כתב יד א ה"ג דבר אל בני ישראל פרט לחרש ויקחו לי תרומה כו':

כתב יד ב ה"ג דבר אל בני ישראל פרט לחרש ויקחו לי תרומה כו':

כתב יד א ה"ג תמן זה כותב וזה מגרש הא אילו כתב הוא הוי גט ברם הכא הוא חושב והוא תורם כו':

כתב יד א ר' יעקב בר אחא ר' חייא בשם ר' יוחנן חלוקין על השונה הזה מהו כדין. פי' מי החולק ועל מה חולקין:

ומפרש אתאי ר' יוחנן דגיטין כרבנן דקדושין ור' יוחנן דתרומות כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דקדושין. פי' מה שא"ר יוחנן כאן חלוקין על השונה הזה היינו דגיטין. פי' על מתני' דקתני הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חש"ו חלוקין רבנן דקדושין דמייתי בתר הכי חש"ו שקדשו אין קדושתן קדושין ואפי' תוקי כר"ה דאמר והוא שיהיה פקח עומד ע"ג נמי פלגינן דמשמע דרבנן סברי אפי' בינו לבין אחרים אין קדושתן קדושין:

ור"י דתרומות פי' הא דפליגי על מתני' דתרומות דא"ר יוחנן חלוקין על השונה הזה כר' ישמעאל בנו של ריב"ב שאמר גבי קדושין בינו לבין עצמו אין קדושיהן קדושין בינו לבין אחרים קדושיהן קדושין ומשמע אפי' בחרש מתחילתו דקתני גבי חש"ו ובמתנית' דתרומות תני דלכ"ע חרש מתחילתו שתרם אין תרומתו תרומה:

כתב יד ב אתאי ר' יוחנן דתרומות וכו'. פי' ר' יוחנן דאמר על מתני' דתרומות שחולקין על השונה הזה כר' ישמעאל פי' שרבי ישמעאל דאמר בינו לבין אחרים קדושין אלמא דסבירא לי' דמהני להו מה שמחשבין אחרים פליגי על מתני' דבמתני' קתני לא יתרומו משמע אפי' בינו לבין אחרים דאין מחשבת אחרים מועיל להם ומתני' דגיטין הכל כשרין לכתוב אפי' חרש לרב הונא דפי' והוא שפקח עומד על גביו נמי פליגי אמתני' כדפי' אבל בלא רב הונא איכא למימר דמה שמחשבין אחרים לא מעלה ולא מוריד והא דכשר לכתוב את הגט אפי' בלא אחרים כו' משום שאין כתוב בו מחשבה:

כתב יד א ה"ג אבל אם היה פקח ונתחרש תורם וכותב ואחרים מקיימין על ידו. פי' שהוא תורם וכותב להם מה שתרם ואחרים מקיימין ונותנין לכהן ונוהגין בהן כדין תרומה:

שומע ואינו מדבר זהו אלם מדבר ואינו שומע זהו חרש זה וזה הרי [הוא] כפקח לכל דבר. וכן הוא בתוספתא:

כתב יד ב ה"ג תני א"ר שמעון בן גמליאל כו' כשהי' חרש מתחילתו. פי' שאינו יכול לכתוב כו' כתב ואחרים מקיימין כתב ידו וכו' שחותמין עליו וכשר:

כתב יד א ה"ג שכתב כתב ידו שאמר לסופר כו' שכתב לסופר שיכתוב כו'. אלמא דכתיבה לא מהני והאיך ארשב"ג דאם כתב הוי גט:

ומתרץ ר' יוסי אמר סופה ולית הדא פליגא. פי' דמסיפא משמע דהשמעת קול לאו דוקא ה"ה שאמר לסופר לאו דוקא פי' דלא כתב לסופר שיכתוב אלא כתב לאחרים שיאמרו לסופר שיכתוב ומשו"ה אינו גט דמילי לא מימסרן לשליח:

אר"ה [א"ר מנא] אית כאן. פי' דמסיפא לא תידוק דלאו בדוקא קתני דאיכא למימר היא השמעת קול היא הרכנת הראש והא דקתני שאמר משמע נמי אף שכתב בעצמו לסופר שיכתוב אינו [גט] וע"כ פליגי ארשב"ג:

כתב יד ב חלוקין על השונה הזה. פי' רבנן דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה שאמרו גבי חרש סתם אין קדושיו קדושין משמע אפי' פקח ונתחרש לעולם אין קדושיו קדושין:

ה"ג שכתב כתב ידו שאמר לסופר כו' שכתב לסופר שיכתוב כו'. אלמא דכתיבה לא מהני והאיך אמר רשב"ג דאם כתב הוי גט. ומתרץ ר' יוסי אמר סופה ולית הדא פליגא. פי' דמסיפא משמע דהשמעת קול לאו דוקא ה"ה שאמר לסופר לאו דוקא פי' דלא כתב לסופר שיכתוב אלא כתב לאחרים שיאמרו לסופר שיכתוב ומשו"ה אינו גט דמילי לא מימסרן לשליח:

אמר ר' מנא אית כאן. פי' דמסיפא לא תידוק דלאו בדוקא קתני דאיכא למימר היא השמעת קול היא הרכנת הראש והא דקתני שאמר משמע נמי אף שכתב בעצמו לסופר שיכתוב אינו [גט] וע"כ פליגי ארשב"ג:

כתב יד א ר' זעירא בעי. פי' כיון דאמרת אין חילוק היא השמעת קול היא הרכנת הראש א"כ כמה דתימר כו' וא"ל לשמיעת קול פעם אחת. פי' דבאמת גבי הרכנת הראש צ"ל ג"פ דבפעם אחת איכא למימר שמא אין מכוונין לזה אבל כי בדקנו לו ג"פ ונמצא שהוא מכוון א"כ תו אין חילוק בין הרכנת הראש לשמיעת הקול:

כתב יד ב ר' זעירא בעי. פי' כיון דאמרת אין חילוק היא השמעת קול היא הרכנת הראש א"כ כמה דתימר כו':

א"ל לשמיעת קול פעם אחת. פי' דבאמת גבי הרכנת הראש צריך להיות ג"פ דפעם אחת איכא למימר שמא אינו מכווין לזה אבל כי בדקנו לו ג"פ ונמצא שהוא מכוון א"כ תו אין חילוק בין הרכנת הראש לשמיעת קול:

כתב יד א ור' יודן בא לתרץ דל"פ תמן פי' גבי רשב"ג הוא כתב כך וכך עשיתי. ומשו"ה אחרים מקיימין אבל הכא אפי' כתב בעצמו לסופר אינו מועיל כלום כיון שכותב כך וכך עשו. וע"ז פליג ר' בנימין ואמר דאין חילוק:

ומתרץ ר' אבדימי תירוץ אחר בחרש אנן קיימין. פי' דהתם גבי רשב"ג שכתב שעשה הענין אחרים מקיימין אבל הכא שכתב לסופר שיכתוב אינו גט משום דאין שליחות לחרש:

ור' יוסי בר בון מתרץ בבריא אנן קיימין. פי' דגבי רשב"ג איירי בנשתתק מתוך חליו והכא איירי בנשתתק מתוך בוריו:

ומייתי ראיה מברייתא שיש חילוק:

כתב יד ב ור' יודן בא לתרץ דלא פליגי תמן. פי' גבי רשב"ג:

הוא כתב כך וכך עשיתי ומשו"ה אחרים מקיימין אבל הכא אפי' כתב בעצמו לסופר אינו מועיל כלום כיון שכותב כך וכך עשו ועל זה פליג ר' בנימין ואמר דאין חילוק:

ומתרץ ר' אבדימי תירוץ אחר בחרש אנן קיימין. פי' דהתם גבי רשב"ג שכתב שעשה הענין אחרים מקיימין אבל הכא שכתב לסופר שיכתוב אינו גט משום דאין שליחות לחרש:

ור' יוסי ב"ר בון מתרץ בבריא אנן קיימין. פי' דגבי רשב"ג איירי בנשתתק מתוך חוליו והכא איירי בנשתתק מתוך בוריו ומייתי ראי' מברייתא שיש חילוק:

כתב יד א ה"ג מאן תנא חרש דלא כר' יהודה דתני רי"א חרש שתרם תרומתו תרומה א"ר יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן כו'. וכן הוא בתוספתא:

ה"ג אין צריכה מחשבה שמירה צריכה בהן ולכך אפי' חרש מותר:

כתב יד ב ה"ג אינה צריכה מחשבה שמירה צריכה בהן ולכך אפי' חרש מותר:

כתב יד א ה"ג מה דא"ר יוחנן אפי' א' מהן לבד מאבד מה שנותנים לו. פי' דבמאבד מה שנותנים לו לבד לא הוי שוטה דאפי' שוטה שבשוטים אין מאבד כו' וע"כ צ"ל קורדייקוס:

קורדייקוס אין בו אחד מכל אלו. פי' דבא לתרץ דלא תקשי דגם באינך נימא דלא הוי שוטה אלא קורדייקוס וע"ז משני דאפי' הוי קורדייקוס צ"ל שהוא שוטה דמכח קורדייקוס אין בו א' מכל אלו:

א"ר יוסי חמית דאתא עובדא קומי דר' יונה בחד טרסי. פי' גרדי:

דהוו יהבו ליה סימוק גו אוכם. פי' חוט אדום לתוך השחורים שהוא עושה מלאכתו וכן להיפך:

והוא לעי. פי' שהוא עושה מלאכתו ואינו חושש למה שעירבו לו ואמר דו הוא קורדייקוס כו':

כתב יד ב ה"ג מה דאמר ר' יוחנן אפי' אחת מהן לבד ממאבד מה שנותנין לו. פי' דבמאבד מה שנותנים לו לבד לא הוי שוטה דאפי' שוטה שבשוטים אין מאבדים כו' וע"כ צריך לומר קורדייקס:

קורדייקס אין בו אחת מכל אלו. פי' דבא לתרץ דלא תקשי דגם באינך נימא דלא הוי שוטה אלא קורדייקס וע"ז משני דאפי' הוי קורדייקס צ"ל שהוא שוטה דמכח קורדייקס אין בו אחת מכל אלו:

א"ר יוסי חמית דאתא עובדא קומי דר' יונה בחד טרסי. פי' גרדי:

דהוי יהבין לי' סימוק גו אוכם. פי' חוט אדום לתוך השחורים שהוא עושה מלאכתו וכן להיפך:

והוא לעי. פי' שהוא עושה מלאכתו ואינו חושש למה שעירבו לו ואמר דו הוא קורדייקס כו':

כתב יד א ה"ג פעמים חלים פעמים שוטה בשעה שהוא שוטה:

אתא עובדא קומי דשמואל אמר כד דו חלים יתן גט. פי' אחר שיבריא צריך הוא ליתן את הגט או לעשות שליח אבל מה שעשה קודם שנשתפה אינו מועיל אלא שהגט שנכתב בשעה שנשתפה כשר וא"צ לכתוב גט אחר:

ורצה הגמ' לדמות דין דשמואל לר"ל דר"ל נמי אמר לכשישתפה:

ודחי שאין דומין אלא רובה דשמואל מדריש לקיש פי' דשמואל מחמיר טפי:

דר"ל אמר לכשישתפה. פי' דאין נותנין לה את הגט אלא אחר שישתפה אבל אחר שנשתפה נותנין לה אפי' שלא מדעתו וא"צ לשאול הימנו אלא השליחות שעשה קודם שנשתפה קיימת ושמואל אמר הוא בעצמו צריך ליתן את הגט או לעשות שליח דאין השליחות שעשה קודם שנשתפה [קיימת]:

ותחלימני ותחייני מיותר:

כתב יד ב ה"ג פעמים חלים פעמים שוטה בשעה שהוא שוטה כו':

אתא עובדא קומי דשמואל. פי' בא' שהי' פעמים חלים פעמים שוטה ואמר לסופר שיכתוב גט בשעה שהי' חלים ואח"כ נשתטה ואמר כד דו חלים יתן גט אלא שא"צ לשאול פעם שני' דהוא אמר כד דו חלים יתן דחלים הוא יותר בריאות משישתפה ומביא ראי' מפסוק ע"ז ותחלימני ותחייני כו':

כתב יד א ה"ג דתני א"ר יהודה מעשה בקטן שהניחו אביו במוקשה והי' תורם ואביו מוכר על ידו ואמרו תרומתו תרומה א"ל לא הוא שתורם אלא כו'. פי' אלמא דסבר ר"י שקטן תורם:

בא אביו ואימן על ידו למפרע היא נעשית תרומה כו'. פי' כיון דבלא אימון אביו אינו יכול לתרום וא"כ ע"י אימון אביו היא נעשית תרומה בשעה שאימן או למפרע:

ואמר נשמעינה מן הדא:

ה"ג הרי שבא בעה"ב ומצאו עומד בתוך שלו ותורם אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם אין חושש משום גזל תרומתו תרומה מנין הוא יודע אם הוא חושש משום גזל אם לאו א"ל לקוט לך מן היפה כו' אית לך למימר למפרע היא נעשית תרומה לא מכאן ולבא. פי' דהתם פשיטא ליה דודאי מכאן ולבא משום דהוא אחר ולא עשה שליח:

ואוף הכא מכאן ולבא. פי' כיון ששנויים זה אצל זה:

כתב יד ב ה"ג דתני אמר ר' יהודא מעשה בקטן שהניחו אביו במוקשה והי' תורם ואביו מוכר על ידו ואמרו [תרומתו] תרומה אמרו לו לא הוא שתורם אלא כו'. פי' אלמא דסבר ר' יהודא שקטן תורם:

בא אביו ואימן על ידו למפרע היא נעשית תרומה כו'. פי' כיון דבלא אימן אביו אינו יכול לתרום וא"כ ע"י אימון אביו היא נעשית תרומה בשעה שאימן או למפרע ואמר נשמיעני מן הדא:

ה"ג הרי שבא בעל הבית ומצאו עומד בתוך שלו ותורם אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם אינו חושש משום גזל תרומתו תרומה מנין הוא יודע אם הוא חושש משום גזל אם לאו א"ל לקוט לך מן היפה כו' אית לך למימר למפרע היא נעשית תרומה לא מכאן ולהבא. פי' דהתם פשיטא לי' דוודאי מכאן ולבא משום דהוא אחר ולא עשה שליח:

ואוף הבא מכאן ולבא. פי' כיון ששנוים זה אצל זה:

כתב יד א ה"ג כאן להלכה כאן למעשה. פי' מהלכה לא היה לו לשיתוף לתרום אבל למעשה תרומתו תרומה דמן הסתם אין מקפידין זע"ז:

כתב יד ב ה"ג כאן להלכה כאן למעשה. פי' מהלכה לא הי' לשותף לתרום אבל למעשה תרומתו תרומה דמן הסתם אין מקפידין זה ע"ז:

כתב יד א מה את עביד ליה. פי' מאיזה טעם אין תרומתו תרומה משום שאינו שלו או משום שהיא של חבירו ונ"מ לענין הפקר שהיא אינו של חבירו ואינו שלו:

ה"ג הפקיר כריו ותרמו וחזר וזכה בו כו' לית טעמא אלא בתורם את של חבירו. פי' ומשו"ה גבי הקדש שאינו של חבירו תרומתו תרומה:

ה"ג נאמר בכהן שהקדיש תרומתו. פי' אבל גזבר אינו רשאי להפריש תרומה אף שאינו של חבירו כיון שאינו שלו:

ומקשי והתני ר' הושיעא א' המקדיש טבלו. פי' בין כך ובין כך חייב ב' חומשין אף שקדם הקדשו לטבלו והכא ודאי הגזבר תרם:

כתב יד ב מה את עביד לי'. פי' מאיזה טעם אין תרומתו תרומה משום שאינו שלו או משום שהיא של חבירו ונ"מ לענין הפקר שהיא אינו של חבירו ואינו שלו:

ה"ג הפקיר כריו ותרמו וחזר וזכה בו כו' לית טעמא אלא בתורם את של חבירו. פי' ומשו"ה גבי הקדש שאינו של חבירו תרומתו תרומה:

ה"ג נאמר בכהן שהקדיש תרומתו. פי' אבל גזבר אינו רשאי להפריש תרומה אף שאינו של חבירו כיון שאינו שלו:

ומקשי והתני ר' הושעי' אמר המקדיש טבלו. פי' בין כך ובין כך חייב ב' חומשי' אף שקדם הקדשו לטבלו והכא ודאי הגזבר תרם:

כתב יד א ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה וכל כמינה פי' האיך יכול להפריש תרומת מעשר על מעשר שביד ישראל במה קני:

ומשני מכיון כו' נעשה שלוחו:

ומקשי נמצא בתורם ברשות ישראל. פי' כיון דהוא לא קנה א"כ אינו יכול להפריש אלא מתוך הישראל שעשה אותו שליח הא ישראל בעצמו אינו יכול לתרום תרומת מעשר על מעשר שהוא של לוי:

ומשני פתר לה כר' יוסי כו'. כור מעשר יש לך בידי והילך את דמו. פי' שהישראל רצה ליתן לבן לוי דמים בעד הכור מעשר ולא רצה הלוי ונתן לו הכור מעשר:

כתב יד ב ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה וכל כמינה. פי' היאך יכול להפריש תרומת מעשר על מעשר שביד ישראל במה קנאו:

ומשני מכיון כו' נעשה שלוחו:

ומקשי נמצא כתורם ברשות ישראל. פי' כיון דהוא לא קנה א"כ אינו יכול להפריש אלא מתוך הישראל שעשה אותו שליח הא ישראל בעצמו אינו יכול לתרום תרומת מעשר על מעשר שהי' של לוי:

ומשני פתר לה כר' יוסי כו':

כתב יד א אינו חושש לתרומת מעשר שבו. פי' משום דאמרי' כיון שרצה ליתן לו [דמים] בעד כל הכור מסתמא הפריש קודם תרומת מעשר דאל"כ לא היה נותן אלא דמי מעשר ודמי תרומת מעשר לא היה נותן לבן לוי אלא ע"כ כבר תיקן:

ומייתי ראיה מאלפסה שדרכו של בעה"ב לתקן ולכך אמרי' מסתמא כיון שרצה ליתן לו דמים כבר תיקן אבל אי לא הוי דרכו לתקן לא הוי אמרי' הכי:

כתב יד ב ה"ג כור מעשר יש לך בידי והילך אינו חושש לתרומת מעשר שבו. פי' דודאי מתוקן הוא ומייתי ראי' מאלפוסה דהי' מתוקן:

כתב יד א למי נצרכה לר' יוסי. פי' הא דקתני במתני' דחרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לכתחילה ואם תרם בדיעבד תרומתו תרומה היינו לר' יוסי דלר' יהודה אפי' לכתחילה מותר כדקאמר בגמ' ואח"כ גרסינן תמן תנינן הכל כשרין לקרות המגילה חוץ מחש"ו א"ר מתנה דר' יוסי היא פי' דהכא ודאי איירי בחרש המדבר ואינו שומע וא"כ לרבנן אפי' לכתחילה מותר אלא ודאי ר"י היא:

א"ר יוסי הוינן סברין מימר כו' א"ר חסדא לית כאן חרש. פי' דאף רבי יוסי מודה בשאר מצות דיצא והא דקתני הכא דחרש פסול לקרות אפי' בדיעבד היינו באינו שומע ואינו מדבר ואגב אחרים נקט אמר ר' יוסי מסתבר דיודי רב מתנה בתרומות דהיא דר' יוסי פי' אף דסבר גבי מגילה דאפילו דיעבד נמי לא מודה הוא בתרומות דדיעבד מותר דאין הברכות מעכבות דאי לרבנן אפילו לכתחילה מותר אמר ר"ה בשם רב חסדא דר' יוסי היא פי' ולא כרבנן אמר ר' בון ע"כ אתמר בהא דר' יוסי פי' דאם לא כן מני דהא לרבנן אף לכתחילה מותר דאלת"ה אלא אף כרבנן מצי לאוקמי דרבנן נמי מודו דלכתחילה אסור ור' יוסי סבר דאף דיעבד אסור דהברכות מעכבות א"כ קשה דתנינן חמשתא קדמייתא לא תניתן עמהון פי' לר' יוסי אי משום שאין תרומתן תרומה. פי' לד"ה ובהא לרבנן בדיעבד תרומתו תרומה א"כ קשה ליתני גבי חמשה אחרנייתא שתרומתן תרומה וליכא למימר להכי לא תני גבי ה' אחרנייתא משום דלר"י דיעבד נמי לא דהא ודאי טעמא דר"י משום דסבר דהברכות מעכבות וא"כ גם באלם סבר ר"י דדיעבד נמי לא וע"כ מתני' דלא כד"ה אע"כ צ"ל דלר"י דיעבד אין לכתחילה לא דאין הברכות מעכבות ולרבנן אפי' לכתחילה וא"כ הא דלא תני גבי ה' אחרנייתא משום דלרבנן אפי' לכתחילה:

[א"ה מכאן עד סוף הפרק לא נמצא באור הגר"א ז"ל והעתקנו פירושו מס' שנות אליהו]:

כתב יד ב למי נצרכה. פי' הא דקתני במתני' חרש המדבר ואינו שומע אם תרם תרומתו תרומה לר"י יוסי כו':

ה"ג ר' יוסי אומר לא יצא תמן תנינן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו א"ר מתנה דר' יוסי היא כו':

כתב יד ב ה"ג דהיא דלא כר' יוסי א"ר חנני' בשם רב חסדא דר' יוסי היא א"ר בון ע"כ אתמר דהיא דלא כר' יוסי היא כו' הוי סופך לומר דלא כר' יוסי היא. ועיין פירושו במס' ברכות פ' הי' קורא מה שכתבתי שם:

כתב יד ב ה"ג למען ילמדון. פי' היינו שמיעה ולמען ילמדון היינו דיבור [ועי' פני משה]:

סברינן מימר משומע ואינו מדבר חרש מדבר ואינו שומע חרש פי' שבאחד בלבד הוי חרש א"ר יונה הדא אמרת דלית כללין דרבי כללין דתנינן חרש שדברו חכמים בכ"מ שאינו לא שומע ולא מדבר. פי' והכא משמע דבא' בלבד הוי חרש דקתני חוץ מחרש ומפרש למען ילמדון דמשמע דצריך שיהיו תרווייהו דהיינו שמיעה ודיבור [וכנ"ל]:

ודתנינן חרש שחלץ והחרשת שנחלצה והחולצת לקטן חליצתו פסולה וא"ר יוחנן בשאין יכולין לומר ואמר ואמרה. פי' משו"ה חליצתו פסולה משום שאינו יכול לדבר משמע אפי' הוא שומע חליצתו פסולה הדא מסייע לר' יונה כו':

כתב יד ב ה"ג עד שיביא ב' שערות ר' יודא בשם ר' הילא אמר ולא תשאו עליו חטא כו' התיבון הרי גוי אין בו בנשיאות עון ותורם ר' אבא ב"ר כהנא בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם את שיש בו מחשבה תורם ואת שאין בו מחשבה אינו תורם התיבון הרי גוי אינו במחשבה ותורם דתני ר' אושעי' גוים אין להם מחשבה כו':

כתב יד ב בגין דר' יהודה. פי' לר' יוסי דסבר משבא לעונת נדרים תורם ג"כ מקדיש אבל ר' יהודה דסבר תורם ואינו מקדיש אפי' כמ"ד אינו תורם דהיינו ת"ק ור' יוסי מקדיש:

מהו שיביא בכורים. פי' למאן דאמר אינו תורם ומקדיש. אם מביא בכורים כר' יהודה דו אמר הוקשו לקדשי הגבול. פי' אם יסבור כת"ק ור"י כר' יהודה דהוקשו לקדשי הגבול דהיינו תרומה ולדידהו אינו תורם א"כ אינו מביא כרבנן פי' אם יסבור כרבנן דהוקשו לקדשי המקדש א"כ מביא:

ה"ג כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה מהו (והו') לעשות תמורת שלמים. אין סבר ר"מ הוקשו כל המעשרות זה לזה כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה ואם יסבור כר"ש דר"ש אמר מעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה כשם שאינו ממיר בו כך אינו כו':

פוטר טבלו דבר תורה. פי' שיכול הקטן לתרום:

ותימר אכין. פי' שאינו חייב אם שחט קדשיו מבחוץ:

מאליהן קבלו עליהן כו'. פי' לפיכך הקילו בתרומה:

כתב יד א תמן תנינן אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו וכא את אמרת הכין ר' אילא בשם ר"י מפני גזל השבט. פי' דמקשה על מתניתין ממשנה דסוף פרק דתני שם אין תורמין מדבר שנגמרה וכו' ולא מדבר שלא נגמרה וכו' ואם תרמו תרומתן תרומה אלמא דאף מדבר שלא נגמרה על דבר שנגמרה בדיעבד תרומתו תרומה ומתרץ הטעם משום גזל השבט:

ושואל מהו גזל השכט ומשני א"ר חנינא מפני הטורח. שצריך לטרוח להוציא שמן מן הזיתים מה שלא היה צריך אילו נתן לו מן השמן:

ופריך הגע עצמך שהיה שעורה של אורז. פי' אף שם הוי טרחא דצריך לכתוש במכתשת ואעפ"כ תני שם דתרומתו תרומה:

ומשני נחת רוח הוא לאדם להיות כותש כ"ש ופריך הגע עצמך שהיה שבלים עד כאן קושיית רבי חנינא. רבי מני לא אמר כן אלא שהוא צריך לתרום לפי השמן ואינו תורם אלא לפי הזיתים. פי' דר"מ מפרש דהטעם משום שמבקש לתרום מן הזיתים על השמן לפי זיתים ולא לפי שמן והיינו גזל השבט דקאמר ר' יוחנן:

ושואל הגע עצמך שתרם לפי שמן. פי' אם נאמר בכאן דתרומתו תרומה או לא:

ואמר דלא דכדין עביד כן זמן חורין לא עביד כן ולא עוד דחברייא חמי ליה ואמר זה כוון לרבות ואני איני מתכוין לרבות. פי' דיאמר דזה עשה מדת חסידות ואני לא אעשה משום הכי לא פלוג ובכ"פ אין תרומתו תרומה:

כתב יד ב תמן תנינן אין תורמין כו'. פי' דקתני התם ואם תרם תרומתו תרומה:

וכא אמר הכין. פי' לב"ה אין תרומתו תרומה:

מפני גזל השבט פי' משו"ה החמירו בזיתים יותר והתם איירי בתבואה דליכא גזל השבט:

ה"ג שהוא צריך לתרום לפי שמנן כו':

כתב יד ב הא שאר כל הדברים. פי' שמן על גבי זיתים כמו יין תפוחים לא פי' מודו כ"ע דתורמין כיון דלא שכיח:

על אתר. פי' אפי' על הזיתים שבכרי ור' חנני' מפרש טעמא דנעשה כאומר לו כו' ור' זעירא פליג עלי' ור' חנני' סבר מימר במינו מיותר:

כתב יד ב חולין פוסלין את הטבל בתמי' הלא הוא מן הפטור על החיוב:

ה"ג בתרומה גדולה שהיא נתרמת באומד. פי' משו"ה איכא למימר מכיון שאמר הרי זו כו' נפטרו שניהם כאחת אבל בתרומת מעשר כו':

כתב יד א תמן תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור תני בשם ר' יוסא ואם תרם מן הטמא על הטהור בין שוגג בין מזיד מה שעשה עשוי מה אמר בה ר' יוסי. הכי פירושו דתנן במשנה ב' פרק ב' אין תורמין מן הטמא על הטהור וכו' שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה כלום ותני בברייתא דר"י פליג וס"ל דאף במזיד מה שעשה עשוי ומיבעי' ליה דהכא מה אמר בה רבי יוסא אי פליג או לאו:

ומשיב הש"ס ומה אין תמן שכולו הפסד לכהנים את אמרת מה שעשוי עשוי הכא דאין כולו הפסד לכהנים לא כ"ש אשכחת תני אין תורמין זיתים על שמן ולא ענבים על יין ואם תרם תרומתו תרומה דר"מ ורבי יוסי אומר בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן וב"ה אומרים אין תרומתן תרומה פי' דאשכחת בהיפוך דאין תרומתו תרומה סבירא ליה לר"י אליבא דב"ה:

ופריך מחלפא שיטתיה דר"י תמן הוא אמר מה שעשה עשוי וכא את אמר אין תרומתו תרומה. ומשני תמן טומאה אינה מצויה ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. פי' דטומאה אינו מצוי וכל דבר שאינו מצוי לא גזרו בדיעבד ועוד שאין שום אדם טועה בזה שיהא מותר לכתחילה לתרום מן הטמא על הטהור לכך בדיעבד לא גזרו:

כתב יד ב ה"ג ואם תרם תרומתו תרומה ד"ר מאיר ר' יוסי אומר בש"א:

מחלפא שיטתיה דר"י. פי' בשלמא לר"מ איכא למימר משו"ה מחמיר גבי מן הטמא על הטהור דאיכא הפסד לכהנים:

כתב יד ב ולא כבר תניית כולהון. פי' ולמה תני תו מן החיוב על הפטור:

ומשניכן היא מתניתא. פי' דמתני' דמן החיוב על הפטור איירי מפירות שהביאו שליש כו':

מתיבות על דעתי' דחזקי' עד מתני' מיותר:

כתב יד א אמר אבא בר אבין חד חסיד שאיל לאליהו זכור לטוב שיכור מהו (שיברך) שיקרא שמע א"ל ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור. פי' שאינו יכול לדבר הראוי מחמת שכרותו והוי דיבור שלו כמו ערוה:

ותני חזקיה בין לקרות בין לברך פירוש דתנא קמא סבירא ליה דשייכות אסור לקרות שמע אבל בברכות שרי וחזקיה סבירא ליה דאסור הן בקריאת שמע הן בשאר ברכות:

כתב יד ב ה"ג שיכור מהו שיקרא שמע כו':

בין לברך. פי' דפליג וסבר דשיכור אסור לברך בה"מ:

כתב יד א תמן תנינן בג' פרקין משערין את הכלכלה וכו' וכא את אמרת כן:

אמר ריב"ל כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר פי' דבתרומה גדולה אין תורמין לא במדה כו' ובתרומת מעשר המונה משובח והא דאין תורמין ת"ג במדה משום דכתיב ונחשב לכם אע"ג דכתיב בתרומת מעשר אם א"ע לתרומת מעשר שהרי נתנה בו שיעור תניהו ענין לתרו"ג דמשמע ונחשב במחשבה:

רי"א כאן וכאן בת"מ הא ר"א והא רבנן. דתנן מניין שא"ת לא במדה ולא במשקל ולא במנין ת"ל ונחשב לכם תרומתכם כו' במחשבה את תורם ואין את תורם במדה במשקל ובמנין ר"א בן גמלא אמר מה תרומה גדולה באומד ובמחשבה אף תרומת מעשר באומד ובמחשבה:

כתב יד ב תמן תנינן בג' פרקים משערין את הכלכלה כו':

המונה משובח כו'. פי' משמע דמצוה למדוד:

וכא את אמרת רבנן. פי' דאין תורמין במדה דקס"ד אין תורמין אפי' את המדוד והא דקתני בסיפא אבל הוא תורם את המדוד קס"ד דאיירי בדיעבד:

ה"ג כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר פי' התרומה גדולה צריך לתרום באומד (או) כאן וכאן בתרומת מעשר והא רבנן והא ר"א בן גמלא פי' דר' אלעזר בן גמלא סבר דאף תרומת מעשר צריך לתרום באומד דתניא מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין ת"ל ונחשב לכם:

כתב יד א ר' לעזר אומר כיני מתני' מודד אדם את טבלו כו' וכן משמע ממתניתין כתירוץ ר"א דתני אבל תורם הוא את המדוד כו' משמע דוקא התרומה שנוטל צריך במחשבה אבל הטבל צריך הוא למדוד מקודם:

כתב יד א רבי אילא בשם רבי יוחנן משום גדר מי חטאת שלא יהא מי חטאת בטלין. פי' דטורח הוא לטבול האנשים ולהזות עליהם במי חטאת שמא נטמאו במת וכשאנו אומרים דבדיעבד תרומתו תרומה לא ידרוך בטהרה רק שמן מעט ויפריש מזה על הכל נמצא מי חטאת יהיה בטלין וכמו שגזרו משום טעם זה שיהא כלי מתכות חוזרים לטומאה ישנה נמצא דהטעם במתניתין הנ"ל דאין תורמין משמן על זיתים משום גדר מי חטאת ודינו דתרומתו תרומה ויחזור ויתרום ובמשנה דלעיל דאין תורמין מזיתים על שמן הטעם משום גזל השבט ע"ש:

ועכשיו שואל בירושלמי מאן חמיר וכו' נשמעינא מן הדא וכו' תרומה ויחזור ויתרום הרי יש כאן גזל השבט וגדר מ"ח. ואעפ"כ תני עלה תרומה ויחזור ויתרום הדא אמרת שגדר מ"ח חמור מגזל השבט. פי' מדחזינן דפסק דתרומה ויחזור ויתרום כמו בגדר מי חטאת אף שיש כאן גזל השבט ש"מ דגדר מי חטאת חמיר:

כתב יד א לא כל שכן דמחמיר בגדר מי חטאת. פי' דלעיל פליג ר' מאיר וסבירא ליה דתרומתו תרומה ובמתני' דקתני דבה"א אין תרומתו תרומה אתיא כרבי יוסא כמ"ש בהלכה ב' בשם הירושלמי:

ועכשיו שואל מי מודה ר"י הכא לר"מ דסתם מתני' אתי כוותיה ולכך מבעי אי מודה ר"י הכא לר"מ דיש כאן ק"ו מה ר"מ דמיקל התם וס"ל דתרומתו תרומה מחמיר כאן ר"י דמחמיר התם לא כ"ש כאן דהא הכא חמור מהתם כמו שהוכיח ופשיט ליה מהא דתני דאשכח תני:

אין תורמין שמן על זיתים ולא יין על ענבים ואם תרם תרומתו תרומה וצריך לתרום שניה דברי ר"מ רבי יוסא אומר בש"א תורמין וב"ה אומרין אין תורמין הכל מודים שאם תרם שא"צ לתרום שנית:

ואמר דהשתא הוי רעיון רוח. פי' דיש כאן מחשבות רעיון וסברות הפוכות ר"מ מיקל בגזל השבט ומחמיר בגדר מי חטאת רבי יוסי מחמיר בגזל השבט ומקיל בגדר מי חטאת. ולפ"ז אמר תמן תנינן רבי יוסי אומר ששה דברים כו':

כתב יד א כשאין הראשונה קיימת אבל אם הראשונה קיימת קורא לה שם ודיו תני חזר ועשה זיתים שמן וענבים יין קורא שם וא"צ לתרום שניה:

כתב יד א הדא אמרת שהוא צריך לקרות שם למעשרותיו. פי' דפשיט אגב דבעינן בכל זמן שמפריש שיקרא בפיו שם למעשרותיו ולא סגי במה שמפריש סתם דאי לא בעינן אמאי תני דקורא שם הא כבר הפריש הראשונה והיא קיימת ואח"כ שואל לא קרא שם ראשונה מה היא פי' היכא דלא קרא שם ראשונה אם מותר לאכלה קודם שיוציא עליה תרומות ומעשרות:

מן מה דתני שניה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות הדא אמרת הראשונה א"צ להוציא ממנו תרומות ומעשרות כצ"ל:

כתב יד א תנינא דבתריה אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה מלאכתו והכא לשעבר הא לכתחלה לא ובא אפילו לכתחלה פי' דתני שם ואם תרם תרומתו תרומה משמע דוקא בדיעבד וכא אפילו לכתחלה:

ומשני שניה היא מדבר שנגמרה מלאכתו. פי' דשאני כאן מהתם דהכא הוי מדבר שנגמר ע"ד שנגמר:

ופריך הא תנינן הפרך והצימוקים משיעמיד ערימה:

ומשני ר"י בשם ר' יצחק בן לעזר אין לך אסור מדבר שנגמרה מלאכתו ע"ד שלא נגמרה אלא גורן ייקב פי' דבעינן גורן ויקב אבל צמוקים לא הוי כעין גורן ויקב:

כתב יד א ושואל לפי מה הוא תורם לפי שמן או לפי אוכלין א"ר יוחנן אייתית מדחלפי ר"א לפי שמן רשבג"א לפי אוכלין אבל לא גרעיניהן:

כתב יד א רבי אמי משום רשב"ל ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן ממה שמצוה את בני לוי לתרום מן הגמור על הגמור הדא שאם נתן לו שבלים מעשרותיו מעשר תרומתו תרומה כצ"ל. וכן בגמרא בבלי במסכת י"ט י"ג א' דמעשר שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה כו' אלמא מעשרותיו מעשר ולכתחלה הוא דאסור וכן אמרו שם בן לוי שנתנו לו שבלים במעשרותיו עושה אותן גורן. ענבים עושה אותן יין. זיתים עושה אותן שמן ומפריש עליהם תרומת מעשר ונותן לכהן שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב [עד כאן משנות אליהו]: