ס"א אפי' כו' ואפי'. כרבה דתי' דאביי דלא כהלכתא הוא דתי' א' הב"ע כו' לא קי"ל כן כמ"ש סי' ער"ה ס"א וכתי' הב' ג"כ כמ"ש סי' שמ"ו ס"א וא"כ אין הלכה כאותה ברייתא שם וכקושיא דאביי. אבל לא נראה כן להלכה אלא כתי' דאביי ודוקא בכרמלית מותר ולא בר"ה וכ"כ התוס' בשבת ה' ב' ד"ה היה וא"א לאוקמה כו' ובעירובין שם ד"ה אלא כו':

ודוקא. כן כ' המ"מ לפי שיטת הרמב"ם דפ' כאביי ולאביי דוקא בספר וכמ"ש התוס' ד"ה אלא. וא"ת כיון. ולפי האי לישנא כו'. אבל לא נראה כן להלכה אלא ה"ה בכל דבר ונקט ספר לרבותא דבראש גגו לא יגלול כמ"ש בשבת שם ובערובין ד"ה הנ"ל וכמ"ש בערובין ק"ג ולאו אוקימנא כו' דכיון דאגודו בידו אפי' שבות נמי ליכא. והרשב"א פ' כבן עזאי כיון דבדרבנן הוא ובזה מתורץ מה שהקשו דר"י קא' ומודה בן עזאי בזורק הוא דלא כהלכתא וכל פרקין מילתא דרבנן ולהכי תני לה במס' עירובין והמ"מ לא כ' על דברי הרמב"ם דרמב"ם לא פ' כבן עזאי כי גם בעירובין אינו פוסק כיחיד נגד רבים וע' סי' שצ"ח ס"ה ולכן לא הזכיר כלל אסקופה אלא כ' הקורא בספר בכרמלית ר"ל שכל הרשות הוא כרמלית ולדידיה אין חילוק בין ספר לשאר דברים ואף לרשב"א דוקא בכה"ג דאביי אבל בכה"ג שלפניה כרמלית אין חשש וכ"ד מותר וכ"ש לפ' הרא"ש וש"ע וכן במ"מ לא הוזכר שנפל לכרמלית אדרבה שם מ' שנפל לר"ה מדקא' אפי' תוך ד"א ובכרמלית אין חילוק בין ד"א או פחות רק שב"י וד"מ סבורים שקאי על דברי רמב"ם ואינו כן ועתוס' הנ"ל ותוס' דפ"ק דשבת היה קורא כו' הג"א שם ד"ה ודוקא כו' וע' בחידושי הרשב"א פ"ק דשבת שכ' דל"ד ספר ופ' כאביי וכנ"ל:

אבל כו' אפי' כו'. בזה מתורץ קושית הריטב"א ועמ"א סי' שנ"ד ס"ק ב':

ס"ב כ"ז שלא כו'. דבעינן הנחה ע"ג משהו כר"י שם צ"ח ב' ואפי' תוך ג' כמש"ש כגמ' אבל לא נראה כן להלכה דאנן קי"ל כר' חלקיה בר טובי בשבת צ"ז א' דתוך שלשה כ"ע ל"פ דחייב כו' דתניא כותיה שם ע"ש: