כתב יד א ה"ג הזיד בלאו ושגג בקרבן והתרו בו לוקה ומביא קרבן ויאמר אף הכא מזיד בתרומה ושגג בחומש והתרו בו ילקה ויביא חומש כו':

ה"ג הזיד בספיקו ושגג בודאי א"ר יוסי כו' הדא אמרת:

כתב יד א ה"ג אכל חצי זית מותר והכא פטור עד שיאכל שני זיתים חסר כל שהוא:

מודי ר"ל באיסורי הנאה. פי' כמו יין נסך דאפי' פחות מכשיעור אסור דגם מפחות מכשיעור הוא נהנה מעט:

מודה ר"ל ביום הכפורים פי' אפי' אינו אסור בהנאה מודה ר"ל דאף פחות מכשיעור אסור דלא כתיב ביה אכילה אלא ענוי ובפחות מכשיעור נמי מיתב דעתו כ"ש מודה ריש לקיש בעתיד להשלים. פי' אם רוצה לאכול כשיעור מתחיל האיסור מתחלה אף בפחות מכשיעור ולהכי אף לר"ל חייב כשאכל כזית מאיסור והא דאר"ל אוכל פחות מכשיעור מותר היינו כשאינו עתיד להשלים וגם אינו איסורי הנאה וגם אינו בי"ה:

כתב יד א ה"ג המגמע (חומשו) [חומץ] של תרומה משלם את הקרן כו':

ר' אומר אומר אני שמשלם קרן וחומש. פי' דרבי לטעמי' דסבר במס' יומא שהחומץ משיב את הנפש:

אחר טיבולו. צ"ל לפני טיבולו ה"ג מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה ולא כלום תני בשם ר' יוסי כו':

כתב יד א האיך עבידא מיותר:

ה"ג תני גידולי תרומה אין משלמין כו':

כתב יד א וחייבין בחלה ואין הידים וטבול יום פוסלין בו כדרך שאין פוסלין בחולין ואף ר"ש ור' יוסי מודו בה. פי' אף דפליגי בטבול יום ואמרו דטבול יום פוסל מדומע:

כתב יד א ה"ג הפריש ואחר כך מחל בפלוגתא כו':

ה"ג מתנתו מקדשתו מלאכול כתרומה ולחייב עליו חומש ואין הפרשתו מקדשתו דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון וכו':

כתב יד א ה"ג מחל ואח"כ אכל פלוגתא דר' יוחנן ור"ל דאיתפלגון אכל תרומה של אבי אמו כהן כו':

כתב יד א ה"ג וישלם לכהן ר' יסא כו':

ה"ג ולית אתון אמרין מהו מהו כדין כו':

ה"ג כהדא מתני' הפריש פדיון כו':

ה"ג אין חייבין באחריותו כפדיון מעשר שני כו':

כתב יד א ומה דמי לה לפטרי חמורות. פי' דפטרי חמורות שהיו לה קודם שנתגרשה ולא נפדו עדיין עד שנתגרשה דהרי הן שלה אף שאינן מסוימין וה"ה הכא דתני ישראל שנפלו לו עשרה פטרי חמורות מבית אבי אמו כהן מפריש פדיונו והן שלו אלמא אע"ג שלא נפדו עדיין ביד כהן כיון שראוי לפדות נעשה כאילו כבר פדה ונפל לו הפדיון וה"ה כשהיו לה פטרי חמורות ואחר כך נתגרשה דמפריש והן שלה:

כתב יד א הא ר' מאיר אמר משלמין ורבנן אמרי משלמין מה ביניהון. פירש באיזו סברא פליגי אבל נפקא מינה ודאי דיש נפקא מינה גדולה בין אי משלמין לכהן או לפועלים דלכהן אינו יכול למחול וגם צריך לשלם חולין מתוקנים. אבל אי משלם לפועל א"צ לשלם חולין מתוקנים. וגם יכול למחול אלא דבעי באיזו סברא פליגי:

ומפרש ר' יוחנן עיקר סעודה ביניהן. פי' דכשבעל [הבית] מחייב א"ע לזון את הפועל אם הוא צריך לתקן לו את הסעודה או א"צ אלא ליתן לו מעות והוא בעצמו יתקן לו ור"ל מפרש דבעיקר סעודה לא פליגי אלא דכ"ע סברי דעיקר סעודה לפועלין ובהא פליגי:

ר"מ אומר טפילה לבעה"ב. פי' אע"ג דעיקר סעודה לפועלין ואינו חייב הבעה"ב ליתן לפועלין אלא מעות מ"מ כיון שנתן להם לאכול צריך הבעה"ב לטפל לפצות את הכהן ואינו יכול לומר (לבנו) [לפועלין] הרי אני איני מחויב ליתן לכם אלא מעות ומה שנתתי לכם לאכול אינו שלי והוי כאלו לא נתתי לכם. א"כ אני נותן לכם מעות ואתם מחוייבים לפצות את הכהן. דכיון דכבר נתן להם נעשה כאילו כבר נתן להם במתנה ומחוייבין הן לטפל עצמן כדי להעמיד המתנה בידם אף שלא היו שלו. ורבנן סברי דאינו מחויב לטפל עצמו כיון שאינו מחוייב לתקן להם הסעודה ומה שנתן להם לא הי' שלו והוי כאילו לא נתן כלל ויש להם חוב עליו המעות שהוא חייב ליתן להם בצרכי הסעודה:

ה"ג אילו כר"ל איתאמרת כר"מ איתאמרת ואי כר' יוחנן איתאמרת דאמר עיקר סעודה ביניהן כמאן איתאמרת כו':

שבח סעודה ביניהן פי' לעולם עיקר סעודה לפועלין וגם טפילה לפועלין דהיינו שהפועלין מחוייבים לפצות את הכהן והא דקתני במתני' הוא משלם את הקרן היינו שא"צ הבעה"ב לשלם להם אלא דמי הקרן שאכלו אף שפסק עמהם להאכילן סעודה משובחת יותר כיון שכבר אכלו ורבנן סברי דצריך לשלם להם דמי סעודתן שפסק להם:

ה"ג והאכילן כרשיני תרומה כו':

כתב יד א ה"ג א"ר ינאי יש בה כזית (כו') ואין בו שוה פרוטה משלם לשבט יש בה שוה פרוטה ואין בו כזית משלם להקדש יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה:

שמעון בר בא בשם ר' יוחנן משלם להקדש א"ר זעירא כו':

כתב יד א ה"ג ולקט ושכחה ופאה אין בהם זיקת תרומה ומעשרות א"ל בקמת שכחה בקמת פאה אנן קיימין:

א"ל ר' יוחנן והא תנינן לקט אית לך מימר לקט בקמה לית הדא פשיטא שאילתא דחילפי דחילפי שאל לקט בנשירה מהו שיתקדש:

וא"ל על כלהון מיותר:

כתב יד א ה"ג תבא עליו ברכה לר"ע אכל ענבים משלם יין:

כתב יד א ה"ג אכל דבר שהוא פירות היתר דלא כן מה אנו אומרין לא נמצא לוקח כו':