ס"א וה"מ כשהוא כו' ואם. כמש"ש אפי' כסא דהרסנא כו':

ס"ב שאינו רגיל. כן מוכח מהא דע"פ צ"ט ב' אוכל והולך כו':

ואפי' הוא. ירושלמי:

וכל היום. דסתמא קא' שם בע"ש:

וסעודה שזמנה. דאפי' סעודת אירוסין אם אירס כבר מותר כמ"ש בפ"ג דפסחים מ"ט א' ואפי' סעודת נשואין כמ"ש בפ"ק דמ"ק וכולם מותרין בערב הרגל:

ולאכול. פסחים צ"ט ב' כר' יוסי דמתני' שם כותיה וע"כ בלי קבועות מיירי כמ"ש למטה וכן מ' לשון אוכל כו' וע"כ בסעודה שרגיל מיירי כנ"ל:

אבל מצוה. שם ק' א' הלכה כר' יוסי בהפסקה ושם רי"א אין מפסיקין מ' דאין מתחילין אלא דשם בקביעות סעודה ועתוס' בשם בה"ג:

ס"ד אם קיבל. דכל תענית שלא שקעה כו' כמ"ש בתענית י"ב ובסתם קבלה צריך להשלים:

אם לא. כפי' הרא"ש בעירובין שם דמתענין ומשלימין ר"ל אם ירצה וכן כ' תוס' שם ד"ה והלכתא כו':

וי"א דלא. עתוס' דע"ז ל"ד א' ד"ה מתענין כו' ומיהו כו' ועמ"א:

ואם הוא. דאפי' בשבת שרי שבת י"א א':