Beur HaGra on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 204
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בין לוקח כו'. שם ע"ד ב':
לא עשה כו'. שם מ"ח ב' דכתיב בעמך כו' ועיין רש"י ולשון הרי"ף וש"מ דכה"ג לאו מעשה ישראל הוא:
ואפי' כו'. עבה"ג וכ"ה בירושלמי להדיא שם חד ב"נ יהיב דינרין למטכסין חזר ביה אתא עובדא קומי ר"ח בר יוסף ור' יוחנן ר"ח בר יוסף אמר או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ור' יוחנן אמר או יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע:
נתן כו'. שם מ"ז ב' אלא גזירה שמא תפול כו' וכתב הרי"ף ושמעינן מיהא כו וכ"כ הרמב"ם ע"ש ובחולין ובעירובין בד' פרקים כו' לפיכך אם מת כו' מ' דאף מי שפרע אינו מקבל וכן בד' פרקים פריך שם והא לא משך כו':
וי"א כו'. מעובדא דבי פרזק רופילא שם מ"ט ב' ול"ק ר"ח לקבולי עליה מי שפרע ועתוס' שם מ"ז ב' ד"ה אי. ור"ת מפרש כו' וס' הראשונה ס"ל דבאמת צריך לקבל אלא דלא אתשיל אלא אם יכול לחזור וכמ"ש שם מ"ע א' והא בעי לקבולי כו' א"ל ה"נ ואעפ"כ לא אמר בראשונה משום דלא אתשיל להא: (לקוט) וי"א כו'. עבה"ג ועתוס' דבכורות י"ג ב' בד"ה ה"ק כו' א"נ כמו כו' ועוד דכאן כו' (ע"כ):
בב"ד. תוספתא כיצד מקבל מי שפרע עומדין ב"ד ואומרים מי שפרע כו':
ומאנשי כו'. שם מ"ח א':
ממי כו'. כן לשון המתני' ו גמרא:
וי"א כו'. ממ"ש שם ב' לייטינן ליה:
הלוקח כו'. עבה"ג וה"ל כנושא ונותן בדברים לבד ולכן לא הצריכו למי שפרע ובירושלמי סוף מס' שביעית ר"ז ר"א בשם ר"י הנותן עירבון טבעת לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ואינו מקבל מי שפרע ר"ז בעא קומי ר' אבהו זהב א"ל טבעת מה בין זהב ומה בין טבעת זהב דרכו להשתנות טבעת בעינא הוא ר"ל כשנותן זהב למשכון מקבל מי שפרע משא"כ בטבעת וענ"י שם וכ"ה בירושלמי פ' הזהב על עובדא דמטכסין הנ"ל ר"א בשם ר"י טבעת אין בו משום עירבין כל הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע:
יש מי כו'. דלגבי רבים ה"ל מתנה ועוד דרבים א"י לחזור כמש"ל ס"ס קס"ג כל דברי הקהל א"צ קנין ממ"ש ויכולין להתנות ופי' ר"ח אפילו בלא קנין:
מי כו'. ע"ל סי' קצ"ט ס"ב:
(ליקוט) וי"ח כו'. וכן בסי' קצ"ט ס"ב בהג"ה מיהו י"א כו'. ובזה מתו' קושית תוס' בפ"ה דב"מ ס"ב ב' ד"ה הרי וכן סתם בי"ד ס"ק ס"ג (ע"כ):
(ליקוט) ואומרים כו'. מ' דאף בהנאת מלוה לא קני אלא לענין מי שפרע וליתא דלדידהו אין חילוק בין דמי מכר או דמי הלואה כי הרמב"ם לבדו מחלק כנ"ל סי' קצ"ט ס"ב אבל לדידהו בהמעות לא קני כלל בין בדמי מכר או הלואה ואף למי שפרע ובהנאת מחילה בשניהם קנה לגמרי ועב"מ פ"ה מה"מ שכ' ומ"מ נראה שהוא ז"ל מחלק כו' וכ' שם אבל נלדעת הרמב"ן והרשב"א כו' ובכל גוונא כו' ועתוס' דב"מ ס"ב ב' ד"ה הרי שנושה כו' נימא כו' ושם מ"ו ב' ד"ה יש כו' (ע"כ):
ראובן כו' כמש"ל סי' ק"צ ס"ו בהג"ה וכמ"ש שיכול למשכנו וכן כאן יכול למשכנו אבל א"י להחזיקו כמ"ש שם:
אע"פ כו'. גמ' שם וכנ"ל ס"ז:
וה"מ בתר כו'. כמו לר"ש שם ע"ד ב' דיכול לחזור בתרי תרעי וז"ש שם מ"ח ב' ור"ח בר יוסף סבר כו' וכי היה ר"ח בר יוסף ח"ו ממחוסרי אמנה וכן בפ"ק דקדושין בני רב הונא בר אבין זבין אמתא כו' וכי גרע מדברים לבד:
וי"א דאפילו כו'. כמ"ש מ"ט א' רב כהנא יהבו ליה כו' ואידך דברים כו' דאיתמר כו' מ' דר"י פליג אף בכה"ג וכ"כ תוס' שם ד"ה מודה כו' ויוקר כו' וערש"י שם ד"ה שלא ידבר כו' אבל כו' מ' דלר"י אף בכה"ג אף שדברי רש"י אין מוכרחין דא"צ לפרושי בשינוי השער ומהא דר"ח בר יוסף אין ראיה דלמא ס"ל כרב כמו דסבר כרב בעירבון וב"י ובירושלמי פ' הזהב מ' ?כסברא ראשונה דאמר שם סוף הלכה ג' והביאו נ"י בב"ב פ' המוכר את הספינה על מתני' ד' מדות במוכרין. מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר בשבע ר"י בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מקח מאצל זה כך בטל מזה תמן תנינן ד' מדות במוכרין מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור ולא מוכר רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו א"ר יוסי בר בון אתי כהדא דתני הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע דקס"ד דנתן כסף ולכך פריך ממתני' דמאנה אין חוזר בלא מי שפרע ואת אמרת דשניהם יכולין לחזור ומשני דה"ק שלא הספיק ליתן מעות דאין כאן מי שפרע וקמ"ל דבכה"ג אף משום מחוסר אמנה אין כאן: