Beur HaGra on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 140
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**הקורא כו'.**ירוש' פ"ה דברכות ר"ח בשם ר"י היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שמתחיל הראשון וא"ת ממקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתי' תורת ה' תמימה שתהא כולה תמימה ופי' הרא"ש וש"פ שהאחרון מברך גם לפניה וז"ש מתחיל ממקום שהתחיל כדי שיברך על הכל לפניה ולאחריה וער"י שם:
**ולהרמב"ם כו'.**שמפ' שסומך על ברכות הראשון ואילו התחיל ממקום שפסק אז היה נראה כאילו קריאתו מובדלת מקריאת הראשון משא"כ עכשיו שנראה כאלו קריאה אחת היא:
**ואפי' כו'.**דהא דיינינן לקריאת החזן כאילו קרא הוא. שם:
**ס"ב העומד כו'.**כמ"ש בהלל ובמגילה פוסק ואין בכך כלום ולא הפסיד הברכה ול"ד לנשתתק כמ"ש בפרקים שואל כו' ואלו נשתתק חוזר לראש כמ"ש תוס' ספ"ה בשם הירושלמי בטיטי כו' ע"ש:
**ס"ג העולה כו'.**בירושלמי פ"ו דברכות ר' זריקן אמר ר"ז בעי אהן דנסב תורמסא ומברך עלוי ונפל מיניה מהו מברכין עלוי זמן תניינות מהו בינו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיון דעתו מתחילה ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחלה והכי נמי לא נתכוין ע"ז הפרשה ואמר תני ר"ח אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אר"ח בר בא הדא אמרה אהן דנסב פוגלא ומברך עלוי והוא לא אתא לידוי צריך למברכה עלוי זמן תניינות וטעמו משום הפסק נטילתו אע"ג שהפסיק בשתיקה וה"נ הפסיק בגלילה וטעמו של ס' ראשונה דבבעיא שם ס"ל כמ"ש הראב"ד דס"ל הבעיא לקולא יגם סיפא דר"ח ב"ב אין הלכה כמותו דס"ל כר"ח ואנן קי"ל כרבא בברכות ל"ט אבל הפוסקים ס"ל הבעיא לחומרא כמ"ש בסי' ר"ו ס"ו וגם פ' להא דר"ח ב"ב כמש"ש ס"ה וע' תוס' ורא"ש שם ותר"י שמפ' הירושלמי שמא תפול הפרוסה מידו כו' וכ"ש דאתי כרבא ואע"ג דגמ' פליגא בטעמא מ"מ הדין אמת אלא שהם מפרשים להא דר"ח ב"ב ג"כ שאם נפל מידו כמו ברישא ור"ל שפושט את הבעיא דצריך לברך פ"א ועתר"י שם אבל הרמב"ם בפ"ד מה"ב מפ' כמ"ש בש"ע שם ס"ה אלא שמפ' לאו משים הפסק אלא משום שאינו לפניו וגם לרבא א"ש ולאפוקי קודם שמביאין לפניו וגם מ"ש הראב"ד דקי"ל הבעיא לקולא וכן הג"מ בשם ר"ת ולמד מכוס של ברכה שכולן שותין מכוסות שלפניהם בברכתו של מברך וכמ"ש בפ' ע"פ בההוא סבא דגחין ושתי ובספ"ז דברכות כולהו נבגא דברכתא ועב"י שם ס"ל הפוסקים דאם נפל שאני ע"ש וכ' והתחיל ואע"ג דהפסקה באמצע אינו מזיק כמ"ש בס"ב מ"מ כאן דטע' משום שאין דעתו עליו אף באמצע צריך לחזור ולברך וכמ"ש בסי' ח' סעיף י"ב ע"ש: