כתב יד א מאימתי כו': ה"ג ופחות מכאן אינו אסור משום גזל. פי' פחות מד' איסרין בתמי' וא"כ אמאי מותר לאחר ללקוט:

ומשני מתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו. פי' דהיינו ד' אסרין שהן ב' סעודות לו וב' סעודות לאשתו:

אף הוא אינו יוצא. ומפקיר ליה לכך מותר לאחר ללקוט:

כתב יד ב ואחר לכן אינו אסור משום גזל פירוש אמאי מותר ללקוט לאחר מכאן. ומשני מתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו היינו ב' סעודות לו וב' סעודות לאשתו שהוא ד' איסרין אף הוא אינו יוצא ומפקיר לי' לכן כל אדם מותרין:

כתב יד א עד איכון. פי' על כמה תבואה הן נאמנין שהיא משל לקט:

ומשני דמשערין עד מקום שדרכו לילך כו'. פי' עד אותו יום משערינן מהתחלת הקציר אם יכול ללקוט מכל השדות שדרכו לילך ולבוא שם על אותן תבואה נאמן וע"ז מייתי ראיה שאין משערין מה שיכול ללקוט במקום א' אלא בכל מקומות שדרכו לילך כדמביא מעשה והאמין כו':

ואפשר כן. פי' ללקוט כ"כ משדה אחד אלא מכא ציבחר ומכא ציבחר אלמא שאין משערין במקום א' כו':

כתב יד ב עד איכון. פי' עד איזה סך תבואה נאמנין לומר של לקט. ומשני עד מקום שדרכו לילך ולבא בו ביום. כלומר מתחלת הקציר ועד אותו יום משערינן כמה שיכול ללקוט מכל השדות שדרכו לילך לשם ומייתי ראי' ממעשה שהאמין רבי שאין משערינן בשיעור לקט ממקום א' אלא מכל המקומות שדרכו לילך לשם:

כתב יד א מתני' דר"א היא כו'. פי' שאמר שנאמן על מעשר עני ולא חיישי' שמא לא הפריש ממנו ראשון וה"ה לשני:

ומשני שנייא היא. פי' דשני כיון שהוא אוכל בעצמו איכא למימר שמא לא תיקן כראוי אבל מעשר שנתן לעני שאין נהנה מהן מסתמא אינו עושה מצוה בדבר עבירה ולהכי אמרינן שהוא נאמן:

ובן לוי נאמן לעולם. פי' דמשמע ליה נאמן אפילו על הפרשת תרומת מעשר אפי' בשביעית נאמן לומר שהוא ממעשר שנתנו לו לענין שא"צ לאוכלו בקדושת שביעית וגם שיהא פטור מן המעשר אף שבלא זה פירות שביעית פטורין מן המעשרות איכא למימר דהא כיון שאמר שאינו מפירות שביעית יהא חייב ולא יהא נאמן לומר שהן ממעשר כיון שאין השנה של מעשר קמ"ל דנאמן:

כתב יד ב

מ"ש במתני' שנאמנין על מעשר עני ולא חיישינן שמא לא הפריש מעשר שני או מעשר ראשון:

שניא היא שא"א עושה מצוה בדבר עבירה. כלומר היכא שמחזיק התבואה לעצמו חיישינן שמא לא תקנו כראוי אבל מעשר שנתן לעני לשם מצוה חזקה שא"א עושה מצוה בדבר עבירה:

כתב יד ב כבן לוי נאמן לעולם אפי' בשביעית. הוא נאמן לענין שא"צ לאוכלו בקדושת שביעית ושהוא פטור ממעשרת ואפי' בשביעית שאינו שנת מעשר נאמינהו שאינה של שביעית וגם פטור מן המעשרות:

כתב יד א מעשר ברור הוא. פי' שהפריש בפניו:

אבל באומר ניתן לי. פי' שאמר שנתן לו ואמר שהן של מעשר או משלי הן דהיינו שאני הפרשתי אינו נאמן:

ורצה להביא ראיה ממתני' דקתני אינן נאמנין אלא ע"ד שבנ"א נוהגין כן. פי' דהיינו שאין בנ"א נוהגין אלא להפריש בפני הלוי:

ודחי דלא קאי ע"ז אלא על אותו התבואה שדרך בנ"א נוהגין ליתן כך והיינו כדמפרש לקמן במתני' נאמן על החיטין ואין נאמן על הקמח:

כתב יד ב דו מתני' אינן נאמנין. מייתי ראי' ממתני' שאין בני אדם נוהגין להפריש אלא בפני הלוי ודחי דלא קאי אלא על מין תבואה שדרך בני אדם נוהגין ליתן כך. וכמ"ש במתני' דלקמן נאמנין על החיטים כו':

כתב יד א אפי' כן אינו נאמן. פי' לומר שנתנו לו דבר שאין דרכו [לתת]:

יהא עני וכו' יהא עני וכו' תיבת יהא יהא מיותר:

כתב יד א אלין דבי אסי כו'. פי' דמיתי ראיה שנוהגין לפעמים להוציא מעט מלפניו:

כתב יד א א"ל אהן צררא סמך דא ברתא צ"ל קודם א"ר מנא .:

כתב יד א תניא ד' ליטרין . פי' אירק קאי דקתני התם ליטרא מייתי הך דקתני ד' ליטרין:

כתב יד א הבבלים אוכלין אותו כו'. פי' ולכך מערבין בהן שהוא ראוי לבבליים:

כתב יד א מדה זו אמורה בכהנים. פי' אם חולקין להם תרומה בגורן או מעשר צריך ג"כ ליתן להם כשיעור הזה:

כתב יד ב מדה זו אמורה בכהנים כו'. כשחולקין להם בגורן תרומה ומעשרות נותן להם כמדה הזאת:

כתב יד א ה"ג אבל בכשיעור לא היה ממועט: נתן לפניהם והן מחלקין ביניהם: וכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום. פי' ומפרש בשניהם חד שיעורא וככר בפונדיון היינו נמי חצי קב דהא צריך להוציא ממנה יציאה עד שיהיה פת וכיון שאתה צריך שיהא הפת גופא חצי קב א"כ בתבואה היה צריך יותר:

ומשני צא מהן שליש ליציאה. פי' האי ככר בפונדיון אינו חצי קב דמסתמא בשמוכרין בשוק חצי קב בפונדיון החנוני מוכר שליש פחות דהוא מחזיק שליש על הוצאות שהוא צריך להוציא עד שתאפה ולפיכך הכא כשהוא נותן חיטין צריך ליתן חצי קב שאף שיוציא מהן שליש על הוצאות אפיה יהיה לו מזון ב' סעודות:

ובלחוד בהדין שיעורא. פי' שאינו אופה אלא כזה השיעור אבל אם הוא אופה הרבה כא' אז א"צ להוציא כ"כ:

כתב יד ב ובלחוד בהדין שיעורא. אבל אם אופה הרבה אז א"צ להוציא הוצאות כ"כ:

כתב יד א מן העיר. צ"ל מן הגורן:

כתב יד א ה"ג הוי מטעים לון אורייתא. פי' שהיה מנסה אותן באורייתא אם הם ראויין להיות פרנסין מחמת אורייתא או לא:

כתב יד ב מטעים להון אורייתא. מנסה הי' אותם בתורה אם ראוין למנותן מחמת התורה או לא:

כתב יד א ה"ג רב ור' יוחנן ח"א מדקדקין בכסות . פי' ליתן לעני הגון ואין מדקדקין בחיי נפשות שצריך ליתן לכולם:

וחורנא אמר אף בכסות אין מדקדקין. פי' וצריך ליתן לכולם:

מתני' פליגי על מ"ד כו' דתני בד"א כזמן שאין מכירין אותו. פי' אז אינו מצווה להלביש אותן:

אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו כו'. פי' אלמא שמדקדקין בכסות:

ומשני תפתר לה לפי כבודו. פי' לפי כבודו אז מדקדקין אבל סתם כסות אין מדקדקין כדקתני מפני בריתו של אאע"ה:

וה"ג אחר ר' יוחנן מדקדקין בכסות ואין מדקדקין:

פתר לה לפי כבודו צ"ל אחר הכל לפי כבודו:

ותנינן מיותר וצ"ל דתני:

והתני למזונות למזונות מיותר וצ"ל לתמחוי ל' יום לקופה ג' חדשים לכסות ו' חדשים לקבורה ט' חדשים וכו':

מהו לפסין ולצדקות. פי' הא כולהו חשבינן בשלמא אי הוי קדמיתא ליטול א"כ איכא למימר דהאי לצדקות הוי ליתן אבל אי אף קמייתא ליתן קשה מהו לפסין ולצדקות כו':

כתב יד ב מדקדקין בכסות. אם הוא עני הגון ואין מדקדקין בחיי נפשות אלא נותנין לכולם:

והתני לפסין ולצדקות י"ב חודש. בשלמא אי הוי קדמייתא ליטול תאמר האי לצדקות היינו ליתן. אבל כשתאמר קדמייתא נמי ליתן מה האי לצדקות הא כל הצדקות פרטינהו:

כתב יד א והתני מעשה צ"ל ותני:

ואפשר כן. פי' שיהא צריך לליטרא בשר צפורין:

ומשני שלא היה [יכול] לאכול עם אחרים מפני שהוא איסטניס ולכך צריך ליטרא בשר צפורין כדי שיהא טעם בתוכו:

כתב יד ב ואפשר כן. שיהא צריך לליטרא בשר צפורין. ומשני מתוך שהי' איסטניס ולא הי' יכול לאכול עם אחרים נצרך לליטרא בשר צפורין שיהא טעם במרק:

כתב יד א א"ר מנא כלי כסף צ"ל כלי נחושת:

כתב יד א או לבע"ח מיותר:

כתב יד א וירדתי הגורן עד וערטילאי צ"ל קודם מתני':

כתב יד א המסמע צ"ל המסמא:

אית הוית תיבת אית מיותר:

כתב יד א דלא רהטי מית לך צ"ל מתן לך: מקבל פיוסך ויגמול יתך חסד תיבות מקבל פיוסך מיותרים:

כתב יד א כיני מתני' צ"ל תני מתני' הדרן עלך מאימתי וסליקא לה מסכת פאה: