**ס"א כשם כו'.**מדאצטריך רבא לזבוניה:

**אלא מוכרו.**גי' הרמב"ם קבא קבא כי היכי כו' ול"ג לישראל וקאי אמ"ש בתחלה לזבוניה לא"י אבל לישראל כיון שמודיעו מותר בכ"ע כמ"ש בפ"ג דדמאי מתני' ג' ר"י מתיר בודאי כו':

**ס"ב דגן זה.**דלכך לא שאלו רבא אם נתבקעו. הג"מ וערא"ש שם:

**מכח ס"ס.**כמ"ש בכתובות ט' א':

**אבל לאכלו.**כיון שיש לו מתירין לא מהני ס"ס כמ"ש בריש יו"ט ג' ב' וספיקה אסורה ואם נתערבה כו'. מרדכי ספ"ג דע"א ועי"ד סי' ק"י.

**ס"ג חטים כו' אחזוקי כו'.**כמ"ש בפ"ג דגיטין המלוה מעות כו' אע"ג דמיתה שכיחא כמש"ש ובסוכה כ"ד א:

**ס"ד שנה כו'.**דאחזוקי והולכין אחר הרוב וכמ"ש בגיטין שם המביא גט והניחו כו' ושם בגמ' שרוב חולים לחיים:

**ס"ה דגן כו'.**כמ"ש בפ' כ"ש דאחמיץ במחובר וע"כ בכה"ג:

**ס"ו חטים כו'.**דאחזוקי כו' כנ"ל וכמ"ש בגיטין שם המניח פירות כו' אם אבדו כו' ומסקנא שם בגמ' מעל"ע של בדיקה וערש"י שם ד"ה מעל"ע כו':

**ס"ז ישראל כו'.**דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת כמ"ש בפ' כ"ש וכמ"ש רש"י בפ"א גבי העושה ביתו אוצר ועוד דס"ס שמא לא נתחמצו ואת"ל נתחמצו שמא נתעפשו ולכן מותר להשהות כמ"ש בס"ב. רשב"א:

**ס"ח דבש כו'.**דאחזוקי כו' כנ"ל ועוד דאפי' נתערב בה סולת אין איסור כמ"ש הרא"ש על הירושלמי הנ"ל ר"ח כו' ה"ל דבש מזוייף בסולת כו' וחששא רחוקה שמא נתערב מים בדבש:

**מיהו יש מחמירין.**שרגילין לערבבו סולת לתותה ולכך אמר בירושלמי דצריך לבער משום הדבש דלא כהרא"ש וכמ"ש תוס' בפ' כ"ש ובמנחות על חומץ האדומי משום דמחמצין השעורין במים תחלה ומחזקינן איסורא בכה"ג משום שמשתכרין בזיוף כמ"ש בע"א ל"ד ב' ההיא ארבא דמורייסא כו' דלמא איידי דצור אתי דשוו חמרא כו' וע"ש בתוס' ל"ב א' ד"ה מאוצר. אבל אם לא ראהו מושך כו' וכן כאן שמשתכרין בו:

**ותאנים כו' תלוי כו'.**שהתאנים רגילין לערב בהם סולת לתותה. וענבים רגילין לייבשן בתנור אצל הפת או אחר שהוציאו הפת מן התנור ובמקומות שאין מערבין סולת ומייבשין בשמש מותר ועיין בתוס' דע"א שם ד"ה האי חלא כו' הלכך כו' כי יש מקומות כו' וכן משמע בגמ' האי חלא כו' דמערבי בי כו' ר"ל שרגילין לערב משמע דבמקומות שרגילין דוקא:

**ולכן נהגו.**כמו בענבים כנ"ל:

**וצוק"ר.**שמערבין בו קמח:

**ובי"ט.**אבל בשאר ימים אפילו אותן שאין מערבין אסור משום איחלופי:

**והמנהג.**שמזייפין בסולת להעמיד מראיתו וכן מניחין על השאור לחזור למראיתו:

**נעגלי"ך.**כי שורין אותו במי שעורין:

**מיהו.**דלענין משהו דרבנן לא מחזקינן איסורא בדיעבד:

**ס"ט תבשיל.**בפ' כל שעה מ' א' ת"ר אין לותתין כו' אר"ח לא נתבקעו כו' וושמואל אמר כו' וקי"ל בפ"ק דע"א בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל וכן כאן דתערובות משהו הוא דרבנן:

**או חטים.**לאפוקי מרא"ה שאוסר בחטים לד"ה אפילו לא נתבקעו כלל כיון דאית בהו צירי וכ"כ הג"א שם ד"ה וי"א כו' ומביא ראיה מפ' בתרא דע"א ס"ה ב'. ולא היא דמסקנא דכ"ש שחטים קילי משעורים וההיא דע"א אינה ענין לכאן ועוד מביא ראיה מההיא ארבא דטבע בחישתא ולא אצרכוהו שם נתבקעו וכ' הר"ן שאינה ראיה דשם היו בהן מבוקעות וע"ל ס"ב וגם אין לו' דחטים אפי' נתבקעו מותרות דא"כ שימור דלתיתה ל"ל. אבל בתוספתא פ"ג משמע דחילוק בין חטים לשעורין דתניא שם השורה חטים ושעורים במים ונתחמצו אסורות ר' יוסי אומר השורה שעורים במים ונתבקעו אסורות ובחומץ כו' ותניא לה בשם ר' יוסי משום סיפא ובחומץ כו' דאיהו קאמר לה כמ"ש בגמ':

**התבשיל מותר.**דבדרבנן הולכין להקל כמ"ש בפ"ק דע"א ואף ע"ג דעיקרה מדאורייתא כמ"ש בפ ג דאמרינן שאני אומר הואיל וליתא כבא"פ אע"ג דעיקרה מן התורה ר"ן:

**ואין המנהג כו'.**שנוהגין כמר עוקבא ואין אנו בקיאין בשיעור הראוי לביקוע. ועסמ"ג ומרדכי. ול"נ טעם המנהג כמ"ש בס"ב דגן זה כו' והרי"ף ס"ל דאף כה"ג בעינן נתבקעו ובעובדא דארבא כמ"ש הר"ן שהיו שם מבוקעות כנ"ל וכן בתוספתא השורה שעורין כו' כנ"ל:

**ס"י תרנגולת כו'.**כמ"ש בע"א ס"ה ב' ההיא כריא דחיטי כו'. ובמרדכי פ"ב וכ"כ הרמב"ן שם מהירושלמי פ"ג דערלה על מתני' בגד שצבעו כו' והביאו במלחמות שם ובר"ן בע"א שם ותוס' בע"א שם וז"ל א"ר חגאי כד נחתית מן אלפא שמעית קליה דר' יעקב בר אחא מתניתין בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנינן נטל הימנה כרכר וארג בו את הבגד אסור בהנאה ותנינן יי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה ותנן רשב"ג אומר ימכר כולו לא"י חוץ מדמי יי"נ שבו אר"י בר אחא קשיתיה מאן כדון תמן אין דרך ב"א ליקח יין מן העו"ג ברם הכא דרך ב"א ליקח בגד מן הא"י ולפיכך כל שאין דרך ליקח מן הא"י מותר בכל האיסורין וכן דעת הר"ש בערלה שם ותוס' בזבחים ע"ב ב' בד"ה כולן וביבמות פ"א בד"ה כולן כו' אלא שהמרדכי הקשה דטפה שסביב החטה היא חמץ וה"ל כמו יין ביין דאינו מותר אלא ביי"נ דרבנן ולא בדאורייתא כמש"ש אבל במלחמות שם כ' דשאר איסורין אף ע"פ שאיסורן ד"ת מ"מ לסתם יינם מדמינן להו דהא מחמירינן בסתם יינם יותר מבכל איסורין שהוא במשהו ואמרינן בפ"ב דפסחים ופ"ב דע"א וכ"ת הא דאורייתא כו' כל דתקין רבנן כו' ודוקא ביי"נ גמור שהוא מאיסורי ע"ג מחמרינן כו' וכ"כ הר"ן בע"א שם אלא שכ' דבפדיון אפילו בסתם יינם דוקא חבית בחבית ולא יין ביין ועיין מ"ש בי"ד סי' קמב:

**שאינה נמכרת כו'.**ר"ל א"צ לומר חוץ מהחמץ כו' וכמ"ש בההוא ארבא דחיטי בפ"ה דע"א שרא רבא לזבונינהו כו' בסתמא מרדכי שם סי' תתי"א בשם הר' יחיאל מפריש ע"ש ועתוס' דחולין צ"ט ד"ה והלכתא כו':

**ובמדינות אלו כו'.**דס"ל דוקא בסתם יינם דרבנן הקילו וכמש"ש ע"ד א' הלכה למעשה כו' ועיין מרדכי ס"ס תתי"א וסי' תתי"ג ואע"ג דבשאר דברים אין מחלקין בין סתם יינם לחמץ וכמ"ש שם ל"ד א' ובפ' כל שעה וכ"ת כו' כל דתקון רבנן כו' כאן גמ' מחלק בהדיא:

**ואם נמצאת ביום כו'.**עמ"א וה"ה בס"ט בתבשיל שנמצאו חיטים ושעורים:

**סי"א אם נמצאת כו'.**דאם אינה בקועה לד"ה מותר דמסתמא לא היתה במים דמשומרים הם ואם היתה בקמח או בעיסה אינה ממהרת להחמיץ יותר מהעיסה דבקועה אינה חמץ אלא ממהר להחמיץ ממ"ש שם שורין בחומץ כו'. רא"ש שם:

**יסיר כו'.**כמ"ש בפ' כיצד צולין ע"ה ב' יטול את מקומו נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ כו':

**ויש מי כו'.**עמ"א. ועוד שהמים שבעיסה כו' ולפי מ"ש הרא"ש גבי בית שאור דלישה הוי כחמין הוי כחמין עם רוטב דאוסר בכולה כמו שכ' בחולין צ"ו ב' וק"ח א' ב' וכ"ש במצה אפוייה:

**ומתירין כו' ואמרינן.**כמ"ש בכתובות ע"ה ב':

ואם נמצאתדדוקא ממקום למקום אמרינן כאן כו' אבל לא מזמן לזמן כמ"ש שם בעודה בבית אביה דלא אמרינן השתא הוא דנולדו ובנדה ג' ב' המדלה כו' ל"ש אלא כו' אע"ג דממקום למקום פליגי שם חזקיה ור' יוחנן דר"י סבר דבטומאה מחמרינן וע' תוס' שם ד' א' ד"ה ומי. וי"ל דחזקיה סבר דאף בטומאה לא מחזקינן ומ"מ מודה חזקיה לר' מונא כמ"ש שם ועמ"א ס"ק יח:

**אבל קודם.**דמתבטל בס' ואע"ג דלטעם הראשון של הרשב"א דנגעה כאן וכאן יש לאסור אף קודם לפסח אין לחוש לזה כיון דצונן הוא וע' י"ד סי' ק"ה ס"ט בהג"ה ואם אינו יודע כו' וכ"ש כאן ומ"מ כדי נטילה צריך אף קודם הפסח דחשבינן ליה כחם במקום מגעו כנ"ל רק דבספיקו לא מחמרינן:

**סי"ב אם מלגו כו'.**דלא אמרינן אחר שהסירו התרנגולת נפלה דלא אמרינן מזמן לזמן כנ"ל סעי' י"א:

**ואם נמצאת כו' אין בו כו'.**ז"ל הטור כיון שהמים צוננין אין החטה נותנת בהו טעם ואפילו חמץ גמור שנפל לבור מותר מזה הטעם וכ' ב"י ואע"ג שמדברי הרא"ש בפ' כ"ש בההיא דסי"א שנמצאת חטה בעיסה כ' ואין לחוש שמא היתה החטה במים כו' מ' דאם היתה במים אוסר בצונן התם מיירי בתוך הפסח דבמשהו וכאן איירי קודם הפסח וראיה ממ"ש הטור שבמים צוננין אין החטה נ"ט כו' ואי בתוך הפסח למה ליה נ"ט הא אוסר במשהו וז"ש ואין בו כו' שהמים צוננים דלא כמ"א ובה"ג דלדידהו הל"ל והמים צוננים וכ' זה ואין כו' משום שרוצה לומר ויש מי שאוסר כו' וכנ"נ דאין טעם לחלק בין תוך הפסח או קודם אם בולע בצונן או לא לכן כ' ואין בו כו' שהטעם שאין בולע בצונן משום דמשהו הוא לכן יש אוסרין בתוך הפסח וטעמו דס"ל כמ"ש ריב"א בתוס' דפסחים עו א' ד"ה תניא וה"ה דבעי ששים נגד הדחה רק דאיסורו דבר מועט משא"כ בתוך הפסח ומיירי אפי' בפחות מס' דלא כמ"א כנ"ל:

**ויש מי שמתיר.**ר"ל כיון דמשהו מדרבנן מקילינן בספיקו כמ"ש בשבת ל"ד א' ועירובין ה' ב' ושאר מקומות וכמ"ש הרי"ף בתבשיל שנמצא חטה כנ"ל בס"ט ואע"ג דרמ"א לא ס"ל כן כ' זה הדעת כאן משום שבצונן או בהפ"מ סומך על דעה זו כמש"ו:

**ויש מי כו'.**ר"ל הס"ס שמא אחר שהסיר התרנגולת נפלה ואת"ל שהיתה בתרנגולת שמא נתעכלה בתרנגולת כמ"ש בפי"א דאהלות תנן לענין עיכול כמה תשהה במעיו כו' ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף וילפינן איסור מטומאה כמ"ש בסוף ע"א כדרך שאמרו בטהרות כך כו' ועיין סי' תמ"ב ס"ט וכמ"ש הרי"ף בפ"ג דפסחים ש"מ דכל שאינה מטמאה טומאת אוכלין כו' אבל תוס' במנחות ס"ט א' והר"ש באהלות שם הקשו ממ"ש בבכורות ז' ב' דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה ותי' בשם ר' האי דיש לחלק בין איסור לטומאה וכמ"ש בפ"ק די"ט ע"כ ל"ק ר"י אלא לענין כו' ובחולין פ"ו ב' אם אמרו ספק טומאה לטהר כן' ועוד תירצו דדגים קשים הם וכמ"ש במנחות שם שאני בשר דרכיך כו' שאני עצמות דאקושי ולכך אמרינן שם חטים שבגללי בקר כו' לקטן לאכילה מטמא טומאת אוכלין ואפילו למנחות רק משום הקריבהו נא לפחתך ועוד תירצו שמא ההיא דבכורות אתיא כריב"ב שאמר באהלות שם בעופות ובדגים מעל"ע ובלא שהה מיירי. וראב"ן כ' דאף לת"ק שמא בלע הדג רגע קודם לצידתו ולא שהה שיעור עיכול וכמ"ש בחולין ע"א א' וערש"י שם ד"ה מי לא עסקי' כו' ואין עיכול אלא מחיים כמ"ש בתוספתא שם והביאו הר"ש שם כלב שאכל בשר המת כו' מת אם לא שהה במעיו ער שהוא חי ג' ימים מעל"ע הבית טמא ובעופות כו' וז"ש מכח ס"ס וכדעת הראב"ן:

**ולענין כו'.**דמסקנת התוס' שם ור"ש שם דבין לענין איסור בין לענין טומאה בכל דבר שהוא שלם שניכר שלא נתעכל ולא נלעס בפיו כגון חיטים שלימים שבגללי בקר ודגים שלימין דלהכי נקט דג שבלע כשהוא שלם וע"ש ומ' מתוס' במסקנא דלא חייש להני תירוצים לכן פסק כאן בצונן או בהפ"מ כס' ראשונה דמקילינן בספיקא דמשהו כיון שהוא מדרבנן ובחטה שבורה בתרנגולת נקט כמסקנת התוס' דהוי עיכול רק שחשש לספיקו של ראב"ן ומתיר בס"ס אבל בשלימה או בבשר כיון שאין כאן רק ספק א' והוא בחמין ואין הפ"מ מחמיר כס' התוס' וכמסקנתם כנ"ל:

**סי"ג בת יומא.**דאל"כ נטל"פ ומותר לדעת הש"ע בסי' תמ"ז ס"י. ב"י:

**בתוך הפסח.**דקודם הפסח בטל בס' בתוך הבור. ב"י. ואף דלא מהני הגעלה בתוך הפסח כמ"ש בסי' תנ"ב ס"א בהג"ה ואף לדעת הש"ע דמתיר נטל"פ מ"מ בבת יומא לא מהני וא"ל כמ"ש מ"א בשם ד"מ שהגעיל קודם זמן איסור וירדו לתוך הבור בפסח ואע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט מ"מ לכתחלה אסור כמ"ש בי"ד סי' צ"ה ס"ב בהג"ה מלבד שהדברים דחוקים בעצמן דמיירי בכה"ג חדא לדעת הש"ע שם אף לכתחילה מותר ואף לב"ה שם אינו רק משום מנהג וכאן מ' דמדינא אסור ועוד אף לדעת האוסרין שם בכה"ג דהוי ג' נ"ט מותר כמ"ש תוס' שילהי ע"א והרא"ש בפ' כ"ש וכמש"ל בסי' תל"ב ס"א אלא דס"ל כדעת האומרים דכ"ז שהוא רותח מפלט פליט מבלע לא בלע וכמ"ש שם ולדעת זה אף בתוך הפסח מותר להגעיל בכ"ע רק שלא ינוחו מרתיחתן וכמש"ל שם:

**בשביל כו'.**עמ"א:

**ס"יד אם נמצאת כו'.**עמ"א וכמ"ש בפסחים ע"ו א' צונן לתוך כו' וע"ש:

**ואם אחר.**דמליח כרותח דצלי כמ"ש בחולין צ"ז ב' וסגי בקליפה כמ"ש בפסחים שם יקלוף את מקומו ואפי' להמחמירים בצלי כדי נטילה ומדמי לנטף מרוטבו כו' שם במליחה מודו דסגי בקליפה הרא"ש בחולין שם ועי"ד סי" צ"א וסי' ק"ה וכ"ש לפי תה שכירשו מ"ש בחולין קי"ב א' אבל צלי בעי קליפה דברותח איירי דלא כמ"ש תוס' שם צ"ו ב' ד"ה עד ורש"י בפסחים ע"ו א' דבצונן איירי וכ"פ בש"ע י"ד סי' צ"א דבצלי רותח מיירי וא"כ אף בצלי סגי בקלופה וע"ל סי' תמ"ז ס"א ומש"ש:

ויש מחמיריםכו'. הואיל ואיסורו במשהו וסביבותיו דוקא הוא דאיכא למיחש לאותו משהו. כל בו בשם הראב"ד וס"ל דהקליפה חוזר ואוסר דלא כמ"ש תוס' בחולין צ"ו בד"ה אפי' אלא שבשאר איסורים כיון דאיסור הבלוע בקליפה אינו אוסר לפי שמתפשט בעומקו כמ"ש כאן ויש ס' נגדה משא"כ כאן וא"ת יעשה אותו עומק נבילה ויחזור ויאסור כמ"ש תוס' בד"ה הנ"ל ס"ל כמ"ש ר"ת שם ק"א בד"ה בשקדם. ואור"ת כו':

**ואם נמלחו כו'.**ר"ל ואינו יודע שמא נגע בכולן ועמ"א וכמ"ש בי"ד סי' קה ס"ט ואם אין ידוע כו':

**ויש מחמירין כו'.**עמ"א וכמ"ש בחולין צ"ז א' שאני חלב דמפעפע ומליח כרותח דצלי ואע"ג דאין יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כמ"ש בחולין ק"ח א' ב' ובתוס' שם ד"ה טופח כו' כאן יש לספק שמא נגע בכולם ואוסר את כולם במשהו:

**העיקר לאסור כו'.**דמדינא אינו אסור אף להמצריכין ס' במליחה מחמת שאין בקיאים דדוקא בדבר ששייך בו שמנונית משא"כ בחמץ כמ"ש בי"ד שם בהג"ה רק מחמת חומרא ולפיכך אין מחמירין בספיקא לאסור כולן שמא נגע בהם רק בקליפה שאסור מדינא ועמ"א:

**ואם רוצה כו'.**דבלא"ה מתיר בש"ע לעיל ס"י ואף לב"ה שאוסר שם משום דאיסורא דאורייתא אבל באיסורי דרבנן לא וכל שכן כאן שאינו אלא חומרא בעלמא:

**ס"טו תרנגולת כו' חותך כו'.**כמ"ש בחולין צו ב' ופסחים ע"ה ב' וכמ"ש הראב"ד בסי' י"ד שמעמיק כו' וכמ"ש שם:

**ויש אוסרין כו'.**כי בימיהם לא היו מהפכין את השפוד כמ"ש בחולין קיא א' וערש"י שם ד"ה הלכתא כו' וס"ל היפוך השפוד הוא כמו דבר המפעפע שאוסר את כולו כמש"ש צ"ז א' אבל אינו יוצא מחתיכה לחתיכה כמ"ש שם קח וכמ"ש תוס' ד"ה טיפת:

**וכן יש כו'.**דס"ל דהפיכת השפוד הוא כמו ניער וכיסה שמתפשט בכל החתיכות כמש"ש א' ב' וע"ש בתוס':

**ס"טז העוף מותר.**עט"ז ומ"א:

**והחטה כו' דלא כו'.**דאין ללמוד איסור מטומאה. טור. ולכן אין חילוק בין שלימה או שבורה ועתוס' דבכורות ז' ב' ובחולין צ"ד ד"ה אמר רבא ונקט זה התי' דתוס' דכל התירוצים האחרים הם דחוקים מה שמחלקים בין שלימה לשבורה דא"כ מאי מקשי שם מעצמות דילמא שלימין היו דבלעום ואף שדחקו שם בתוס' וכן תי' הראב"ן דכדי שיפול לאור הוא דבר מועט וכן בתוספתא שם אמר בעופות כו' מיד רק תי' דיש להחמיר כריב"ב דבשל תורה הלך אחר המחמיר כמ"ש תוס' בחולין שם והג"א שם כיון דנוקשה הוא אינו רק מדרבנן וכ"ש לאסור הצלי כמו שמ' בטור אבל ל"ל דס' לחלק בין איסור לטומאה אינו דגם תוס' לא ס"ל במסקנא במנחות. וראיה שאמרו בחולין קיו ב' אבל מעמידין כו' ובקיבת כשירה כו' וערי"ף שם ותוס' שרצו לחלק בין איסור לטומאה אזלי לשיטתייהו שמחלקים שם בין צלול לקרוש והעיקר כתי' שמחלקין בין קשין לרכים וכמ"ש שם בגמ' בהדיא ולכן דג אסור וכ"ש חיטים דשרירן וז"ש שם חיטין כו' לקטן כו':