**ס"א בתפלת כו'.**כ"ה הסכמת כל הפוסקים וכמ"ש שם ד' ב' וכפי' תוס' שם ד"ה הא לן כו' וד"ה והא להו כו' דאשאלה קאי ומ"ש ואנן דאית לן תרי יומי כו' ע"כ אליבא דכ"ע הוא וט"ס שם בתוס' ד"ה הא לן וצ"ל שם פי' לבני בבל אין שואלין עד ז' במרחשון כו' ורש"י דמפרש דאהזכרה קאי נזהר בזה וכתב דלר"י קאמר ולא אליבא דהלכתא וליתא אלא דהלכה כר"י בכ"מ אבל צ"ע דהא לקמן בריש סי' קי"ז פסק בש"ע דבא"י מתחילין לשאול בז' במרחשון וזהו דלא כתוס' ולא כרש"י דאמר שם בגמרא השתא דאתית להכי כו' ועיין רש"י שם ד"ה אלא כו' וע' לח"מ פ"ב ד"ה תפלה וצ"ע ועיין בר"ן ומ"ש לקמן שם:

**ס"ב אסור כו'.**ירושלמי והביאו הרא"ש שם וש"פ:

**וי"א כו'.**מדבריו מ' שסובר דהש"ע ס"ל שיכריז היינו הזכרת הש"ץ בחזרת התפלה ואז יזכירו הצבור במנחה וז"ש כדי כו' ר"ל במוסף וליתא שגם הש"ע ס"ל כן כמ"ששו הלכך כו' ומטעם זה כו' וכן הוא בהדיא ברא"ש וש"פ ומה שפי' מ"א כלומר כו' ליתא חדא מאי לא יקדים כו' אף עמהם אסור להקדים קודם שיזכיר הש"ץ ועוד מאי קאמר ומטעם כו' התחילו כו' מ' מיד בהתחלת התפלה וגם לשון שיכריז וגם לא ראיתי למי שסובר כן אלא ר"ע והגאונים והן סוברין בחזרת הש"ץ כמ"ש בס"ג בהג"ה ועט"ז:

**הלכך כו'.**ברא"ש ומרדכי שם בשם ראבי"ה:

**אבל כו'.**ומטעם כו'. ירושלמי שם קמון לצלותא כמי שהזכירו כו' והביאו שם ושם:

**ס"ג וכן בטל אם כו'.**ירושלמי והביאו תוס' שם ד"ה בימות ובברכות כ"ט ב' ד"ה הא כו':

**או כו'.**גמ' תענית שם תנא כו' ולא עוד כו':

**ואני כו'.**כ"מ שם תנא בטל כו' אבל בירושלמי הנ"ל היה עומד בטל כו' מ' כס' הראשונה:

**י"א כו'.**הרא"ש בשם ר"ע ועיין הטעם במ"א ועוד לפי' הר"ן שכל הקושיות שבירושלמי ויזכיר מבערב ובשחרית קאי אטל ולא אגשם כי בגשם כבר פי' כדי שיצאו המועדות בטל וע"ז אמרו אסור להזכיר עד שיזכיר ש"ץ וכפי' ר"ע הנ"ל ופי' מ"א הוא לפי מ"ש הב"ח דאסור להזכיר כו' בין בלחש או בקול רם בחזרתו וערא"ש שם:

**ס"ד וחוזר לראש הברכה כו'.**רא"ש בריש תענית ומרדכי בשם ראבי"ה וצ"ע הא אמרינן בברכות טעה בג"ר חוזר לדאש דג"ר חשובות כאחת ונראה כמ"ש הרמב"ם דלעולם חוזר לראש:

**ואם סיים כו'.**כמ"ש בברכות ל"ד א' טעה כו':

**ואפילו במקום כו'.**תר"י בפ"ד דברכות וכמ"ש בספ"ק דתענית שלחו בני נינוה כו' ולא ישנו ממטבע חכמים:

**וכן אם כו'.**ירושלמי והביאו תוס' שם והתניא בטל כו' ולא דמי כו':

**ס"ה וה"מ כו'.**ירושלמי שם ושם הרי"ף ורא"ש ודלא כפירוש הר"ן בשם הרמב"ן שם בתענית דבכה"ג אין מחזירין ע"ש:

**ס"ו בד"א כו' אבל כו'.**שהרי לא קבעוה חכמים מקום בתוך הברכה אלא אמרו סתם בתחיית המתים רק שנהגו לומר לפני מכלכל שהוא פרנסה כמ"ש בריש תענית גשמים היינו פרנסה אבל עיקר הענין להזכירו בתחיית המתים כמש"ש מתוך ששקולה כו' הלכך באיזה מקום שיזכור סגי:

**ואפי' כו'.**כמ"ש בברכות מ"ט טעה כו' ל"ש אלא שלא כו':

**קודם שהתחיל אתה קדוש כו'.**רא"ש שם בשם ראבי"ה ומביא ראיה מהטוב ומטיב ע"ש וקשה הא משם מ' איפכא דאין אומרים שם דאי אומרים שם אמאי הוצרכו לתקן ברכה חדשה ועוד הא הרא"ש עצמו דחה במס' ברכות ראייתו ועוד דאמרינן שם בברכות טעה ולא הזכיר בעבודה חוזר לעבודה וע"כ לא התחיל עדיין מודים דהא אמרינן שם נזכר בהודאה כו':

**בלא חתימה.**הג"מ ומרדכי כמו בר"ח שם דמספקא להו ומספיקא לא חתים ואע"ג דיותר יש לדמות לשבת ויו"ט כמש"ש משום דחובה הוא י"ל דשם לאחר סיום בהמ"ז הוא משא"כ כאן באמצע י"ח הוי הפסק מ"כ ועט"ז:

**שלשה כו'.**ל"ז א' וע' תוס' שם:

**ס"ז בכל כו'.**ע"ל סי' ק"ד ס"ו:

**ס"ח בימות כו'**ירושלמי. והביאו תוס' י"ב ב' ד"ה והלכתא כו':

**וה"ה כו'.**משא"כ לדידהו כמ"ש בס"ה:

**ס"ט אם ביום כו'.**כמ"ש בב"ק כ"ד ריחק נגיחותיו כו' אבל הר"פ חלק עליו דאינו דומה לשם דכאן בהרגל הלשון תלוי והוא דוקא באורך הזמן וראיה לדבריו דאל"כ למה טל ומטר שוה למשיב הרוח הרי שבת וי"ט עודפין ועד"מ שדחק בזה ועוד דר"י פליג אר"מ וקי"ל כוותיה ובפ"ג דתענית כ"א ב' כמאן כר"מ כו':