**א בסעודה המפסקת שאוכל כו'.**כמש"ל בס"ט:

**ואף ממשקים כו'.**כמש"ש היה רגיל לשתות עשרה כוסות כו' אף דרשב"ג להקל אתא וביין מ"מ ה"ה לשאר דבר כמ"ש היה רגיל לסעוד בעשרה ב"א כו' ואף דאין הלכה כרשב"ג דקי"ל כרבנן דמתני' וסוגיא דברייתות וגמ' כרבנן מכל מקום בזה לא מצינו דפליגי עליה. כ"כ הפוסקים:

**וכן לא כו'.**ר"ל אף על גב דמדינא מותר כמש"ש אם היה רגיל לאכול כו' מכל מקום מה שיוכל למעט עדיף כמ"ש ברבי יהודה בר אלעאי וז"ל הרמב"ם זו היא מדת כל אדם שאינן יכולין לסבול יותר מדאי אבל כו' פת חריבה כו' כזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב לזה כו':

**ס"ב אפילו בשר כו'.**ר"ל דמדינא מותר כמש"ש מכל מקום אסור מצד המנהג:

**ובשר עופות.**דאין בו משום שמחה כמ"ש בפ"ק דחגיגה ח' ב' רב אשי אמר מושמחת נפקא כו' ואמרינן בסנהדרין ע' א' התם משום שמחה הוא כו':

**ודגים.**כ"כ בהג"א וכ"ה ברש"י שם ד"ה מליח כו' ודברי רש"י צ"ע. וליתא דמ"ש רש"י אחר ששהא כו' לא קאי על דגים:

**ס"ג אפילו כו'.**דהוא נמי נקרא שני מינין כמ"ש בפ"ז דב"מ שיתין מיני לפדא וערש"י שם וכן בכמה מקומות אבל כ"ש שוה אין קפידא וע' מ"א וכ"ה בגמרא שם אם היה רגיל לאכול ב' תבשילין יאכל מין א' ומרשב"ג נשמע לת"ק:

**וכן יש כו'.**כ"כ הגאונים והפוסקים וכ"כ רש"י במתני' ע"ש. ולמדו מעירובי תבשילין. והרמב"ן חלק עליהם ואמר דבעירובי תבשילין הקילו וז"ש יש להחמיר. ולי נראה דמדינא אסור אמת דהקילו בעירובי תבשילין שאמרו שם ושוין בדג וביצה שעליו כו' דמשמע אע"ג דהן תבשיל א' מכל מקום שוין כו' דאל"כ מאי ושוין כיון דמדינא הן ב' תבשילין אבל בשני מינים בקדירה אחת לא הוזכר במשנה מפני רוב פשיטותה וכן בברייתא דפליגא בדג וביצה אבל ב' מינין אפילו בקדירה א' ל"פ וז"ש אא"כ הוא כו' אף ע"ג דבע"ת הן ב' תבשילין:

**ותבשיל כו'.**כמו בע"ת שאמרו בירושלמי דנדרים פ"ו הלכה א' כל אוכל שנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישולי א"י ויוצאין בו משום עירובי תבשילין וכ"ה בגמ' רפ"ב די"ט ואף הרמב"ן מודה בזה ע"ש:

**ואין חילוק כו'.**כמ"ש בע"ת תבשיל זה צלי אפילו כו' ושם אם צלאן כו' וכן לענין נדרים הנודר מן התבשיל ואפילו במבושל מדין תורה אף בצלי. כמ"ש ויבשלו את הפסח אלא דבנדרים כו':

**ס"ד מותר כו'.**דתבשיל אמרו וכן בע"ת דוקא ואם צלאן א"י כו':

**ס"ה נוהגים כו'.**כמ"ש ספ"ק דב"ב:

**ויש כו'.**שם לחד מ"ד:

**ס"ו ויש מחמירים.**ירושלמי שם רב מן דהוה אכיל כל צרכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת ט"ב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שיני הכפישני באפר:

**ס"ז נהגו כו'.**כמו ר"י בר אלעאי כו' מקום שפל:

**ואין צריך כו'.**דאין צריך לנהוג עדיין דיני ט"ב וכ' תה"ד דסעודה זו במקום אנינות כמש"ש ודומה כמי שמתו מוטל כו' ות"ב במקום אבילות ואונן אמרינן אינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ולא שותה יין ואנו שאין רגילין בהסיבה אין שפלות הסעודה ניכר אלא ע"ג קרקע וכמ"ש אבל כ"ז שמתו מוטל לפניו אינו ישן לא ע"ג מטה זקופה ולא ע"ג מטה כפויה ופי' בתה"א אלא ישן ע"ג קרקע וע' בי"ד סי' שמ"א ס"ה ועתוס' שם ד"ה אע"ג. אבל חליצת מנעלים גם אונן אינו חייב וע' בתוס' פ"א דכתובות ואף לפי' הרמב"ן מ"ש שם כל שהוא מחמת ת"ב כו' ואסור לרחוץ ובתוספתא ואסור לרחוץ ולסוך פי' בסעודה המפסקת שמשם ואילך אסור ברחיצה וסיכה ופ' כת"ק מכל מקום מודה בשאר דברים שמותר כמש"ש דוקא רחיצה וסיכה דהוא הנאה דלאחר שעה הוא ונראה כרוחץ להנאת ת"ב לכן לא הוזכר אלא רחיצה וסיכה אבל שאר דברים כנעילת הסנדל וכיוצא מותר וכ"ש להרא"ש דפליג על הרמב"ן וע"ל סי' תקנ"ג ס"ב בהג"ה:

**ס"ח יש ליזהר כו'.**משום דהרבה פוסקים כ' דאפילו אכלו ג' ביחד לא יזדמנו ולכן לכתחלה יש ליזהר שלא יבוא לידי כך. טור. ובהג"מ ובירושלמי גרסינן ואי בעי ליה לשנויי אם היה רגיל לסעוד בין בני אדם סועד יחידי שנ' ישב בדד וידום ע"ש והטעם של הפוסקים שלא יזמנו יחד אפילו נתחייבו משום דאמרינן ישבו כ"א מברך לעצמו הסיבו כו' וכאן אסור ההסיבה כו' ואף לדידן צריך ישיבה בקביעות כעין הסיבה וכ"ז אסור כנ"ל:

**ס"ט ומנהג כו'.**קצת משמע בירושלמי הנ"ל רב מן כו' דא היא עיקר כו':

**ונוהגים כו'.**כמ"ש הרא"ש בפ' בתרא דיומא הטעם על אכילת עי"כ ע"ש בסכ"ב:

**ויש קצת כו'..**שאמר שם ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר אלו ישראל שאוכלין ושותין ומשתכרין בעט"ב ואחר כך דקורין איכה. (ע' ד"מ):

**מיהו כו'.**כמ"ש בגמ' וכצ"ל ס"ו:

**ס"י מיהו כו'.**בספ"ג דעירובין א"ל ר"י אי אתם מודים וכו':

**ס"יא מי שקבל כו'.**מפני סכנה וע"ל סי' תרכ"ד ס"ה בהג"ה:

**או ילוה כו'.**דס"ל דלא נקרא יום זה אלא אם היום גורם כמו יום שמת אביו וכיוצא כמ"ש בהג"א פ"ק דשבת רוב הפוסקים חולקים וכמש"ל סתקס"ח ס"ב בהג"ה הביא בתה"ד ראיה ממ"ש בפ"ק דתענית יחיד שקיבל עליו שני וחמישי של כל השנה כולה ואירעו בהם י"ט כו' ולא אמרו שילוה ויפרע וז"ש בהג"ה והגאונים כו' והביאו ראיה ממ"ש ומתענין לשעות וצ"ע דהא אמרינן והוא שלא טעם כו'. ונראה שהגאונים סמכו על הירושלמי דנדרים פ"ט הלכה א' מילתא דר"י אמר מתענין לשעות דרי"א הריני בתעניתי עד דחסל פירקי עד דניחסל פירשתי מילתיה דר' יונה אמר מתענין לשעות ר' יונה הוה בצור ושמע דדמיך בריה דר' יוסי אף ע"ג דאכל גובנא ושתא מיא אסקיה צום כל ההוא יומא מילתיה דרב אמר מתענין לשעות דרב אמר לוה אדם תעניתו ופורע א"ל שמואל וכי נדר הוא כו' ועברא"ש ובמרדכי ומ"מ אף לדברי הירושלמי דוקא בשלא קיבל תענית אלא לשעות וכמ"ש הרא"ש וכן משמע פשטא דירושל' וכן מ"ש לוה אדם כו' דצריך להתענות יום אחר ומכל מקום לענין קיום נדרו שקיבל להתענות היום בזה עולה לו תענית שעות ואפשר דגם הגאונים כה"ג מיירי וכ"כ בט"ז וצ"ע ואף לפי' ראבי"ה שפי' שלא טעם כו' היינו בשיעור השעות שקיבל עליו הא קודם אף שאכל מ"מ אינו נחשב לתענית יום שלם שקיבל וכמ"ש בגמ' מיתבי אנשי כו'. ונראה שהגאונים מפרשין דוקא לענין ת"צ וכיוצא אבל כל שקיבל רק לצעורי מותר לאכול קודם הערב מפני מצוה וכיוצא וכמש"ש מיתבי אנשי כו' ת"ש דאמר ר"א ב"צ כו':