ס"א עץ שתולין. כן פי' הרא"ש:

מותר. דלא כרב דס"ל כר' יהודה שבת י"ט ב' ושאר מקומות וע' תוספ' שם ד"ה הני כו':

דק"ל במוקצה כו'. קנ"ז א' וכמ"ש בריש פ' כיצד צולין כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא כו' וע' ברי"ף ורא"ש פ"ג דשבת שם מ"ד א':

ס"ב אין שום אוכל. לשון הרמב"ם דבדבר שאין אוכל יש מוקצה אף לר"ש כגון מוקצה מחמת חסרון כיס כמ"ש שם קנ"ז א' ובסי' ש"ח ס"א וכן דבר שאינו כלי כמ"ש קכ"ד א' ואף ר"ש מודה בשבת אע"ג דמתיר ביו"ט וע' רא"ש בפ"ד דיו"ט סי"ב ופי' ר"ת כו' ור"ש מתיר כב"ה כו' ע"ש וכמו מעות בשבת מ"ד ב' דאף ר"ש מודה וצרורות מ"ז א' וערש"י שם ד"ה שרי וד"ה אבל ועסי' ש"ח ס"ז וכן עצמות וקליפין כמ"ש תוס' קמ"ג א' ד"ה עצמות:

תלוש. עפ"ג דיו"ט כ"ד ב' ורש"י שם ד"ה אם יש כו':

דראוי כו'. רש"י מ"ה א' ד"ה אין מוקצה דבדבר שאין ראוי אף ר"ש מודה כמו דג מלוח כמ"ש קכ"ח א' וע"ש תו' ד"ה דג כו' וי"ל כו' ועסי' ש"ח סל"ב וכן כל כיוצא בו:

מוקצה לשבת. לאפוקי יו"ט דקי"ל כר' יהודה:

דתמרים כו'. שבת י"ט ב':

מותר כו' בשבת. לשון הרמב"ם ונתכוין למ"ש הרי"ף בסוף י"ט אשכחן לרבוותא כו' דס"ל כר"ש דל"ל מוקצה וכדאמר ר"נ עז לחלבה כו' ותמרי דעסק' כו' ואנן לא ס"ל הכא כו'. דהני מילי דאינון עז לחלבה כו' בי"ט אסירי ומילי דחזי מנהון למיכל מינה בשבת כגון תמרי דעסקא שרי למיכל מיניה בשבת ע"ש:

ועדיין. רש"י דבלא"ה חייב משום עוקר דבר מגידולו:

הלקוטים. רש"י:

שהן מסריחות. תוס' ורי"ף ורא"ש ורמב"ם בשם ירושלמי:

וכיון. לאפוקי חטים כו' ותמרים כו' דחדא חדא אית בהם וכמ"ש שם כי ל"ל לר"ש כו':

סי"א דאין. ר"ל מה שאסור משום הכן כמ"ש בירושלמי גוי א"צ הכן אבל דבר שהוא אסור משום מחובר אין חילוק כמ"ש בפ"ג דיו"ט כ"ד ב' וערש"י ד"ה אם יש כו' וכן כל כיוצא בו:

ס"ג בין כו'. תוס' כ"ז א' ד"ה אלא. ועיין לעיל כו' ובשבת מ"ג א' ד"ה בעודן. א"נ כו':

אבל דבר. שם בגמ' ה"ד אי דאחזו כו':

ס"ה אבל אם. גמ' שם:

ס"ו ובלבד. ירושלמי והביאו הרא"ש בפ"ק דיו"ט ועמ"א וכ"כ תה"ד ולמד מדברי תוס' שמחלקין בטלטול מן הצד כן וז"ש מ"א ועסי' שי"א ס"ח ואישתמיטתי' מ"ש בס' הקודם לזה מותר לסוך כו' והוא מתני' ערוכה שבת קנ"א ולא התירו במת דבר רק ככר ותינוק משום כבוד הבריות כמ"ש הר"ן ומזה המתני' נלמד היתר הנגיעה במוקצה ותה"ד דחק עצמו ללמוד מערובין פ"ד א' ולכן עלה בדעתו לחלק והעיקר כתי' המ"מ שלא ינענע הביצה וכמ"ש בסי' רס"ה ס"ג ואסור ליגע בנר כו' אע"פ כו' מ"מ אסו' פן כו':

ס"ז ואפי' לצורך. דאילו מחמה לצל אפי' ר"ש מודה כמ"ש תוס' ל"ו א' ד"ה הא ר"ש ועגמ' קמ"ב ב' לא שנו אלא בשוכח כו' ל"ש אלא לצורך גופו כו' מ' דבמניח אסור בין לצורך גופו בין לצורך מקומו וכן שם א' מתני' לצורך גופו ברייתא לצורך מקומו ודוקא בשיש ג"כ דבר היתר אבל בלא"ה אסור וע' תוס' מ"ד ב' ד"ה הא דהא אין גוררין כו':

וה"ה לכל. שם בחבית וכר ובסל לפני אפרוחים מ"ג א':

אבל אם כו' אפי' אם ייחדה כו'. שם דלא כרב דכר' יהודה ס"ל כמש"ש משא"כ ברישא דקי"ל כר' יהודה בזה כמ"ש קנ"ז א':

ויש אוסרים. תוס' שם ד"ה הא בשם ר"ת כמ"ש קכ"ג א' הכל מודים כו' ור"ל אפי' ר"ש כמ"ש קנ"ז א' והוכיח כן מדאמרינן קכ"ח א' דבמוקצה דטלטול רב כר"ש ס"ל. הרא"ש. ור"ל במוקצה שמקצה האדם מדעתו דהא התם קאמר ורב כר"י ס"ל ואפילו במוקצה דטלטול וע' תוס' י"ט ב' ד"ה הני:

אא"כ עשה בו מעשה. שהוא מבטל המחשבה דייחוד וכן המעשה כמ"ש בסוף פכ"ה דכלים ודוקא עשה בו מעשה כמ"ש שם:

מיהו. עמ"א והג"א כ' לדעת הרי"ף ע"ש דמחמה לצל אפילו לס' ראשונה אסור:

וכן בכיס. מ"ד ב' תוס' ד"ה אין גוררין כו':

מותר לטלטל כו'. כנ"ל:

אבל אין ללובשו כו'. דהיוצא במעות הצרורין בסדינו חייב וכל שאסור לצאת אסור אפילו בבית ללובשו כמ"ש ס"ד ב' ובאיש כל שהוא משוי וכמ"ש בסי' ש"ג סי"ח ע"ש:

ס"ח כגון מחתה. רש"י שם:

וטעם היתר כו' ואם א"צ כו'. קמ"ב א' ולישדינהו כו':

או אם. שם בברייתא לצורך מקימו:

ואם. שם מתני' לצורך גופו:

וכן אם. שם לגי' ולנערינהו נעורי:

וכ"ז לא כו'. שם ב' ולא אמרו ככר כו' וע"ש ברא"ש:

ס"ט תיבה. נלמד מהנ"ל: