ס"א קנין יחיד. לשון הרמב"ם:

של רבים. פי' הרבה ב"א דלא כרש"י שכ' ס' רבוא ואזלי לשיטתייהו כמ"ש בסי' שמ"ה ס"ז:

וכן. שם בברייתא:

אבל. שם בגמ' א"ל כו' לדידי כו' והשתא כו':

אלא מניחין. ואפי' בה"ה של רבים מהני שיור כמ"ש רש"י במתני' וכ"מ שם בגמ' בעובדא דר' זירא ואמינא ש"מ עיר כו' וע"ש בתוס' ד"ה ולא כו' וברא"ש:

אפי' חצר. כר"י שם דרבה עבד כוותיה כמש"ש וכמ"ש בס"ג:

ויהיו אותם כו' בשיתוף כו'. שם כי היכא דאיהו כו':

שעושין כו'. טט"ז:

ודבר זה. רי"ף וכ"כ רש"י במתני':

ואם רצו. דלרבותא נקט חוצה לה דאפי' בכה"ג מהני. הר"י:

וצריך. הרא"ש שם וכ"כ על שיור כו' וכ"ה ברמזים וה"ה דמצבה מהני כמ"ש בס"ד וכ"ש כאן. ועמ"א:

ס"ב שאין הסולם. שם:

עד רוחב. צ"ל עד יותר מעשרה:

ס"ג ואפי' הוא כו' אפי'. שם דההוא בי תיבנא ומשמע דבית א' היה וכמ"ש בס"א כר' יצחק שם:

ס"ד עיר שנשתתפו. בגמ' א' מבני מבוי כו' והרמב"ם לא הזכירה ואולי גי' אחרת היה לו א' מבני המבואות כו':

מצבה. כפירוש הרי"ף אצטבא וכ"כ התו' ד"ה דעבוד וכ"כ הערוך:

לפיכך עיר כו'. מ' דוקא בכה"ג אבל בהיתה של רבים א"צ וכ"מ בהג"מ ע"ש וכמ"ש המ"א לעיל ס"ק ד':

אין. ע' מ"א:

ס"ה בד"א. שם י"ד ב' עשה לחי כו' וע"ש נ"ט ב' תוס' ד"ה מבוי וכמ"ש הרא"ש בשם ירושלמי ע"ש:

ס"ו היינו לומר. כמ"ש בברייתא עושה לחי מכאן וע"ז הקשו מבוי מבוי נמי כו':

אבל בפס כו'. שהרי מהני בחצר שנפרצה במילואה לערב בפ"ע ואינן אוסרין על החצר כמש"ש י"ב א' ב' וכמש"ל סי' שס"ג סכ"ו וע"ש סל"א:

או יעשה. כנ"ל בס"ד:

גבוה עשרה. ט"ס וצ"ל ארבעה ווכמ"ש בגמ' ס"א א' ועמ"א:

י"א הא דעיר כו'. הוא דעת מהר"ם שפ' כלישנא קמא כמ"ש הרא"ש ומרדכי והג"מ בשמו ורמב"ם וש"ע פ' כלישנא בתרא כדרכם בכ"מ לפסוק כאיכא דאמרי:

ועושין תיקון. כ"כ הרא"ש בשם התוס' וז"ל וכ"כ התוס' על ההיא דלרחבה כו':

מהני לחי או קורה. כן למד מדאמרינן מ"ש לחצאיו דלא כו' מבוי מבוי נמי וע"כ בלחי או קורה קאמר דאל"כ לא אסרי אהדדי כמש"ש הרא"ש ונ"ל דדוקא בלחי וקורה כו' וע"כ לחצאין נמי בהכי קא מיירי דאל"כ לא הוי פריך מידי ואפ"ה אמרו בלישנא קמא דלרחבה מערבין אבל הוא תמוה דברא"ש וש"פ כ' בהדיא דצריך תיקון חצר שכתב וכ"כ תוס' על הא דלרחבה כו' ולארכה לא מהני אפי' בכה"ג דגמרא אמר בדרך כלל אין מערבין לחצאין לגמרי וכמ"ש רש"י הטעם אבל מבוי מבוי מערבין ג"כ בכ"ע אפי' בלחי וקורה ולכן פריך מ"ש לחצאין כו' מ"מ לחי וקורה לא מהני. וללישנא בתרא אפי' לרחבה לא מהני אפי' תיקון חצר ולא מהני אלא מבוי מבוי בפ"ע או באמצע מבוי וכן לשיור של עיר כמ"ש ברא"ש שם אבל לחצאין של עיר לא וקושיא הנ"ל מה שלמד ממנה הרמ"א נזהר ממנה הרא"ש שכ' דקושיית הגמ' היתה משום דברייתא מיירי שהמבואות אינן מתוקנים אלא בלחי וקורה כמ"ש עושה לחי כו' וז"ל הרא"ש שם והא דפריך הכא מבוי מבוי כו' דקתני בברייתא כו' וכן קשה על הש"ע דפ' כלישנא בתרא דלעולם אין מערבין לחצאין וא"כ לא מהני כלל תיקון חצר אלא בצ"ה דודאי מהני דכסתום דמי ומלשון רמ"א או יעשה כו' ולפתח מבואו אפשר לומר דמיירי במבוי מבוי בפ"ע ולפ"ז ניחא דברי ש"ע דשם מהני כנ"ל אבל לשון לחצאין לא מ' כן כמ"ש בגמ' ואין מערבין כו' אלא כו':

ס"ז עיר של כו'. שם בגמ' וכמ"ש הרא"ש והלכתא לקולא:

ס"ח אם עירבו. ר"ל שעירובן תמיד א' שא"א להן להתחלק ושם פ"א ב' הלכה כר"י כו' התם כו':