבר לענין אחר:

פשתן הייתי אומר אפי' פשתן של ים כו' כצ"ל. פי' אילו לא היה כתוב אלא פשתן הייתי כו':

מה צמר שאין לו שם לוויי אף פשתן שאין לו שם לווי וצמר מנין שאין לו שם לוויי כו' כצ"ל:

או בבגד פשתן והבגד יכול. פי' דהשתא דריש ליה לקרא הכי אילו לא הוה כתיב אלא והבגד הייתי אומר בין צבועים בין לבנים אבל זה ודאי הייתי יודע שאינו אלא צמר ופשתן דילפינן משעטנז שכל מקום דכתיב בגד שאינו אלא צמר ופשתים ת"ל בבגד צמר או בבגד פשתן להקישא:

מה פשתן כברייתה כו' אוציא את הצבוע בידי אדם כו'. פי' ועדיין אני אימר שלא אוציא אלא את הצבוע בידי אדם כו':

ות"ל בגד הצמר או הפשתים מה פשתים לבנה כו':

תמן אמר בין צבועים בין לבנים. פי' גבי כלאים:

והכא את אמר. פי' גבי נגעים:

ובלבד לבנים:

ומשני שנייא היא ששנה עליו הכתוב צמר צמר שתי פעמים. פי' ששניהם מיותרים דמוהבגד לחודיה הוי ידעינן דאינו נוהג אלא בצמר ופשתים כדפי' לעיל דכל מקום דכתיב בגד ילפינן מכלאים שאינו אלא צמר ופשתן לכך כתוב שתי פעמים למעט אפי' צבוע בידי שמים:

מה פשתן כברייתה אף צמר כברייתו ט"ס וצ"ל מה פשתן לבן אף צמר לבן:

א"ר זעירא כתיב כתונת בד קודש כו'. קאי על מתני' דקתני אין הכהנים לובשין לשמש בביהמ"ק אלא כו' ומייתי מקרא דכתונת בד קודש כו':

והרי צמר עולה יחידי צ"ל אין עולה יחידי:

הא מבחוץ מותר להעלות עליהם ט"ס וצ"ל הא מבחוץ עולה עליהם:

שהן מותרים בכלאים תיבת מותרים מיותר:

מה שני תולעת עד ר' יונה עולא בר ישמעאל מיותר:

והוי עלוי ט"ס וצ"ל וקאים עליה עד דהוא מכרך. פי' שצריך לעמוד שם עד שיכרך בפניו המת דצריך לחוש שמא יקח אחר:

ומיתב עלוי עשרה חוטין ומשפשפין ליה ט"ס וצ"ל פשפש ביה ומצא עשרה חוטין:

צנורות מקלחין ביה אסור צ"ל מותר:

בכרים ובכסתות מותר מיותר:

את המצוה בלא תעשה שעה אחת תיבת בלא תעשה מיותר:

מותר להציע תחתיך צ"ל אבל מותר להציע כו':

רב אמר אסור והלכה כדברי האוסר. ט"ס וצ"ל רב אמר הלכה כדברי האוסר ואסור:

עד שלא יתכוונו צ"ל דתנינן ובלבד שלא יתכוונו:

בלא כך אינו אסור צ"ל ולמה אינו אסור משום כלאים. פי' לדידך דאמרת מפני שמחמם בו ידיו א"כ יהא אסור נמי משום כלאים:

א"ל ולאו רב הוא כו'. פי' הא באמת רב סבר שאסור משום כלאים:

רב אמר אסור והלכה כדברי האוסר ט"ס וצ"ל דרב אמר הלכה כדברי האוסר ואסור:

מלא מסלקתה ט"ס וצ"ל משום מסלקתיה וה"פ דמקשי ולמה לא אמר ליה משום מסלקתיה. פי' דהא דאמר שמחמם בו ידיו היינו לאחר שמסלק הס"ת משם אז מחמם בו ידיו ולכך איכא למימר שאינו אסור משום כלאים כיון שאינו מוכרח לחמם בו ידיו בשעה שהוא נושא הס"ת א"כ אם יהיה בכלאים לא יחמם בו ידיו כלל אבל כשאין בו כלאים לכך הוא טמא מת דמסתמא יחד ג"כ לחמם בו ידיו כשמסלק הם"ת ממנו:

ומשני משו"ה לא אמר לו כן דאילו אמר ליה בלא כך אינה אסורה בהנייה מה הוה ליה למימר ליה. פי' דהיה משיב הלא כשמסלק הס"ת היא אסורה בהנייה והאיך אפשר לחמם בו ידיו אלא ודאי בשעה שהוא נושא הוא מחמם בו ידיו וא"כ לפ"ז לא אפשר בלא חומות וא"כ שפיר מקשי ולמה אינו אסור משום כלאים:

מטפחות הספיג הדא דתימר. ט"ס וצ"ל מטפחות הספרין הדא דתימר כו':

ביתא דנשיותיה ההוא תיבת ההוא מיותר:

א"ר אליעזר בר יוסי. פי' הוא מתרץ תירוץ פי' דהיינו שצוה ליתן לה כמי שהוא כאן ולא במדינת הים:

אנטולינוס צ"ל אנטונינוס:

וילעו עלוי צ"ל וייתי עלי:

שבע שנים עשה א"י נשרפת הדא הוא דכתיב גפרית ומלח שרפה כל ארצה ואמר על אשר עזבו את ברית וכתיב והגביר ברית לרבים שבוע אחד וגמר ברית ברית כו' פי' מה התם שבוע אף כאן שבוע:

מייתבינן צ"ל מייתינן להון:

ונסתון צ"ל ונסבין:

ימא דשליית צ"ל ימא דחסלח:

להר ישימון ומצא צ"ל רואה:

אמר לון בגין דר"ז ט"ס וצ"ל אמר לון ולמה לא א"ל בגין דר' זעירא כו':

חווי ואריג צ"ל טווי ואריג:

הא לגוז צ"ל הא גוז מותר כו':

מעתה. הראשון מיותר וה"פ והתנינן עשה שני ראשיה וא"כ היכי מפרש שני ראשיה:

ומשני עד יחות ויסיק כו':

חוט שהשחילו עד ר' יונה צ"ל למטה קודם א"ר סימון:

ומכאן אינו חיבור תפרו לבגד:

החוט חיבור לבגד כו':

אמר ר' עולא עד ברם הכא וצ"ל א"ר עולא תמן ע"י שנים מלאכתן מתקיימת ברם הכא כו':

הדרן עלך אינו אסור וסליקא לה מסכת כלאים