**ס"א היו כו'.**כר"י דהלכתא כותיה לגבי רב כמ"ש בפ"א די"ט וכ"ש לגבי ר"ה תלמידיה דרב כמ"ש בפ"ד דערובין השתא במקום ר"י ליתא כו':

**אפי' כו'.**תוספתא והביאו תוס' ורא"ש וש"ס פרוסה של גלוסקא ושלימה של בע"ה מברך על שלימה של בע"ה:

**וקטן כו'.**כפי' תוס' שם דלהכי נקט ברישא פתיתין ובסיפא פרוסה דפרוסה מ' קטנה מהשלימה לשון והאכלתיו פרס שלא יטול פרוסה וכיוצא הרבה אבל ברישא הפתיתין גדולים דבלא"ה לא הוי פליג ר"ה וע' תוס' שם ד"ה מברך כו':

**אבל כו'.**גמ' שם ולדינא ודאי הפרוסה עדיפה אלא לצאת י"ש כמש"ש י"ש יוצא כו' ולפי' תוס' קאי אסיפא דממין א' לד"ה שלם עדיף כיון שהיא פרוסה קטנה ועתוס' שם ד"ה ומניח כו' ופי' תר"י דידי שניהם הוא פלוגתא דת"ק ור"י בבצל וע' רש"י ד"ה כתנאי ותוס' ד"ה כתנאי להתנא ומר בריה דרבינא ס"ל כס"ד דפליגי אפי' באיכא כהן:

**משתיהן יחד.**כלשון ראשון ברש"י דללשון שני ק' מאי קא' הכל מודים בפסח כו' בפסח ע"כ בוצע מהפרוסה כמש"ש. הרא"ש. וגם א"א לומר מהפרוסה לבד כמ"ש תוס' שם ד"ה מניח כו' אבל לא כו':

**ס"ב אם כו'.**דל"פ ר"י אלא משום דהיא שלימה:

**אם יש כו'.**ערובין פ"א א':

**ס"ג שני כו'.**כנ"ל ס"א:

**ס"ד פת כו'.**בירושלמי שם ר"י בשם ר' זעירא דר' יהודה הוא דאמר אם יש ביניהן ממין שבעה מברך עליו וע"ל סי' רי"א ס"א וס"ב:

**פת נקייה כו'.**תוספתא והביאו תוס' וש"פ מברכין על הדגן שהוא ממין המובחר כיצד שלימה של גלוסקא ושלימה של בע"ה מברך על שלימה של גלוסקא:

**ואם כו'**כנ"ל שהוא ממין המובחר וכ"ז איתא בירושלמי ג"כ:

**ס"ה פת כו'.**ירושלמי והביאו תוס' וש"פ פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה ר' חייא בשם ר' אחא אומר על איזו שירצה יברך וכ' התוס' וה"ה לכה"ג וכ' המרדכי באינו נזהר מפת ש"ג וכה"ג דירושלמי כ' תוס' ומרדכי וש"פ אבל השר מקוצי צוה לסלק והרא"ש פסק כסברא ראשונה והש"ע פ' כותיה באם נזהר וס"ל דהר"ש ודאי היה נזהר ולכן לא היה עושה כהירושלמי ועמ"א וט"ז:

**ואם כו'. ואין כו' צריך כו'.**כמ"ש בס"א בהג"ה:

**ואם בע"ה נזהר כו'.**דס"ל דהירושלמי הנ"ל מיירי בנזהר וז"ש יבצע כו' ר"ל דרשות בידו אם רוצה והיתר אכילה אשמועינן כאן ועמ"א:

**וכיון כו'.**כמ"ש ביבמות פ"א מתוך שהותר כו' וברפ"ד דערובין כיון דעל על ומותר לכתחילה לעשות כן כמש"ש אי פקח כו':

**ודוקא כו'.**כמ"ש ס"א בהג"ה ובע"פ כי הוה חביבא ליה ריפתא כו':

**ס"ו ולאחריו כו'.**כמש"ש מ"ד א' כל כו' ועתוס' מ"א ב' ד"ה אלא כו' וכמ"ש בירושל' והביאו תוס' בסוכה כ"ו ב' ד"ה ולא כו' ורא"ש בברכות פ"ו סט"ז עש"י:

**ואם אכל כו'.**שם שאני התם כו':

**שאחרים כו'.**שם וערש"י שם ד"ה אר"נ עדי כו':

**ואם מתחלה כו'.**דלא תליא זה בזה כמ"ש בירושלמי והביאו תוס' פ"ג דסוכה והרא"ש בפ"ו דברכות סט"ז התיבון הרי פחות מכזית כו' לשאר מינין נצרכה כו':

**ואם אכל כו'.**וכ"ה ברי"ף ר"ה אכיל מפת הבאה בכיסנין כו' אלא אר"נ כל שאחרים כו' וכל שאין אחרים קובעין עליו מחמת הסעוד' א"צ לברך:

**ס"ז י"מ כו'.**תר"י בשם פר"ח ועבה"ג:

**וי"א כו'.**כן פי' הרמב"ם:

**והוא כו'.**כן פי' הב"י דבריו מדקאמר שעירב בה תבלין ולכן כ' בש"ע ג"כ אצל דבש ושמן וחלב ג"כ שעירב אף שהרמב"ם כ' בהן שנילושה אבל הרב בהג"ה חלק עליו וכן פירש"י מ"א ב' תבלין הרבה כו' ועמ"א וכן עיקר:

**וי"מ שהוא כו'.**כמ"ש וכל לחם צידם יבש היה נקודים תרגומו יבש הוה כסנין אבל בתוספתא פ"ו משמע כפי' הראשונים דתניא שם הביאו לפניו מיני תרגומא מברך עליהן בורא מיני כסנין והביאו בערוך שם אבל גי' הרא"ש בפ"ב דסוכה בורא מיני מזונות:

**ס"ח לחמניות כו'.**ע' תוס' שם ד"ה לחמניות כו':

**ואי אכיל כו'.**שם מ"א ב' וע' תוס' שם ד"ה אלא כו' ומ"ש משום דהוי דבר מועט היינו לר"ש אבל לר"ה ור"נ א"צ לזה ושמעינן דטעונין ברכה לפניהם דבזה ל"פ:

**אבל כו'.**כמ"ש מ"ד א' הביאו כו' זה הכלל כו':

**ס"ט פת כו'.**הרא"ש שם סט"ז ותוס' בסוכה כ"ו ב' בשם הירושלמי:

**אבל כו'.**ע' ס"ס קפ"ד:

**ס"י חביצא.**ל"ז ב':

**דהיינו כו'.**כמו חביצא דתמרי תוס' שם סד"ה חביצא:

**אם נתבשל אם יש בהם כזית כו'.**שם א' ואמר בירושלמי שם עד כמה יהיו פרוסות רבי יוסי בר אבין ר"כ בר מלכיה בשם רב עד כזית ולא חילקו בין יש בו תואר לחם או לא כמו שחילקו בחביצא וכ"כ הרא"ש שם וש"פ ודלא כמ"ש בפ"ב דפסחים ובה' חלה ס"ב בשם הר"ש דההיא ר"מ היא אבל אנן קי"ל כר' יוסי דאמר אין יוצאין במבושל אע"פ כו' וליתא דכאן אין ליגמר לעניין ברכה כמ"ש בברכות ל"ח ב' ולא היא דכ"ע כו' וע"כ ל"ק ר"י כו' וכן קי"ל שם ועמש"ל סי' שי"ח ס"ה:

**ואם אינו כו'.**שם ב' חביצא כו' וכפי' תוס' ד"ה חביצא וכתב הרא"ש פי' ר"ת ע"י דבש וחלב והערוך פי' ע"י מרק והביאם תוס' דמנחות ע"ה ב' ד"ה היה כו' ע"ש והכריחו תוס' דא"א לומר דאיירי בנתבשל כפרש"י חדא דהיאך פליג רב ששת אברייתא הנ"ל ועוד מאי פריך מליקט מכולן כו' הא שם לא נתבשלו וע' תוס' שם ד"ה ליקט וכ"כ תר"י וכתב ועוד היאך קאמר ואם מצה כו' והא אמרינן בפרק כל שעה מצה הנאכלת בכל מושבותיכם כו' וא"ל גם בכה"ג היאך מדמה למ"ש בעין הא מחלקינן למטה ואם אינו לא כו' דווקא לעניין תואר לחם דלא נפיק מתואר לחם כיון שהוא בעין אבל לעניין כזית אין לחלק וז"ש א"ר והוא כו' ול"ק והא דליקט איירי בדאיכא ת"ד וכן שם ל"ט א' פת צנומה כו' וכ' תוס' מ"ב א' ד"ה ברך כו' כפר"ח כו' דלית בה כו' וא"צ לזה כיון שהוא פת בפ"ע וז"ש אם אינו כו' וכ' התוס' דקי"ל כר"ש דרבא בתראה הוא:

**ס"יא יש כו'**שם ד"ה תוריתא כו':

**סי"ב יש כו'.**הואיל ונתאדם יצא מתורת לחם:

**ונראה כו'.**כמ"ש בס"י:

**סי"ג אם בשלה כו' אפי' שיש עליה כו'.**לאפוקי סברא שניה שמחייב אם בשלה ודוקא שי"ל תוריתא דנהמא כמ"ש בהג"ה ודלא כמ"א שכתב דבבשלה לא שייך תוריתא דנהמא ואשתמיטתיה דברי הרא"ש בפסחים שם ובה' חלה שם שכתב ועוד היה אור"ת כו' אבל דבר שבלילתו עבה כו' ואפי' סופו לבשלם במים כו' ה"נ מברך עליה המוציא לאחר בישול כו' וה"ה נמי למבושלים במים דלא מסתבר לחלק בין מים לשמן כו' ור"מ הנהיג כו' כדי לבשלה כו' אחר שנתבשלה כו' ע"ש ואע"ג שכתב בס"י דמ"ש הר"ש דבישול מבטל לאפיה דלא קי"ל כוותיה מ"מ בזה אפשר למיפסק כמותו דשם דוקא שאפאה מקודם וכמ"ש הרא"ש בה' חלה שם וכן הקנובקאות כו' וז"ש כיון שאפאה בתנור או באלפס ונעשית לחם כו':

**ויש חולקים.**הוא דעת ר"ת דהא דפליגי ר"י ור"ל בפסחים ל"ז א' דוקא בבלילתו רכה כמו סופגנין כו' דשם דסופגנין תחילה וסופו פטורה סופו עיסה חייבת כמ"ש בפ"א דחלה ופליגי במעשה אלפס אי הוה לחם או לא אבל בבלילתו עבה כ"ע מודו דחייב ואפי' בשלה במשקה דמודי ר"י מ"מ כיון שתחלתו עיסה חייבת כמש"ש תחילתו עיסה כו' ועוד כ' ר"ת דה"ה לענין המוציא ממ"ש במנחות ע"ה ובברכות ל"ז נטלן לאוכלן כו' ומ' אפי' מחבת ומרחשת אע"פ שמטוגנת בשמן וה"ה לבשלה במים ועתוס' שם ד"ה לכ"ע כו' ושם בברכות ד"ה לחם כו' ועתוס' בפסחים ל"ו ב' ד"ה פרט כו' ולקמן מיירי כו' והר"ש והרמב"ן חלקו עליו וכ' הא דתנן תחילתה עיסה היינו שעשאה מתחילה ע"ד לחם גמור ואח"כ נמלך לעשות סופגנין אבל עשאה מתחילה ע"ד לעשות סופגנין היינו רישא שם תחילה וסופה סופגנין וראיה ממ"ש בברכות שם לחם העשוי לכותח פטורה וכן הקשו תוס' שם ומש"ש כעבין חייבת היינו משום דמיחלפא בשאר עיסה וזהו שאמרו שם מעשיה מוכיחין כו' א"נ שמא תמלך לעשות לחם כמ"ש בירושלמי שם חדא איתתא שאלה לר' מונא בגין דאנא בעיא למיעבד אצוותי איטרי ותהא פטורה מן החלה ר"ל עיסתי סופגנין א"ל למה לא ר"ל פשיטא דפטורה אתא שאל לאבוי א"ל אסור שמא תמלך לעשות עיסה כו' רב אמר עיסת כותח חייבת בחלה א"ר בון שמא תמלך לעשותה חררה לבנה א"ר מנא צריכין אנו מכריזין באלין דעבדין עביצין ר"ל חביצין דיהון עבדין לון פחות מכשיעור דאינון סברין שהיא פטורה והיא חייבת והטעם משום גזירה כנ"ל ול"ת שהירוש' חולק על גמרא דידן דל"ג י"ל דשם מיירי בלקח ממנו מעט לאפותה גזרינן על כולה וגמרא דידן בלא לקח ממנו כלום וכן כותח כלימודין אבל כעבין חייב כ"ע דבה שייך למיגזר יותר ועי"ד סי' שכ"ט וס"ב וס"ז ועוד ראיה ממ"ש בירוש' שם וברפ"ד שם העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה א"ל והתנינן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה אמר לו אל תשיבני נחתום נחתום לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות והוא חוזר ועושה אותו עיסה וכן היא הטעם בחלות תודה כמ"ש בירוש' שם ובגמ' פ' כ"ש לענין מצה אלמא בתר דעתו אזלי' וכן בעיסת הכלבים ואמרו שם איזו עיסת הכלבים רשב"ל אומר כל שעירב בה מורסן מתניתא אמרה כן בזמן שהרועים אוכלין פעמים שאין הרועים אוכלין ממנה ר"י אמר כל שעשאה כעבין ותני כן עשאן כעבין חייבת עשאן לימודין פטורין ר' בא בשם שמואל ר' אמי בשם ר"ח רובה אפי' עשאה קלוסקין והא תנינן אם אין הרועים אוכלין ממנה תפתר שעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה אלמא אזלינן בתר דעתו ואפי' ר"ל ור"י דפליגי היינו משום דמיחלפא כמו בעיסה לכותח וע' ר"ן בפ' כ"ש וכן לענין המוציא פטור והא דאמרי' נטלה לאוכלה כו' במנחת סולת א"נ אף במחבת ומרחשת אלא משום דשמנה מועט הוי כמו אפוי. ותר"י כ' אף דבר דמחייב בחלה אפ"ה לענין המוציא פטור דחלה תלוי בגלגול משא"כ בהמוציא וכס' ראשונה של ר"ת בברכות בד"ה הנ"ל אלא שר"ת חזר בו מכח ההיא ברייתא הנ"ל נטלה כו' וכבר תי' כנ"ל וכ"כ רי"ו וז"ש ש"ע בס' ראשונה אפי' דבר כו' ואפי' כו' ר"ל בנמלך אפ"ה לענין המוציא פטור כמש"ו וכנ"ל ועוד הביא הר"ש והרא"ש בפ' כ"ש ראיה דאין מברך המוציא ממ"ש בס"פ כ"ש רי"א יוצאין כו' אבל לא במבושל כו' וקי"ל כר' יוסי והא דאמרי' בברכות שם בזמן שהפרוסות קיימות ההיא דר"מ היא. וצ"ע הא מסקינן שם ל"ח ב' ע"כ לא קאמר ר"י כו' ואע"ג דפסחים שם לא מסקינן כן כ' תוס' שם ההיא לפי הסוגיא דשלקות מברך שנ"ב אבל אנן קי"ל דמברך בפה"א וג"כ קי"ל כההיא ברייתא הנ"ל ובזמן שהפרוסות וכנ"ל ס"י:

ונהגו להקלר"ל כס' ראשונה דספיקא דרבנן היא ואף בבהמ"ז אם לא אכל כדי שביעה ומזה הטעם פ' ג"כ בס"ז והלכה כו' ועמ"א ושם בס"ח א"א להמצא דאורייתא ועי"ד סי' שכ"ט ס"ג שסתם כס' ראשונה:

**וי"ש כו'.**הרא"ש בפכ"ש שם:

**כ"ז כו'.**תוס' שם ושם אף שחייב בחלה אף לדעת ר"ת:

**לאחר אפיה כו'.**עמ"א אבל הרא"ש בפ"ב דפסחים סט"ז כ' ועוד היה אור"ת כו' לאחר הבישול כו' אבל ורימזו"ש כו':

**ואין לאכלם כו'.**כמ"ש בש"ע וי"ש כו':

**סי"ד וכן דבר כו'.**כר"י בפכ"ש שם ועתו' שם ד"ה לכ"ע ולר"י נראה כו' ואור"י כו' ואור"ת כו':

**אבל דבר כו'.**כנ"ל דע"י משקין ר"י מודה תוס' שם ובברכות שם סד"ה לחם כו':

**סט"ו טרוקנין כו'.**ל"ז ב' וע' רש"י שם. ושם ל"ח א' האי כובא כו' ולכן חייבת בחלה כיון דמברך המוציא בקבע. דחלה ויוצא י"ח בפסח והמוציא דין א' להם וכמ"ש בירושלמי ואמר שם טריתא כו' ש"מ דאפי' בקבע מברך במ"מ וז"ש אבל כו':

**דהיינו כו'.**הוא גביל מרתח:

**סט"ז וכן לחם כו'.**צ"ע למה לא חילק בין כעבין ללימודין כמו שמחלק בטור ורי"ו וכמ"ש בגמ' לענין חלה ומשם למדים לענין המוציא דכל הנ"ל לענין חלה איתמר שם וכ"כ הרא"ש החילוק בה' חלה ס"ב וס"ג וכן הר"ש וש"פ וכ"כ בי"ד סי' שכ"ט ס"ז ונראה דהש"ע סובר דוקא לחלה שייך לחלק משום דמיחלפא בשאר לחם או גזירה שמא תמלך משא"כ לענין המוציא:

**סי"ז פשטידא כו'.**עמ"א:

**ודוקא כו'.**כנ"ל סי"ג דהיא תחילתו עיסה וסופו סופגנין ובפלוגתא דשם אבל הט"ז חלק על כ"ז ואמר דהוא כיסנין כנ"ל ס"ז וסי"ג בהג"ה וכ"ז כו' ולכן דוקא בקבע עלייהו ועמ"א: