ס"א אבל אם. שם נאקה באפסר לא כו':

או הוי נטירותא. שם נ"ב א' כרב וכמ"ש בסי"ז:

ביותר. הלא"ה אע"ג שמשתמר בפחות מותר מדאמרי' בגמ' יוצא לובדקין באפסר אלמא משתמר בו ובמתני' ולובדקין בפרומביא אע"ג שהוא נטירותא יתירתא מאפסר מדאסור לחמור כמ"ש בס"ג אע"ג דיוצא באפסר תוס' שם ד"ה או כו':

וכן כ"ד כו'. שם:

הלכך כו'. מתני' וגמ' ורש"י שם:

ופרד. צ"ל וכן פרד וחמור:

וסוס יוצא כו'. וכן הוא בגמ' ותוס' ד"ה אמר כו' וכ"ה בטור וכ"כ ב"ח וע' מ"א:

פרי"נו. הוא ברינא הנ"ל שהוא פרומביא. ב"י. אע"ג דדי לו באפסר מ"מ כיון דאורחיה בהכי מותר. תוס' הנ"ל וכמו לובדקין הנ"ל:

אבל לא. תוס' שם דהשני משוי הוא:

ומותר לכרוך. תיס' שם מהא דעגלי דר' הונא כו' ומולאות כו' שם:

ומותר לטלטל. תוס' שם דמוכן הוא לבהמה וכמ"ש שם נ"ג א' וע"ש תוס' ד"ה מהו:

ובלבד. רא"ש בשם ירושל' בפי' קשורה מע"ש:

ס"ב אם קשר כו'. ע"ש בעי ר"י תחב לה בזקנה כו':

ס"ג לצאת. שם נ"ב א' חמור שעסקיו כו' הכי אמר אבוך כו' ואנן קי"ל דלא כשמואל דהלכה כרב באסורי כמ"ש בנדה כ"ד ב' ועוד דאביי ורבא ורבינא אליביה תוס' ורי"ף ורא"ש שם:

ס"ה כגון. רש"י שם:

ויכולין. מתני' שם:

ס"ו אלים כו'. והשמיטו הרי"ף והרא"ש וטוש"ע כבולות ורמב"ם כתבו:

ודוקא. כגי' הרי"ף שם נ"ד א' ורב אמר הלכה כת"ק ואת"ק דברייתא קאי וערא"ש שם:

כדי כו' לשמור כו'. כפי' רש"י שם במתני' נ"ב ב':

ס"ז ושאר כו'. ערש"י במתני' ד"ה חמור וכ"מ מל' דמתני' חמור יוצא דוקא חמור וכמש"ש בגמ':

ס"ח אבל על הסוס. סמ"ג וכמש"ש לחממה אית לה צערא כו' דאמרי אינשי כו' ומפ' דאמרי אינשי קאי ארישא על לחממה אית לה צערא משא"כ בסוס אבל שיטת רש"י דאין אסור אלא ליטול המרדעת מן החמור אבל מן הסוס בין ליטול בין ליתן מותר דמפרש חמרא כו' לפיכך אסור ליטלו:

ולהסיר. שם כאן לצננה כו' לצננה ל"ל צערא ומפ' דה"ה בכל הבהמות אין צער בחימום דלא כפרש"י מחמת דאמרי אינשי אלא שאין צער לבהמה בזה אבל בסה"ת ומרדכי נסתפקו בזה ולרש"י פשיטא ליה דמשמע מדבריו דמותר כנ"ל שכ' בד"ה כאן לחממה כו' אבל נטילת אוכף כו' שהרי הוא יצטנן מאליו דאמרי אינשי כו' משמע אבל סוס מותר דלפ"ד הסמ"ג מ"ש בגמ' דאמרי כו' קאי ארישא כנ"ל אבל בנטילת האיכף א"צ שום טעם. ואפי' לסוס אסור. אבל לרש"י הוא להיפך דבלחממה א"צ שום טעם ולפ"ז הסוס קל דהכל מותר בסוס ופשטא דשמעתין משמע כדברי רש"י דאסיפא קאי:

ואוכף אסור. שם אוכף שעל כו' השתא ליטול כו' וערש"י ד"ה מ"ש מאוכף ואפי' למסקנא כאן לחממה אוכף אינו מחמם כמש"ש ולא באוכף אע"פ. ואע"ג דבמרדעת מותר משום חימום כמ"ש רש"י במתני' וערש"י שם ד"ה אף באוכף כו':

ס"ט מתיר החבל. מתני' קנ"ג א' וע"ש רש"י ד"ה ושאין כו':

ס"י אין כו'. כר"י וברייתא דאוכף סכין ומפרכסין כוותיה תוס' ד"ה דשמעי' כו':

אבל אין כו'. שם בברייתא:

סי"א לא יצא כו'. ברייתא הנ"ל ורש"י שם:

שלא יסרטו. כפי' השני של רש"י שם ותוס' ד"ה כאן. ור"י פי' וצ"ע למה חילקו טוש"ע כאן נמי בין ליבש בין לחלב כמ"ש שם בגמ' אמימר כו' ולא כו' והתניא כו' ואב"א הא והא ר"י כו':

ופוקק כו'. אע"ג דאוקים שם ס"ד ס"ה כתנאי ואנן קי"ל כרב שם ההיא סוגיא דלא כנחום איש גליא בכתובות ס' א' וע"ש תוס' ד"ה ממעכן ואנן קי"ל כנחום איש גליא שם וע"ש תוס' ד"ה גונח. ע"כ נראה כו' ע"ש:

סי"ג והוא כמין כו'. רש"י בגמ' ד"ה בשלייתה:

אלא כו' או כו'. גמ' שם:

סט"ו אבל אם כו'. שם במתני' אבל מכניס כו' וערש"י שם:

ויש מי. טור שמפרש הא דאמרי' ל"ש אלא כו' קאי גם אאבל דכה"ג מותר בכלאים מדמציין גמ' אאבל וס' ראשונה ס"ל דלא קאי אלא אבלבד וכמ"ש רש"י שם ד"ה לענין כו':

סי"ז אין כו'. מתני' וגמ' ורש"י:

ולא בזוג כו' ולא בזמם. ב"י בשם הפוסקים ונלמד מהנ"ל:

ולא תצא פרה. תוס' נ"ב א' ד"ה אמר וגמ' שם מיתבי קשרה כו':

אבל. תוס' שם ועבה"ג:

הבהמה. גמ':

סי"ח ולא נתלין. עירובין ק"א ואין כו' א' אילן וא' כו':

ואם עלה. ר"ל אע"ג דבאילן חילק בין שוגג למזיד כאן אין חילוק והוא מירושל' פ"ה די"ט:

ומטעם זה. שם חמורו של ר"ג כו' קסבר צער ב"ח *אבל אנן דקי"ל שהוא דאורייתא כמ"ש קכ"ח ב' וב"נ ל"ב ל"ג מותר:

כיצד עושה. שם תניא רשבי"א היתה כו' ועלה קאי חמורו כו' ועס"י רס"ו ס"ט:

שמשתמש בבהמה. דיושב בקרון כרכוב דמי כמ"ש בפ"ט דכלאים:

גם כו'. בתוס' רפ"ד לא כ' דטד טעמא הוא כמ"ש בפ"ה די"ט וצ"ל דה"ק דאף להאומרים דאין כאן שמא יחתוך זמורה אסור משום שמשתמש דלא פליג ועוד דזה שמא יחתוך גם כן שייך כאן:

ס"כ מותר לומר כו'. כן למדו מס' שקדם:

שהחלב מצערה. כמ"ש באשה קל"ה א' וע"ש תוס' ד"ה מפני:

והחלב. י"ט ג' א' כר' יצחק ואפי' ר' יוסף מודה כאן:

וי"א שצריך. זה הס' פליג אסברא ראשונה ולא ס"ל אמירה לחלוב כלל ואפי' עושין מעצמן אינו מותר אלא בכה"ג דאדעתא דנפשיה עביד וכמ"ש בסי' רנ"ב ס"ב בקצץ מע"ש אבל אמירה אסור בכ"ע לס' זו:

סכ"א גבינות. עבה"ג וכמ"ש קנ"א א' דמכבה מעצמו מותר דאדעתא דנפשיה עביד וז"ש כיון שאינו כו' והוא ס' ג' וצ"ע דבשפחה אסור אפי' בכה"ג כמ"ש בסי' ש"ד ס"א ובסי' רמ"ז ס"ו דאפי' קצץ אסור בשכיר וע' מ"א:

סכ"ב מי שיש. צ"ד א' וערש"י ד"ה מתיר כו':

אבל כו'. כמ"ש בס"א:

סכ"ג מותר. כמ"ש בפ"ה די"ט המוסר כו' ומ' דאפי' רועה נכרי:

כיון שלא. כמ"ש בסי' ש"ד ס"א בעבד וע' תוס' קכ"ג א' ד"ה מעמיד כו' והטעם כיון שאין המלאכה נעשית בשבילו רק בשבילה:

ואם רואהו. כמ"ש בסי' רנ"ב ס"ב:

וכ"ש דאין. קנ"א א' נ"ג ב' וע"ש רש"י ד"ה שהיה ומיהו כו':

דהא. כנ"ל סכ"ב וכמ"ש קנ"ג ב' כל שחבירו פטור כו':