התקינו הגאונים. והוציאו ממשביעין שבועה שאינה ברשותו וע' במרדכי ר"פ המפקיד וז"ש כעין של תורה:

לא יאכיל כו'. כנ"ל צ"ז סכ"ג:

ואם נראה כו'. כתובות י"ט א' ב"ב קע"ד ב' ש"מ שהקדיש הא אחר חיישינן ועברמב"ם פ"ב דה' מלוה במ"מ:

או שהיו. עבתוס' דב"ב נ"ב א' ד"ה ומודה. אלא נראה דהכא כו':

או שאמר יחדתי. זה בלא"ה לאו כלום דמלוה להוצאה ניתנה וברשות בעלים קאי כמ"ש בקדושין מ"ז א' ב':

ואע"פ. כתובות שם ואף שיש מגו כקו' תוס' ד"ה וכגון:

ויש חולקין. כתי' תוס' שם וע"ל סי' מ"ז ס"א:

מיהו. דכאן אזדא החזקה:

ראובן כו' היו חולקים. כמ"ש בסי' ק"ד ס"א י"א דבדבר שאינו כו' וכמ"ש בב"ב קנ"ז ב'.

וכיון שנשבע. ולוי זכה כיון שתפס כמ"ש שם ס"ו:

ול"נ שב"ד. כיון דלא זכה מן הדין והלך בשיטת הרמב"ם שכ' בפ"ב דה' מלוה הל' ה' מי שנתחייב כו':

אם ידוע. אבל אם. כנ"ל בס"א ב"ב קע"ד ב':

ואם שמעון. כמו דברים העשוין להשאיל ולהשכיר וכאן אפי' עדים א"צ שהיה שלו:

מי שהוחזק. שזה בכלל מ"ש בתורה לא תהיה כו' כמש"ו:

עני שקבץ. דא"צ. בפ"ב דתוספתא דפאה וכבהג"מ שם:

מי שהוחזק. כמ"ש בפ' אלו מציאות דרשהו אם הוא רמאי ואין מחזירין לו אפי' בסימנים:

וה"ה רץ. מדרש אגדה וכמש"ל סי' פ"ז סל"ז:

ויש לדיין. כמש"ל סי' ט"ו ס"ג וכמ"ש בגמ' בכמה מקומות כפתיה ואודי ועמ"מ שם:

החייב לחבירו. כתובות ע"ט א' ולת"ק דר"ש קנה בעל ובבע"ח אפי' ר"ש מודה וע"ש ברא"ש ס"ג

אפי' היא. דאין גובה ממשועבדים כמ"ש בב"ב קע"ה קע"ו:

אם אכל. ב"מ י"ד ט"ו:

מיהו אם. כ"כ בתוס' דכתובות שם ואף הרא"ש לא נחלק אלא משום דכוון להבריח וכ"ה בגמ' דלא שביק אינש כו' וב"ב קנ"א א':

דכל מי. ב"ב קע"ג ב' וכן היה רשבג"א כו' גטין מ' הוא עשה כו' כתובות פ"ח א' ב"מ ק"ח א' זבין גריוא כו' הרא"ש בכלל ע"ח סי' ג':