ס"א וה"ה. דס"ל דאבל מוסיפין קאי אכולם וכמ"ש רש"י שם דטעם דאין מוסיפין הוא משום ביטול מלאכה:

וי"א דס"ל דלא קאי רק אשבת וטעם דאין מוסיפין משום דא"כ ישוה חול לר"ח וכן בכולם וכמ"ש כ"ב ב' נקוט האי כללא כו':

גם בכל י"ט. ר"ל דגם בזה נוהגין כס' ראשונה וכמ"ש בס"ד בהג"ה וכמו דקי"ל מפטי' עולה שם כ"ג א' וע"ש:

ס"ב מותר לקרות. סוכה נ"ד א' דמדלגי דלוגי:

ויש אוסרים. ובחש"מ משום דלא אפשר וכמ"ש בר"ח שם כ"ב א' ואמרו שם ואם איתא כו' שאני כו' אלמא דאסור במקום דאפשר וס' הראשונה ס"ל דהאיסור שם הוא לעלות ממנין הקרואים רק במקום דלא אפשר כמש"ל סי' קלז ס"ו וע"ש:

ס"ג שיודע. ירושלמי ח"א כדי שידע בטיב ברכה וח"א שיודע למי מברכין וכ"פ מהר"מ עכ"ל הג"מ פי"ב ועיין בברכות מ"ח א':

אבל. מגילה שם:

ואלו דוקא. דקאמר עולין וקאמר אפי' קטן אשה ול"ק נשים קטנים וגי' הפוסקים הכל משלימין כו':

ודין עבד. בפ"ק דחגיגה מכדי כל שהאשה כו' ובירושלמי ספ"ב דכתובות הלכה י"א אר"ז בשם ר"י העבד עולה מז' קריות וידבר עולה מעשרה פסוקים:

אבל אם. כמ"ש בפ"ד דיבמות עבד הבא על כו' ושם מ"ה ב' ברב מרי כיון דאמו מישראל מקרב כו':

ואסור לקרות. מ"ס פי"ד פוחח הנראין כרעיו או בגדיו פרומין או מי שראשו מגולה פורס שמע וי"א בכרעיו ובגדיו פרומין פורס אבל לא בראשו מגולה ואינו רשאי להוציא אזכרה מפיו כו':

וממזר. דישראל הוא לכ"ד כמ"ש בפ"ב דיבמות ופ"ה דקדושין:

ס"ד נוהגים. תוס' במגילה כ"ג א' ד"ה כיון דעושין ככ"ע שאין המפטיר עולה ותקנו קדיש בין הז' והמפטיר כדי שידעו שאינו מן המנין ולכן גומרין עם הז' דאין לומר קדיש באמצע הקריאה ואע"ג דמגמ' לא מ' כן לפי שבימיהם היה מפטיר בשביעי כמש"ש כ"ט ול':

וכן נוהגים. שם ד"ה חד:

אבל. שם:

וביום. שם ד"ה כיון. ועי"ל כו' ותוס' בשבת כ"ג ב':

וקטן. מגילה כ"ד א' ואף בכה"ג דהא עולה אפי' למנין ז' כנ"ל:

אע"פ שיש חולקין. עיין ברא"ש ס"ה דלא מסתבר דקטן כו':

ואומרים קדיש כו' ואין חילוק. ר"ל אף ע"ג דמוסיפין וא"כ בלאו המפטיר הוסיפו והל"ל הקדיש אח"כ וכן כשמוציאין ב' או ג' שאין המפטיר קורא מה שקרא הז' כמ"ש בתוס' ורא"ש שם מנהג רש"י ורבותיו דלא כר' משולם וע' ברא"ש שם:

ס"ה אם לא כו' צריך. שם כ"ג א' המפטיר בנביא צריך כו':

אבל אם. כמ"ש בס"ו:

ואם. עס"ס קמ"ג מתוספתא:

ס"ו אם קרא. מס' סופרים פי"א ה"ד ה"ו ובתוס' ד"ה חד כו':