**ס"א תערובת כו'.**כל ד' סעיפים הראשונים לשון הרמב"ם ספ"ד:

**עוברים עליו.**כפי' רש"י וכן פי' הגאונים וכתב המ"מ דוקא שיש בו כזית בכא"פ הלא"ה כיון שאין לאו באכילתו כמ"ש פ"א ה"ה בבל יראה ויש מן הגאונים שסוברין שאפי' בפחות מכאן עובר וכן פי' הרמ"ך דברי רבינו אבל הוא חלק עליו וע' מ"מ ספ"ד ודוקא בחמץ שיש בו כזית בכא"פ כו' אבל דברי הרמ"ך הן עיקר מדנקט כותח הבבלי ושכר המדי דאמרי' בגמ' דאין בהם כבא"פ ועוד מדחילק בפ"א באכיל' וכאן לא חילק ש"מ שבכ"ע הוא חייב וכ"כ כ"מ ומה שדימה המ"מ לאכילה הרמב"ם לא ס"ל כן שגם בחמץ נוקשה כתב ספ"ד בגדים שכבסו כו' וכן ניירות שדבקו ואון בהן משום לא יראה ולא ימצא שאין צורת החמץ עומדת משמע הא לא"ה עובר אע"ג שהם חמץ נוקשה כמ"ש במתני' קולן של סופרים כו' וע' מ"מ שם וראב"ד שם בהשגות:

**כגון המורייס.**ע' רש"י בע"ג כ"ט ב' ד"ה המורייס ועיין ברא"ש כל שעה ס"א ובפ"ב די"ט ט"ז ב' משמע דנותנים לתוכו קמח:

**וכותח כו.**מתניתין.

**וכל כיוצא.**שם:

**והתריאק"ה.**כ"כ ר"ה גאון ולמד מהנ"ל והביאו הרא"ש. וכ' כ"ש מן מלוגמא:

ס"ב הפת כו' ונפסלהשם מ"ה ב' ת"ר הפת כו' וכ' הרי"ף הא אם נפסלה מלאכול לכלב א"צ שריפה וכמש"ש כמאן כו' כלל אמרו כו' ועיין תוס' כ"א ב' ד"ה חרכו:

**ומלוגמא.**תוספתא פ"ג ואע"פ שבירוש' פ"ב הלכה ו' דוקא בשנסרחה ואח"כ נתחמצה התם מיירי שנסרחה בתוך הפסח. מ"מ. וע"כ צ"ל כן דהא עריבת העבדנין שלא נתן עורות ופת שנתעפשה כולן נתחמצו קודם. אלא בתוך הפסח וכמ"ש בס"ט דבעינן דוקא קודם זמנו ע"ש אבל דעת הראב"ד ורא"ש וטור דאף קודם הפסח דוקא שנסרחה ואח"כ נתחמצה וכתב הטור ומה שלא חילקו בתוספתא בקילור ורטיה ואספלנית ג"כ משום דמיד הן מסריחין:

**ס"ג בגדים כו'.**למד מקדירות שמותר להשהותן אע"פ שבלועין זהו סברת יש מחמירין בהג"ה אבל ס' הראשונה בהג"ה ס"ל כמ"ש המ"מ שלמד מעריבה שנתן עורות וכ"מ לשון הרמב"ם שאין צורת כו' וכמ"ש בס"א אצל קילור שהרי נפסד כו' ושם החמץ בעין:

**וכן.**כמו הקילור כו' ול"ד לקולן של סופרים דהתם מיירי קודם שדיבקו הניירות. מ"מ:

**ולכן.**מדברי המ"מ שכ' שלמד מעריבת העבדנין כו':

**ויש מחמירין.**וכן משמע מדברי טור בשם ראבי"ה שכ' הטעם משום שאז ניכר לכן מפרש דברי הרמב"ם באינו נראה וע' תה"ד ועיין ב"י ועיין מ"א:

**ס"ד דבר כו'.**מדקאמר שם ושם אינו חייב לבער משמע דבאכילה אסור שם כ"א ומותר בהנאתו פשיטא ל"צ שחרכו כו' אבל באכילה אסור:

**ואע"פ שאין.**ס"ל דאף שנתבטל קודם פסח בס' בפסח חוזר וניעור במשהו וכן דעת הרבה גאונים. מ"מ ע"ל סי' תמ"ז ס"ד:

**ס"ה ושכר שעושין.**דאף שכר המדי דרמי ביה שערי חייב לבער כמ"ש בס"א כ"ש זה שעיקרו משעורים ואף רבנן מודו בזה שהוא חייב כמש"ש מ"ד א' דרבנן מודו בכזית בכא"פ ואף לר"ת דמפרש מתניתין עוברין מן השלחן אבל אינו חייב לבער מודה כאן. הרא"ש:

**וכן אם.**ר"ל אף לר"ת כנ"ל משום דכאן בעיניה הוא ולא תערובות כמ"ש בע"ז ל"ה א' הכא כיון דאוקומי קא מוקים כו'. וכ"ז הס' קמ"ל לדעת ר"ת:

**ס"ו נהגו.**וסמך לזה בירושלמי פ"ב הלכה ב' רב אמר הטח ביתו בצק חייב לבער. ראב"ן ס"ז:

**ואם יש חמץ.**כמ"ש בגמ' מ"ה ב' אם טח כו' וע"ש ומרדכי וטור וכ"ה בירישלמי שם על מילתי' דרב כו' חייב לבער תניא ארשב"א בצק שעשאו כופה בטל פתר לה או חלוקין על רשב"א או אהן כופת מאוסה ור"ל שטח בטיט כמ"ש בגמ' וכ"פ הראב"ן וע' מרדכי:

**ס"ז בצק כו'.**כרב הונא שם דאמר סמי קילתי' כו' דתי' דאביי אתיא דלא כהלכתא דאוקים כרשב"א ואמרו שם דאין הלכה כרשב"א ורב אשי לפרושי מילתא דאביי קא אתי ולא לקבוע הלכה ועיין רז"ה וס' המלחמות:

**או לסתום.**כפי' ר"ח והראשונים שפי' העשוי לחזק היינו בצק שנתמלא ופ' ר"ח כאבי' וכ"ד רש"י ותו' וע' טור וע' ס' המלחמות ואין חילוק בין בפנים בין מבחוץ או אשפתה או למטה אלא דלאביי בחוץ קי"ל כלישנא קמא ובפנים דיש לחוש שלא ידבק בליש' מחמרינן כלישנא בתרא וכ"כ התוס' ד"ה כאן כו' ושיטת הרז"ה כפרש"י דג' חילוקים שוליים ודפנות ושפה העליונה ולפרש"י שלא במקום לישה חמיר טפי דהיינו שפתה העליונה וכ"ט דפנות מבחוץ כמ"ש בגמ' שם אלא שהרז"ה וס' המלחמות אף ע"פ שפ' כאביי מ"מ בהא דאף כזית אין חייב לבער לא קי"ל כרשב"א כמ"ש בכופת אין הלכה כרשב"א נמצאו ד' שיטות רש"י ותו' ורז"ה ורמב"ן ודעת הרי"ף ורמב"ם כר"ה ואין חילוק כלל בין מקום למקום ועוד יש שיטה ששית הר' יחיאל מפרי"ש לפרש"י כמ"ש בסי"א:

**ס"ח בד"א בעריבה.**עמ"א ס"ק א':

**אע"פ שאם.**ל"ד דאפי' בלא חוט כלל כמ"ש רש"י שם וכ"מ בגמ' מדאבעי' להו בבית ועלייה ושני בתים כו':

**הואיל כו'.**כ' כן לתרץ קושיות תוס' ד"ה כאן דלדעת התוס' שלא במקום לישה דאין חשש שיתערב אפילו אין עשוי לחזק פחות מכזית בטל וה"ה לבית משא"כ להרמב"ם לכך כ' הואיל כו' והוי כעשוי לחזק וע' מלחמות שכ' כיון שדבוקה אין מקפיד כו' ע"ש:

**מבטלו.**דספיקא דרבנן לקולא:

ס"ט חמץכנ"ל ס"ב ודעת הראב"ד דשאור לעולם חייב לבער וכמ"ש בי"ט ז' ב' אבל כופת שאור גי' הראב"ד פת שאור כו' ואין הלכה כרשב"א. וכ"ז יש לדחות דמיירי שלא נפסל לאכול לכלב אבל בתוספתא והביאו הגמ' שם שאור מחמץ אחרים חמץ שנתחמץ מאחרים מאימתי קרוי שאור משיפסל מלאכול לכלב וע"ש בראב"ד:

**קודם זמן כו' או ששרפו כו' קודם.**כ"א ב' חרכו קודם זמנו כו':

**ונחרך עד.**תוס' שם ולמדו מפת שעיפשה כנ"ל ושם מ"ה ב' הפת שעיפשה חייב לבער כו' וכגון שלא נפסל מכלב. הרא"ש שם:

**או כו' וטח.**גמ' שם ודלא כרשב"א:

**ס"י דיו כו'.**כמו חרכו קודם זמנו שמותר בהנאתו לאחר זמנו ול"ד לדיו מיי"נ שאסור בהנאה דהתם כחרכו לאחר זמנו וכמו מלוגמא בתוך הפסח שנתחמצה ואח"כ נסרחה שאסור לקיימו כמש"ל ואף שכ' בשם תו' דע"א פ"ב דלא מיבעיא לדעת האוסרין סתם יינם בהנאה אסור הדיו אלא אפי' לדעת ר"ת דמתיר סתם יינם בהנא' אסור הדיו דשמא יתן הקולמס לתוך פיו וה"ה כאן דמ"מ אסור באכילה כמ"ש בס"ד מ"מ האיסור אינו אלא כיון דבעי למיכליה אחשבה ולדידיה לא נפסל אפי' מאדם וערא"ש ר"פ כ"ש משא"כ כאן בלא כוונה ועי"ד סי' קל"ג סי"ג:

**סי"א והכלי מצרפו.**לשון הר"י מפריש וכשיטתו שכתב בהגהת סמ"ק ע"פ שיטת רש"י דשלא במקום לישה כגון בשפה העליונה מבחוץ דאף פחות מכזית חייב לבער היינו דאיכא פלגי זיתים טובא והכלי מצרפן אף בלא חיבור חוט והא דבעינן חיבור חוט היינו בדפנות דאין הכלי מצרף בדפנותיה מבחוץ וכמ"ש למטה ובזה מתורץ קושית תוס' ד"ה כאן דבית אע"ג דדמי לשפה העליונה מ"מ אין הבית מצרף כמו כלי וצריך לטעם זימנין דמיכנש ועב"ח. וכ"מ במתני' דקאמר אם יש כזית במקום א' פחות מכאן כו' משמע שאינו במקום א' וע"ז אמרו ל"ש אלא כו' וכ"ה בירושלמי שם ר' ירמיה בשם ר"ז שני חצאי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף בתוך הכלי הכלי מצרף ודוקא בתוך אבל מבחוץ בדפנות לא וכנ"ל והוא כסוגיא דגמרא רק שבגמ' חששו זימנין דמיכנש ויש ליישב דהירושלמי ס"ל ג"כ לחשש דמיכנש רק שחשש מיכנש אינו אלא בבצק לח דמידבק אהדדי ונעשה כזית א' ובההיא מיירי שני חצאי זיתים דגמ' כמ"ש אם נטל החוט ונוטלין עמו וא"א אלא בלח כמ"ש בירושלמי כמש"ל וירושלמי לא איירי בבצק לח ושם אין מועיל וכמש"ש על מתני' כזית במקום אחד כו' בנקלף כולו כאחת ואע"פ שאמרו שם עד כדון לח יבש מאחר שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת התם שכבר מדובק כאחת אלא שאם נקלף היה מתפרד ובההיא ניחא מ"ש בפ"ק אי נימא משום פירורין כו' ולדעת הרמב"ם כל שאינו דבוקים בכותלים כו' אפילו כ"ש חייב לבער ולא בטלי אבל לפ"ז ניחא דדוקא מחמת צירוף אין הבית מצרף ואף גזירה דמיכנש לא שייך בדבר יבש ודלא כהרמב"ם שמצריך דבוקים וכ"ה בירושלמי שם שהקשה על מ"ש בתוך הכלי הכלי מצרף והא תנינן פחות מכאן בטל במיעוטו וזה ראיה לפי' הרי"ם שמתניתין מיירי בכה"ג דאיכא פלגי זיתים טובא כנ"ל ומשני כאן בתלוש כאן במחובר דמתניתין במחובר והירוש' בתלוש אלמא אף בתלוש בבית א"צ לבער בלא טעמא דמיכנש והירושלמי לא נחית לחלק בין עשוי לחזק או לא ובין במקום לישה' או לא שלא הזכירו מזה כלום שם מ"מ יש ליישב הסוגיא דירושלמי לפי הסוגיא שלנו דמה שחילקו בין תלוש ובין מחובר לשיטת רש"י היינו בדפנותיה וכענין שאמרו שני חצאי זיתים וחוט כו' דמיירי בדפנותיה כנ"ל ובתלוש בכ"ע הכלי מצרף אבל הבית בכ"ט אין מצרף. וכן שיטת התוס' שכל הראשונים הסכימו לפירושם יש לפרש ע"ד הרי"מ אע"ג דמתוספת לא משמע כן מ"מ לדינא יש לפרש שיטתם לפי הירושלמי דבמקום לישה ואין עשוי לחזק דאף פחות מכזית חייב לבער היינו דאיכא פלגי זיתים טובא וכן שיטת הרי"ף בכ"מ שאין עשוי לחזק ג"כ דאיכא פלגי זיתים טובא וא"צ לדחוק דשני חצאי זיתים בבית מיירי בדבוקים שדבוקים הוה כמו עשוי לחזק וגם ההיא דפירורים א"א ליישב אלא כפי' הרי"מ וכן עיקר כשיטת הרי"ף דרשב"א יחידאה הוא וכפי' הרי"מ:

**וצריך ליתנן.**כמ"ש בסימן תס"ח ס"ג מהתוספתא ועמ"א:

**או לטוחן.**כנ"ל מהא דכופת כמ"ש בס"י וס"ט:

**וה"ה לבצק.**לרש"י דוקא בשפה העליונה ומבחוץ אבל להרי"ף בכ"מ כיון שאין עשוי לחזק וכן לשיטת התוס' כיון שהוא במקום לישה ואין עשוי לחזק:

**ומפה שהיתה כו'.**ע' סוף ע"א ע"ה א' ב' הני דקולי כו' ועתו' שם ד"ה דכיתנא כו' וז"ש המ"א בס"ק י"ט נ"ל כו' הבצק נדבק כו' ואף שבתוס' לא כ' לחלק בין נדבק אלא בדבר רותח וע"ש ברא"ש והג"א מ"מ מסוגיא דזבחים ע"ט ב' מ' אף בתשמישו בצונן וע"ש רש"י ד"ה ואפי' וד"ה שאני: