**ס"א יש אוסרין כו'.**לשיטת הרמב"ם שכת' ואלו כותבין כו' משום דצרכי רבים הם כמ"ש בירושלמי ותוספתא אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות דיני כו' ואגרות של רשות וכן כותב חשבונותיו משום דאינו מדקדק בכתיבתן והוי מעשה הדיוט דאף בשהיחיד צריך מותר כנ"ל בסי' שקדם ולפי זה היה מותר כה"ג דהא צרכי רבים מותר במעשה הדיוט אף שלא לצורך המועד אבל לפי האוסרין שאילת שלום לקמן בס"ה א"כ כל כתיבה מעשה אומן הוא ואסור וז"ש ונהגו כו' ועסי' ה' ששם כ' שאף בזה נהגו להחמיר אבל כיון שמשום מנהג אין לתפוס על זה. ודברי תה"ד כאן צ"ע שמביא ראיה מן הרמב"ם לאסור ועב"י שתפס ג"כ עליו ואם כן אלו ב' הדעות הם דברי ת"ה וב"י ועט"ז ומ"א אבל מדכת' בהג"ה הדין זה כאן משמע דאכתיבת ספרים קאי והוא דברי כל בו והחולקים הוא ב"י דכל בו כ' מותר להגיה ולכתו' ספרים בחנם כו' וכ' ב"י ונראה דלצורך רבים קאמר אלא דלא התירו שלא לצורך המועד אלא בדבר שאינו מעשה אומן וז"ש ונהגו להקל כו':

**ס"ב נ"ל כו'.**דאיסורו הוא משום שאינו לצורך המועד כמ"ש ברמב"ם ומ"ש אפילו בספר העזרה פי' הריטב"א ספר שקורא בו כה"ג: ביה"כ:

**וכן בספרי כו'.**שם בריטב"א ועט"ז ומ"א והוא כפי' תוס' ד"ה ואילו ושאר מפרשים דמשום דבר האבד מותר וע' נ"י:

**וה"ה שאר כו'.**כמו שכ' המ"מ בשם הרא"ה דמשנתינו שאוסר בס"ת לצורך אחרים אבל לצורך עצמו מותר כמו בתפילין וע' לח"מ וכן הסכים ב"י וכנ"ל דגם לפי' הרמב"ם דוקא משום שאינן לצורך המועד:

**ס"ג על יריכו.**ל"ד דהא מסקנא דגמ' בין באבן כו' וכן ברמב"ם וטור לא כ' כן ע"ש ועמ"א שדחק עצמו ול"נ:

**וציצית.**רי"ו דלא כהג"א שכ' דוקא תכלת שהוא דבר מועט:

**ואם אין כו'.**רמב"ם ומ"מ בשם הגאונים דכדי פרנסתו דקאמר ר"י בכה"ג וכמו כל מלאכת איסור דמותר בכה"ג ולפ"ז ר"י לאחמורי אתא ועתוס' שם ד"ה ר' יוסי כו':

**או שיהיה כו'.**כפירש"י ותוס' שם:

**ואם כתבן כו'.**ירושלמי שם והביאו תוס' שם:

**ואינו אסור כו'.**תוס' שם ד"ה וטווה מדלא הזכיר במתני' אלא הטוויה וכתיבה:

**ס"ד וה"ה הכתבים כו'.**גם כן מהאי טעמא משום דדבר האבד הוא וכן לדברי הרמב"ם שמפרש משום שאין מדקדק בכתיבתן:

**ס"ה ופסקי דינין.**רש"י וכן מפרש בירושל':

**ומותר לכתוב כו'.**מדמתירין להחזיר גרושתו בפ"א:

**ויש אוסרין.**כמו שט"ח בס"ו וממחזיר גרושתו אין ראיה וע' בסוף פ"ט דכתובות ב' במתני':

**ואפילו על כו'.**דלא כפירוש הראב"ד ותוס' משום דבר האבד אלא כפירוש הרמב"ם משום דמעשה הדיוט הוא כצ"ל ודקדק הב"י מדסתם במתני':

**ויש אוסרין כו'.**כפירש"י שם ד"ה ואגרות ובה"ג וע' תוס' שם ד"ה ואגרות כו':

ונהגו להחמירעמ"א וחומרא בעלמא כמ"ש בס"א:

**ס"ו והלוה כו'.**רמב"ם וטור דשלא לצורך אסור כמו כתיבת ספרים אבל לצורך מותר כמו גיטי נשים כו' דצרכי רבים הן וכן כאן. רמב"ם וכמ"ש הריב"ש דכ"ד המזדמן תדיר הוא צרכי רבים ממתני' וירושלמי הנ"ל ועב"י וענ"י במתני' שם:

**או שאין כו'.**שם י"ג א':

**מותר לכתוב כו'.**כמו שט"ח צורך והא דלא תני במתני' בהדי אלו כותבים משום דאין מוכרין אלא לצורך המועד ולצורך המועד פשיטא דשרי תוס' שם ד"ה אין כו' ופשיטתם דפי' דמתניתין משום דדבר האבד הוא ולא משום לצורך ולכן לא תני וע' תוס' בא"ד וה"ה כו'.

**אבל אין כו'**תוספתא פ"ב אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות במועד ור' יהודה מתיר שמא יקדמנו אחר ופי' בסתה"א בשקבל קודם המועד משום הכי שרי ר"י דקודם כתיבה שניהם חוזרים עד שירד לתוכה והלכה כת"ק. ור"ל דלקבל במועד לא הוי שרי דהא רבי יהודה ל"פ דאין כותבין דשט"ח במועד אלא דוקא בשצריך למועד כנ"ל:

**ס"ז כל הדברים כו'.**דהא מועד משום טירחא הוא כמ"ש בפ"ב שם ובפ"ד דפסחים ואין חילוק בכתיבה:

**ובלוחות כו'.**דאף בשבת פטור:

**ס"ח מי כו'.**וכמ"ש תוס' דמתני' משום דבר האבד:

**וכן כו'.**כמ"ש בתמורה י"ד ב' דלמא מילתא חדתא כו' מוטב כו' אלמא דאפילו בזמן שנאסרה הכתיבה בדברים שבע"פ מותר כה"ג ה"ה בחש"מ. הגהת סמ"ק סקצ"ד:

**סי"א מותר כו'.**עסי' תקנ"ט ס"ג: