ס"א כשיבא. פסחים ק"ו זכרהו כו' ומפרש הטור תיכף כשיכנס. ושם ק"ה ב' וברכות נ"ב א' עיולי יומא כו' ש"מ דממהרין לקדש:

ס"ב ומוציאות. שם דמספקא בבה"מ אי מוציאות:

ס"ג והא דתניא. שם:

ס"ד אסור לטעום. שם ק"ה א':

אפי' מים. שם לקידוש קובעת ולא כו' וה"מ בחמרא כו' משמע דבקידוש בכ"ע אסור:

ואם היו. ע' רא"ש סוף סי' ד' בשם הירושלמי ותוס' ק"ג ב' ד"ה רב אשי כו' ושם ק"ד ב' ד"ה חוץ כו':

ואח"כ. שם בגמ' כמר זוטרא וכתלמידי דרב:

ואם אין. כנ"ל בברכת היין:

וי"א. כמ"ש בחולין פ"ז א' וכמ"ש תוס' בפסחים ק"ב א' ד"ה ועקרו דדוקא בה"מ דהוי גמר סעודה:

ס"ה שנים שהיו. שם ק"ה א' נפסיק ונקבעיה. ופי' הרמב"ם באמירה וכמ"ש בבה"מ שם ק"ג ב':

קודם שאכל. עמ"א ועסי"ב:

דהרי אין. מדאמרינן שם ק"ז א' בת טוות משא"כ בקידוש שקידש על הפת:

ס"ו וצריך כו'. תוספתא מדאמרינן בפ"ד דברכות כ"ו ב' ת"ר טעה ולא כו' אע"ג שמתפלל בשביל חול וה"ה כאן:

וי"א דאינו. עמ"א ס"ק ט"ו ובסי' קפ"ח ס"ק י"ז:

ויש מחלוקת. אם נחשוב אותו הכוס לסעודה ומותר ואע"ג דלר' יוסי שם ע"כ טועם משום דאזיל לטעמיה דא"צ להפסיק:

גם אם. אם נחשוב מה שאכל למקום סעודה כיון שהיתה של חול וע"ש תוס' ד"ה ונימרינהו דר' יוסי אפשר דסבר כרב דא"צ במקום סעודה:

וי"א. דסובר שצריך לאכול אחר קידוש א"כ ל"ל לברך בה"מ וכנ"ל:

ומברך. כס' הראשונה שבס"ד וע' תוס' ק' א' ד"ה ר' יוסי כו' וזהו דעת הרי"ף ותוס' ק"ב ב' ד"ה ראשון כו' וכ"ה ס' הרי"ף הנ"ל:

ס"ח ואומר כל. שם בגמ':

מלבד. דלא נתקן אלא בע"ש שבת קי"ט ב':

ס"י מקדש על. מהא דירושלמי ר' יונה טעים ומתקן כו' והביאו הרא"ש בפ"ח דברכות ע"ש וע' ברש"י פסחים ק"ו א' ד"ה קפיד וברשב"ם שם ורש"י בברכות נ"ג א' ע"ש:

וטעון. הרמב"ם שמפרש מ"ש כוס של ברכה טעון עשרה כו' נאמר על כל הדברים שטעון כוס דלדידיה בה"מ אינה טעונה כוס כמ"ש בהל' ברכות ממסקנא דפסחים קי"ז ב' וכ"מ שם ברי"ף. מ"מ. ועוד פסחים ק"ה ב' המברך כו' ובברכות שם והאמר מר המברך כו'. ואמרינן בירושלמי בפ"ז דברכות ומודים חכמים לר"א בכוס של ברכה כו' והכי נהגין רבנן בכסא דקידושא כו':

ואומר ויכולו. פסחים ק"ו א' בתוס' ד"ה זכרהו ורשב"ם שם ב' ד"ה דחביבא:

בפה"ג ואח"כ קידוש. מתני' בפ"ח דברכות ופ"י דפסחים:

ויותר טוב. עתוס' ברכות מ"ג א' ד"ה הואיל וכן עיקר:

כי מתחילין יום הששי. הטעם משום דקאי אתוספות שבת כמ"ש בבראשית רבה פ' בראשית ע"ש פרשה ט'. ועמ"א ס"ק כ"ב. וברמב"ם פ' כ"ט מה"ש הלכה ב' ליתא להני ג' תיבות כי הוא יום וכן עיקר שמיותרים הם אבל כי בנו בחרת אין לדלג וכ"ה ברמב"ם שם וערא"ש פ"ד דר"ה סי' ג' אבל לענין תוספות כו':

ס"יא אם אין לו. רא"ש בפ"ח דברכות בשם ירושל' וכפי פירושו וכמ"ש בגמ' שם נ"ב א' והאמר מר המברך כו':

ואם לא היה. הוא עובדא דירושלמי הנ"ל:

דקידוש. כנ"ל ס"ג:

ס"יב וי"א. כפי פירושם שם דאין חילוק בין מקדש אחמרא או אריפתא וע' רשב"ם שם:

דלכתחילה. הוא דברי הרמ"א וע' ברשב"א סי' תשנ"ב וכ' הטעם שאמרו הנוטל ידיו לא יקדש שנראה כמזלזל בקידוש שאילו היה דעתו לקדש על היין לא היה נוטל שתי ידיו שכל הנוטל ידיו לפירות כו' ומ"ש זימנין דחביבא כו' אין זה כמזלזל דילמא היה דעתו לקדש על הפת ולפיכך מקדש בין אריפתא ובין אחמרא וע"כ נהגו עכשיו הכל ליטול ידים קודם קידוש חוץ בערב פסח והטעם לפי שא"א לו בפת דכוס ראשון אומר עליו קידוש היום עכ"ל והעיקר כדעת הש"ע וכ"ד הט"ז:

סי"ג והוא רובו. שם ק"ח ב' וע"ש תוס' ק"ז א' ד"ה אם טעם כו':

סי"ד אם לא. שם ק"א א' ל"ל לקדושי בבי כנישתא כו' אע"ג דאין המקדש טועם כנ"ל סי' רס"ט:

ואין שתיית. דהנאה בעינן כמ"ש לענין יה"כ פ' א' וב'. וכמ"ש ק"ח ב' והוא דאשתי כו' אע"ג דב"ב שתו השאר וי"א ס"ל והוא קאי אכולם יחד:

ומ"מ מצוה. פסחים ק"ו א':

והגאונים. שהם מפרשים שא' מן האורחים קידש בבהכ"נ וע"ל סימן רס"ט:

אבל בשאר דברים. עירובין מ' ב' וליתביה לינוקא כו':

סט"ו קידש. ברכות מ' א' וע"ש בתוס' ד"ה הביאו כו':

וא"צ לחזור. דבפה"ג אינו מעכב הקידוש כנ"ל ס"ד וכ"ש בסדר להקדים. ועוד דקידוש ד"ת בלא יין כנ"ל:

וה"ה אם נשפך. רא"ש בפ"ו דברכות סי' כ' בשם ירושל' הדין כו' ועט"ז ומ"א:

ס"טז לא יטעמו. תוס' בשם ירושל' וג"כ משמע מהגמ' שלנו בהא דגחין ושתי. ובפ"ז דברכות מ"ז א' אין המסובין וצ"ל כתי' דירושלמי:

ס"יז אין צריך לשפוך. כן הוכיחו תוס' מירושלמי הנ"ל דאל"כ לעולם זקוקין וכן משמע בעובדא הנ"ל מדלא המתין עד ששפך לתוך הכוס. הר"ן: