Beur HaGra on Jerusalem Talmud Maasrot Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב יד ב ה"ג רב אמר אסור לאכול. פי' אם לקט לשלוח לחבירו שאסור לאכול ממנו כדמפרש טעמא כשהכניס לחצר דחצר קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו כר"מ:
ר' חייא בשם ר' יוחנן דר' יהודא היא. פי' הא דקתני במתני' לקט לשלוח לחבירו פטור אתיא כר' יהודא דר"י אמר אף השולח לחבירו כו' לא יאכל עד שיעשר שכן בני אדם משלחין לחבריהון טבלים בדברים הללו אלמא דסבר ר' יהודא שמותר לשלוח לחבירו טבלים בדברים הללו:
רשב"ל א' אפי' חבר ששילח לחבר צריך לעשר. פי' הא דאמר ר' יהודא לא יאכל עד שיעשר היינו אפי' בחבר ששלח לו חברייא בעי דס"ד מה דאמר ר' יהודא שכן בני אדם משלחין לחבריהון טבלים היינו שחשודין לשלח טבלים:
וע"ז מקשי ניחא ע"ה חשוד אבל חבר חשוד. פי' בתמיה ומשני א"ר יוסי וכי ע"ה גבי תרומות לאו כחבר הוא. פי' דהא דא"ר יהודא לא יאכל עד שיעשר משמע וודאי והיינו אפי' תרומות אע"ג דע"ה אינו חשוד על תרומות כמו חבר על מעשרות:
אלא כיני מתני' כו' פי' דטעמא דר' יהודא לאו משום חשד הוא אלא שכן נהגו וא"כ מותר לשלוח אפי' חבר בלא מעשר דידע בודאי שחבירו לא יאכל עד שיעשר:
כתב יד ב לא שניא בין לזרע בין להפקר בין לחו"ל. פי' הא דקתני במתני' העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לזרע חייב היינו לאו דווקא לזרע אלא אף להפקר ולחו"ל חייב ובכלן טעמא משום שמפקיע מידי מעשר והא דקתני במתניתין מפני שהוא גורן היינו משום שנתחייבו במעשר והיינו כשנוטע להפקר או לזרע או לחו"ל מפקיע מידי מעשר. ומקשי תמן תנינן לעולם הוא נותן משום הפקר ופטור מן המעשר עד שימרח משמע דהפקר קודם מירוח פטור מן המעשרות והכא קתני דאם עוקר לזרוע להפקר חייב במעשר והכא וודאי כמו קודם מירוח הוא. ומשני שנייא היא בין לעוקר בין לגידולות פי' בוודאי אם היה מפקיר העיקר לא הי' חייב במעשרות דהפקר פטור מן המעשרות אבל הכא איירי שאינו מפקיר העיקר אלא הגידולין שיגדלו יהיה הפקר ולא העיקר א"כ העיקר אינו פטור מן [המעשר] אלא שהגדולין ירבו עליו ויפקיעו מידי מעשרות להכי חייב עכשיו ליתן המעשרות ומייתי ראי' מהא דתנן חוץ לארץ פי' דתני בברייתא עם הנך דעוקר לזרע בחו"ל חייב במעשר וחו"ל ודאי לגדולין:
וכא נמי לגדולין פי' דאם זורע בחו"ל ודאי לא נפטר מן המעשר אלא הגדולין אבל העיקר לא נפטר מן המעשר וא"כ אינו חייב ליתן המעשרות השתא אלא משום שמפקיע מידי מעשרות דגדולי ח"ל ירבו עליו ויבטלו וכן נמי גבי הפקר איירי שאינו מפקיר אלא הגדולין ולהכי פטור מן המעשר משום שמפקיע מידי מעשרות ע"י שירבו גידולי הפקר עליהן:
כתב יד ב והשתא מקשי ע"ד דרשב"ל דאמר הטבל בטל ברוב ניחא. פי' דחייב משום שמפקיע מידי מעשרות:
ע"ד דר' יוחנן דאמר אין הטבל בטל ברוב קשיא. פי' למה חייב השתא ליתן המעשרות הא אף לכשיגדלו ג"כ לא יפטרו מן המעשרות כיון דאינו מפקיר אלא הגידולין:
ומשני נימר מה פליגינן כו'. פי' דר' יוחנן נמי אינו מחייב אלא בטבל שנטבל ד"ת. פי' שכבר נגמרה מלאכתו למעשרות אבל בטבל שעדיין לא נגמרה מלאכתו למעשרות אף ר' יוחנן מודו דהטבל בטל ברוב:
ולא טבל שנטבלו מידי ברייתן. פי' דזיתים עדיין לא נגמרה מלאכתן:
ומשני בשמן זיתי ניקוף. פי' שכבר נגמר מלאכתן:
כתב יד ב א"ר מנא לא שנו אלא לזרע. פי' הא דקתני במתני' העוקר לפת וצנונות לזרע חייב היינו דווקא לזרע שמפקיע מידי מעשר הא אם שתלו לאכול חייב משום דיכול להפריש לאחר שיגדלו על הכל:
ר' חייא בשם ר' יוחנן לא שנייא בין לזרע בין לאכול חייב ומפרש ר' חנינא טעמא משום שמכניסו מן השני לעני. פי' הא דחייב לעשר השתא משום דבירק אזלינן בתר לקיטה ועכשיו כשעקרו הוי הלקיטה בשנה שניה ונתחייב להפריש מעשר שני וכשחזר ונוטעו בשנה שלישית יתחייב במעשר עני וליכא לתרוצי הכי לעיל על הא דקשיא ליה כיון דאין הטבל בטל ברוב ימתין עד שיגדלו משום שמכניסו מן השני לעני דהתם כיון שאין הגידולין חייבין ואין חייב להפריש מהן אלא משום העיקר שנתערב בהן שהוא טבל א"כ אין לנו לילך אלא אחר שעה שנלקט העיקר ולא אחר שעה שנלקט הגידולין:
כתב יד ב ה"ג התולש מהן בשבת פטור שאינו רוצה בהשרשתן:
ה"ג מאי איכפלה שבת גבי טהרות. פי' משום דלענין טהרות חשיב זרועה לענין שטהרו מלטמא את מדמי לה שבת לענין שאסור לכתחילה לתלוש מדלא אמר אלא שאם תלש פטור לא תנינן כו' וניטלין בשבת אלמא שמותר אפי' לכתחילה לתלוש לענין שבת:
אלו תני בצל יחידי יאות. פי' אם היה שונה בצל יחידי שנשרש התולש פטור יאות הוי מה שאינו מותר לכתחילה דאעפ"י שאינו רוצה בהשרשתן נחשב טפי זריעה:
ומקשי הא שביעית איכפלה. פי' יכול לדמות לטהרות דכי היכא דחשיב זריעה לענין טהרות שטהרו מלטמא ה"נ חשיב זריעה לענין שביעית שאפי' אינו רוצה בהשרשתן אסורים. משום הא אפי' אם היה רוצה בהשרשתן נמי מותרין דהא ודאי תיכף שנשרשו לא נתוספו:
ומשני דא היא דרובה. פי' דעדיפא מיני' קא מקשי דאפי' שבת מותר אפי' לכתחילה לתלוש ואינו דומה לטהרות:
כתב יד ב תני לא יתלוש. פי' בערימה של בצלים שהשרישה לא יתלוש ממנה בשבת:
עבר ותלש אית תנא תני חייב ואית תנא תני פטור לר' יוחנן בשם ר' ינאי. פי' דאמר גבי ערימה של בצלים התולש מהן בשבת פטור ניחא דאתיא כמ"ד פטור:
אלא רשב"ל דאמר מותר כמאן. פי' רשב"ל דאמר לעיל מאי איכפלה שבת גבי טהרות אלא דגבי שבת מותר אפי' לכתחילה והא דתני פטור משום דת"ק תני חייב תני הוא פטור:
כתב יד ב ה"ג עבר ומכר מעשר מה שהוא אוכל ואינו מעשר מה שהוא מוכר דאין אנו אחראין. תני לא יתרום. קאי על מתני' דקתני לא ימכור אדם את תבנו ואת קשו כו' ואם הוציא חייב במעשרות ופטור מן התרומה עלה קאי הא ברייתא דקתני לא יתרום ואם תרם אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשר:
כתב יד ב אלא ביתר. פי' דאם תרם כ"כ שאפי' אם יהי' על הקיטועין יהי' ג"כ א' מס':
לא צורכה פי' דודאי דעתו על הקיטועים וא"צ להוציא ממנו תרומה אלא אפי' תרם כ"כ שאם תצרף הקיטועין לא יהיה אלא א' מס' ואחד וה"א דודאי לא היה דעתו על הקטועין לכך צריכה למתני דאפ"ה א"צ לתרום וטעמא דאמרינן מסתמא הוי דעתו אף על הקטועים ואף דאינו אלא א' מס' וא' לא הצריכו חכמים להוסיף כיון דהקיטועין גופייהו לא חשיבי ומדאורייתא חטה א' פוטרת כל הכרי:
כתב יד ב ה"ג הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסת שביעית אסורה משום ספיחין וחלה עליהם קדושת שביעית. בתרי מילין אית בשביעית הספיחין אסורין לגמרי ומפירות האילן צריכין לאכול בקדושת שביעית:
הביאה פחות משליש לפני שביעית כו' ולא חלה עליהן קדושת שביעית:
מודים חכמים לר"ע. פי' שהולכין אחר שליש הראשון בסדרן של שנים כו':
כתב יד ב ה"ג הפקר והקדש וסוריא מחלוקת כו'. פי' בהתוספות מודה ר"ע לחכמים בחנטה והשרשה פי' דהתוס' חייבין:
כתב יד ב על ראשה. פי' הא דקתני עד שלא בא לעונת המעשרות חייב היינו לפי חשבון פי' שגדלו אח"כ אבל מה שגדלו ברשות הנכרי כבר נפטר:
כתב יד ב א"ר אבוהו השני צ"ל וא"ר אבוהו:
כתב יד ב אם אין בכ"א מהן כשיעור פטורין מן החלה. אפי' אם יש בכולהו כשיעור משמע דפטור כיון שצירף שלא מדעתו לא נטבל וקשיא לר' יוחנן דאמר נטבל. ומשני לאו משום שצירף שלא מדעתו לא נטבל אלא משום שסופו לחלק מש"ה לא נתחייב בחלה:
כתב יד ב ר' חנינא חבריהון דרבנן בעי אפי' יש בכ"א מהן כשיעור. פי' יהא פטור משום דבר שלא נגמרה מלאכתו שהרי סופו לחלק ולהחמיץ בו כמה עיסות:
כתב יד ב לא כן א"ר יוסי כו' כל שאין לו אלא דבר אחד כצ"ל:
כתב יד ב איזו גריסין הקילקין גריסין המרובעין כצ"ל:
כתב יד ב כיני מתני' זרע עליון של לוף כצ"ל: