כל כו'. תוספתא פ"ח דב"ב שהיו שנים באין ממ"ה אע"פ שמשאן ומאכלן ומשקן כאחד מת אחד מהן אין חבירו יורשו ואם היה נוהג עמו משום אחוה יורשו ועפ"ד דקדושין פ"א:

וכ"ז כו'. דאמרינן קם דינא כמ"ש בפ' החולץ וא"כ גם שם צריך לחלק כן:

השביח כו'. כגי' הרי"ף דל"ג שם כגון דיקלא כו' וע"ל סי' קטו ס"א:

אפי' כו'. דבלא"ה לא הוצרך להביא מיוסף דהא גדולה מזו שנינו וכמ"ש בס"ב:

או אנדרוגינוס. כשיטתו דספיקא הוא:

וכן כו'. בפ' החולץ:

מי כו'. שם מתבי טומטום כו':

וי"א דבת כו'. עבה"ג ואע"פ שהטומטום יש לו ודאי בנכסים מ"מ לא נחשב ודאי משום זה כמ"ש הרא"ש בפ' החולץ ס"ט וע' תוס' דב"ב קנח א' ד"ה נפל כו' וכמש"ש ספק כו' וחולקין ואע"ג דלא קי"ל בסומכוס בכה"ג חולקין כיון שאין לא' זכיה ובפרט במקום שמפורש להדיא בגמ' ועתוס' קכו ד"ה ובמלוה כו' וברפ"ד שם:

ואם הנכסים כו'. גמ' דב"ב שם וכמ"ש בש"ע:

ואם יש בת ואנדרוגינוס כו'. עתוס' דיבמות פ"ג א' ד"ה בריה אר"י כו' ואר"י דהתם כו' וכ"כ תוס' בנדה כח א' וזהו טעמו של הטור דאנדרוגינוס אין לו מזונות כלל וחכמים לא תקנו אלא לבת משא"כ לזה שהוא בריה בפ"ע וזהו שלא שנינו במתני' כאן אנדרוגינוס ובזה מתפרש כל ההג"ה וכמש"ו אבל אנדרוגינוס כו' ועב"ח:

וי"א כו'. שכ' דההיא ברייתא אתיא כב"ש וב"ה ואנן קי"ל כר"ע וכמ"ש בס"י ולא הובא בגמ' הברייתא אלא למפשט הבעיא. ועבה"ג ס"ק פ':

דכל קבוע כו'. כמ"ש בט' עכו"ם וא' ישראל ועספ"א דכתובות וש"מ:

אבל כו'. כיון שיש ששה בע"ד:

וחלק א' כו. עתוס' קנח א' ד"ה ובה"א כו':