Beur HaGra on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 320
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ס"א ותותים כו' אם כו'. כר"י דר' יוחנן פסק כוותיה הרי"ף וש"פ. אבל אינו מוכרח דר' יוחנן לשיטתו דס"ל ביצה משום משקין שזבו דל"ל הכנה וצ"ל מוחלפת השיטה כמ"ש בריש י"ט והיינו הך דחבית כמ"ש רש"י שם וע' תוס' דשבת שם בד"ה ור' יוחנן אבל אנן קי"ל כהכנה דרבה כמש"ש הלכה כרב בהני תלת בין כו':
ושאר כו'. שם סוחטין כו'. ואע"ג דרש"י ותוס' שם כ' דוקא למתק היינו לתי' הראשון אבל לתי' דר"פ משום דהוי דבר כו' אזדא האי טעמא ומה שאסור לסחוט רמונים נראה דלכאורה י"ל ל"ל לר"נ לומר הלכה כשל כו' דמאן פליג עליה הא מפורש בברייתא אבל לא ברמונים וצ"ל דת"ק סבר דרמונים בכ"מ דרכו לסחוט ומ"ש ושל בית כו' הוא תנא אחריתי וז"ש הלכה כהאי תנא ונ"מ לשאר פירות אם נהגו בשום מקום ולמסקנא אין הלכה כמותו אלא במקומו דוקא כנ"ל אבל הרשב"א כת' דמש"ש כיון דאחשבינהו כו' דוקא בתותים ורמונים שקצתן סוחטין אותן למשקה אבל בשאר בטלה דעתן אצל ב"א וכ' שכ"כ הרר"י והרמב"ן וכ"ד הרי"ף והרמב"ם וש"פ וכ' שם ואע"ג דר"פ ורבא פליגי בזה הטעם וכת' משום דה"ל דבר שאין כו' מ"מ ל"פ עליה דר"נ וס"ל שם הטעם דאחשבינהו אלא דוקא בדרב חסדא ומתניתין ס"ל מטעם אחר ופסק הרי"ף וש"פ כשמואל אע"ג דעולא ור' יוחנן פליגי אשמואל והך ברייתא דסוחטין מוקמי דוקא לר"י וכמ"ש רש"י ד"ה וחכ"א כו' מ"מ כיון דסתמא דגמ' קאמר ותיהוי נמי ר"י כו' ומשמע דס"ל לסתם גמ' כן וכן רב נחמן פ' כן דקאמר הלכה כו':
ובמקום. שם קמ"ד ב' אר"כ הלכה כו' מידי אריא כו' מ' דאם נהגו כל בני המקום ודאי אסור ואע"ג דרבנן פליגי עליה דר"א היינו בשאר מקומות אבל באותו מקום מודו ליה כמ"ש הרמב"ם וש"ע י"ד סי' רצ"ו סי"ד ועמ"א:
אבל אם. וראיה מדלא הזכירו תפוחים אע"פ שהיו בימיהם יין תפוחים לרפואה כמ"ש בע"ז:
וכ"ש. ר"ל כבשים ושלקות דאין בהם חיוב חטאת:
וי"א. כמ"ש בחולב שהוא ג"כ משום מפרק כמו סחיטת פירות אמרו בכתובות ס"א גונח יונק כו' ודוקא משום צערא וע' מ"א ס"ק י"ב:
ס"ב זיתים. קמ"ה ב' כר"א ור"ש דסתם מתני' דפ"ק אזלא כוותייהו:
ואפילו אם לא כו'. אף על גב דדבר שיש לו מתירין הוא כיון שלא ניכר האיסור מעולם ומתבטל מעט מעט ועיין תוספות דבבא קמא ס"ט א' סוף דבור המתחיל כל ואע"ג דדשיל"מ כו'. ודוחק דמאי צניעות דמ"מ יכשלו באיסור דרבנן וטוב לעשות כמתניתין לציין אבל לפי מ"ש כאן ניחא:
שכל יין כו'. שם למדו מפ"ק דיו"ט גבי עצים שנשרו כו' דקאמר ולר"א דאמר דשיל"מ כו' ה"מ היכא דאיתא כו' וכנ"ל:
מתבטל. עמ"א. ונלמד ממ"ש נ"א ב' אבל נותן כו' לפירש"י דאסו' משום נולד:
ס"ג חרצנים. כמ"ש בס"ב אם יש יין כו':
ואפי'. כמש"ש שנתרסקו בע"ש עמ"א:
ס"ד מותר. כפי' דאשבת קאי וע"ש תוס':
אבל. שם אבל לא כו':
יש כו'. מטעם הנ"ל:
ס"ה ור"ת. עמ"א בשם טור ומטעם זה פי' הא דחולב עז בי"ט כמ"ש תוס' ד"ה חולב כו':
ס"ו מותר. כמ"ש בס"א ועמ"א:
ס"ז לסחוט. כשמואל דהוא מילת' מציעתא וע' ברי"ף:
מותר. לסחוט לתוך. כמ"ש בס"ד. הרי"ף שם:
ולר"ח. כר"י דקי"ל כוותיה נגד רב ושמואל:
אפי'. מדלא חילק ש"מ בכ"ע אסו' ופליג ג"כ עלייהו באשכול וז"ש ולדבריו כו' והרי"ף כ' דאין ראיה ע"ש:
ס"ח וכן. לשיטת הרשב"א וכמו לתוך הכוס וכפי פירושו משום שמא יסחוט ואינו אסור אלא בידים וראיה ממ"ש מ' ב' אשה סכה כו' וסתם שמן הוא קרוש וע' סי' שי"ח סט"ז ועמ"א:
ס"י מותר. דלא אסרו אלא כדי שיזובו מימיו אבל בלא"ה שרי:
ס"יב יש כו'. מטעם הנ"ל:
סי"ג דורס. עס"י:
סי"ד הר"מ. והרא"ש. עט"ז ומ"א:
ס"יז גזירה. ט"ס וצ"ל משום סחיטה ועמ"א:
ס"יח יש מי כו'. וראיותיו מהא דשבת ק"ג א' ל"צ כו' ופי' הוא דאפי' לכתחילה מותר ועוד ראיה ממ"ש שם קל"ג א' ואי איכא אחר כו' ושם קי"ז א' דשקיל לי' בברזי ובסוכה ל"ג ב' ל"צ דאית ליה כו' ובזבחי' צ"א ב' והא קא מכב' כו' ותוס' ד"ה ל"צ והרא"ש שם סתרו כל זה והקשו עליו ממפיס מורסא ונטילת קוץ דאוקימנ' כר"ש ואפ"ה דוקא משום צערא דגופא מותר וע' תוס' דיומא ל"ה א' ד"ה ה"מ כו':
אסור. קי"א א' וכפירש"י ותוס' שם וס' ראשונה מפר' משום דמבטל אל הגיגית ועושה כלי כמ"ש בתוס' כתובות שם ובערוך פי' כו':
מידי כו'. עמ"א:
ס"יט ליתן. ק"מ א' וערש"י ד"ה לפי:
ס"כ יש. כהחולקים בסי"ח: