**ס"א ואפי' אינו כו'.**ר"ל אע"ג דבאבל אמרו בפ"א דתענית י"ג ב' ואם לעבר כו' כאן אסור כמ"ש בירושלמי דפ' בתרא דיומא ופ"א דתענית ביה"כ בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור בט"ב ובת"צ סיכה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר:

**אפי' כו'.**דאל"כ מאי קמ"ל אף אכילה מותר:

**ס"ב סנדל.**מתני' שם:

**או כו'.**גמ' שם ושוין כו' דכ"ע כו' אבל ביבמות דוקא של עור או עץ מחופה עור כריב"נ בספ"ו דשבת וז"ש או כו' אפי' ר"ל אם הוא של עור או של עץ מחופה עור וכמש"ו אפי' של כו' ועסי' ש"א סי"ו ומש"ש:

**אפי' של עץ כו'.**הנה שיטת רש"י דר"מ ור"י פליגי בקב הקיטע במנעל ולאו מנעל כמ"ש בסוגיא דשבת ובסוגיא דיבמות ואע"ג דביומא אמר רבא דכ"ע מנעל כ' הרז"ה בס' המאור דההיא פליגא ואע"ג דרבא עצמו קאמר ביבמות מדרישא ר"מ היינו לטעמייהו דאמוראי קמאי אמר וכ' הרז"ה דהואיל ופלוגתא הוא נקטינן בכולהו לחומרא בחליצה דלאו מנעל הוא וביה"כ דמנעל הוא ודלא כריב"ל דנפק בסנדל של שעם. וקשה עליו דהא רבא נפיק בדיבלי. ורש"י שם נזהר מזה וכ' בד"ה מנעל כו' אבל כו'. ושיטת התוס' דל"פ בזה הסוגיות ופלוגתייהו באם גזרינן דלמא משתמיט כמ"ש ביומא. ומ"ש בשבת שם אמר שמואל ר"מ היא כו'. תליא נמי בהא אי נפיל אין ראוי לחליצה כמ"ש גדול שא"י להלוך כו'. ומ"ש ביבמות שם במחופה עור וד"ה ה"ט כיון שמחופה עור מיהדק. אלא דקשה מ"ש ביבמות שם באנפליא של בגד אתאן לרבנן הא ודאי מיהדק ותי' דודאי המקשה סבר דפליגי במנעל ולאו מנעל דאם לא כן תקשי אנפליא אמאן תרמיה אבל לבתר דתריץ רבא דאף ר"מ מודה באנפליא א"צ לזה ועכ"ז בתוס' דיומא והרשב"א תי' שההוא קושיא וההיא פירוקא דיבמות הכל אליבא דאביי שאמר ביומא דפליגי בהכי ולכן אתא רבא ומשני מדרישא ר"מ דא"א לומר דאנפליא אתי כרבנן דוקא כנ"ל. ושיטת הרמב"ן דשמואל ור"ה בשבת ס"ל כאביי דפליגי אם הוא מנעל אבל רבא דקאמר שם מאן לא כו' אזיל לשיטתיה ביומא ומ"ש ביומא דכ"ע היינו ר"מ ור"י אבל רבנן פליגי עלייהו והיינו ריב"נ רבנן דלא הודו לו וקי"ל כוותייהו לכן נפיק ריב"ל וכל הני אמוראי ורבא עצמו ביומא שם וכן סוגיא דיבמות דאמר עור דוקא ואנעלך תחש ומיבעיא להו שם תרסיותיו של שער כו' ומ"ש ביבמות מדרישא ר"מ ל"ד דה"ה ר"י אלא לאפוקי מדרבנן כמש"ש סיפרא רבנן והיינו רבנן הנ"ל ולפי שבדברי ר"מ הוזכר בהדיא נקט ר"מ וכן מש"ש במחופה עור וד"ה היינו ריב"נ וכוותיה קי"ל כנ"ל ושיטת הרשב"א מדקאמר רבא בשבת אמילתיה דר"ה ולא אמילתיה דשמואל דאף ר"י הוא צ"ל ודאי כדברי התוס' דר"י אוסר לחלוץ משום דנפיל אא"כ מחופה עור כנ"ל אבל בסנדל של סיידין כיון דשל קש הוא מיהדק שפיר ואף להאי פירושא דשל עץ מ"מ אית ליה תוך ולא נפיל ולכן הוצרך לאוקומי כריב"נ וכדברי הרמב"ן וכנ"ל ובזה מתורץ האיך נפקי בהו לר"ה הא משתמיט וקי"ל כר"י וריב"נ לא אשכחן דפליג עליה בהא אבל לפימ"ש שפיר דלא אסר ר"י אלא בסנדל ושל עץ דוקא וכן אביי דאוקים פלוגתייהו באם הוא מנעל ס"ל ג"כ דטעמא דגזרינן דלמא נפיל אלא דבמלבוש ל"ג דא"כ כל מלבוש לגזור ודכ"ע ס"ל דגזרינן אלא דפליגי אם הוא מנעל אבל במה דמיהדק אף שאינו מנעל מותר ולכן נפק אביי בדהוצי ורבא ס"ל דאפי' במנעל פליגי. ואין להקשות דמ"מ מאי פריך שם ושוין כו' ודחיק אביי שם הא לאביי בין לר"מ בין לר"י אסור לצאת לר"ה ביה"כ די"ל כיון דקאמר ושוין משמע בחד טעמא ולכן קאמר אביי משום כתיתין ורבא אמר משום מנעל. ובזה ניחא מ"ש ביבמות שם קב הקיטע מני ר"מ דוקא ר"מ ולא ר"י אבל של שעם וסיב אף ר"י ואנפליא דוקא רבנן לבד והיינו ריב"נ כנ"ל וקי"ל כוותיה ונ"מ בזה דבשעם וכיוצא מותר לצאת לר"ה בשבת ויה"כ. ומ"מ כל הוכחתם של הרמב"ן והרשב"א מאוקימתא דרבא בשבת אינו מוכרח דבירושלמי ביבמות שם אמרו ר"א בשם רי"א ואפי' כולו של עץ כשר מתני' מסייע לר"י סנדל של קש טמא מדרס ואשה חולצת בו דברי ר"ע אבל חכמים לא הודו לו למדרס ולכן נאדי רבא בשבת מתירוצא דר"ה ולפ"ז לכ"ע מנעל הוא והא דנפיק רבא י"ל כמ"ש רש"י כנ"ל וע' במלחמות שם:

**אבל של גמי כו'.**שם ר"י נפיק ברהיטני וכ' הרא"ש מין גמי וי"מ בקש כו':

**או של בגד.**שם רבר"ה כרך סודרא כו' וביבמות ק"ב ב' למימרא דאנפליא לאו בגד כו' ורמינהי אחד מנעל וסנדל ואנפליא כו' א"ר לא קשיא כאן כי' ה"נ מסתברא כו' ובירושלמי שם ושם אית תניי תני יוצאין באנפליא ביה"כ אית תניי תני אין יוצאין אר"ח מ"ד יוצאין באנפליא של בגד מ"ד אין יוצאין באנפליא של עור:

**או של שאר כו'.**יומא שם:

**אפי' לצאת כו'.**ר"ל אע"ג דביבמות שם אמרו אבל מטייל הוא באנפליא בתוך ביתו ל"ד אלא משום רישא דאמר לא יטייל ואורחא דמילתא נקט מי שרוצה לטייל בתוך ביתו וחושש שלא יטנפו רגליו כגון לב"ה וכיוצא דאם לא כן היה לו לתרץ ביומא שם דמ"ש ושוין כו' לר"ה קאמר וכן מש"ש נפיק בי' כו' מ' אף לרה"ר. רא"ש שם ורשב"א בפי"ב דיבמות ע"ש. ואע"ג דבתוספתא ר"פ בתרא דיומא תנן ואפי' באנפליא של בגד ההיא פליגא וכר"מ והסוגיא דיבמות שם אליבא דאביי דלר"מ אפי' באנפליא של בגד אסור. והרשב"א כ' שם דההיא תוספתא דיומא הנ"ל משבשתא היא כיון שלא הובאה לא בגמ' ולא בירושלמי ע"ש:

**ומותר כו'.**כן למד בת"ה ממ"ש בא"ז דמותר לצאת במנעל קרוע ומסתמא ר"ל קרוע למעלה וכ"ש בכה"ג. ומ"ש הא"ז הוא בירושלמי פ"ג דמגילה הלכה ב' הדא אמרה דאתגייר אנטונינוס כו' ואית מילין אמרין דלא אתגייר אנטונינוס ראו אותו יוצא במנעל פחות ביה"כ. מה את שמע מינה אפילו יראי שמים יוצאין בכך:

ומ"משם נסתפק בל' המרדכי ורוצה לדקדק מלשונו דאסור ועמ"א:

**ס"ג החיה כו'.**כנ"ל דסוגיא דגמרא שם כר"א:

**כל שלשים יום.**ערש"י שם ע"ג ב' במתני' ד"ה תנעול וע' ספי"ח דשבת קכ"ט א' עושין מדורה כו' ופירש שם כל שלשים יום כמ"ש שם לחיה שלשים יום כו' לטבילה:

**והחולה כו'.**שם סבור מינה כו' ובחולה שאין בה סכנה ע"כ איירי מדסבור לחלק וצ"ל דהצנה סכנה לו ואף להרמב"ם דאסר שם לפי גירסתו מ"מ כאן מותר כמו סיכה:

**וכן מי כו'.**דאין אסור אלא של תענוג וע' בפ"ו דשבת ס"א א' ועמ"ש למטה:

**ס"ד ואם ירדו כו' והוא אסטניס כו'.**ירושלמי יומא שם ותענית שם ר' יצחק בר נחמני סליק גבי ריב"ל בלילי צומא רבא נפיק לגביה לביש סולייסיה א"ל מהו הכין א"ל אסטניס אני כו' ע"ש. ומכאן כ"ש למי שיש לו מכה ואף אם נאמר דנעילת הסנדל אף שלא לשם תענוג אסור כמו בסיכה מ"מ כה"ג מותר. וכ' הרשב"א ביבמות שם דדוקא משום סכנה דאסטניס כמ"ש בירושלמי שם חד תלמיד מן דר' מנא הורי לחד מן קריבוי דנשיאה מלבש סולייסי' א"ל מן הדא א"ל אן מן דריב"ל א"ל ריב"ל אסטניס הוה ובתוספתא פרק בתרא דיומא לא ינעול אדם סנדל ויטייל בתוך הבית אפי' ממטה למטה רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר אם היה רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה מדיחן במים כדי שלא יטנפו רגליו את בגדיו ור"ל מטעם זה הוא ג"כ מתיר בנעילת הסנדל בכה"ג וכ' הרשב"א שם דמש"ש אסטניס ר"ל מצונן ומסוכן מחמת הצנה וכמו שהתיר ר"א לחיה ועמ"א דלא כלבוש וכ' שם דההיא תלמידא דס"ד להתיר משום דמנעל שא"ל עקב הוא וא"ל דלא כן ומה דנפיק ריב"ל משום סכנה הוא דנפיק וע' רשב"א שם ועמ"א ס"ק ה' ומ"ש פי' איש כו' ואם נטנפו כו' כ"ז כ' הרשב"א שם להדיא בפי' הירושלמי והתוספתא כנ"ל. ומ"ש דאין כל אדם כו' ע' רא"ש בספ"ב דברכות ובי"ד סי' שפ"א ס"ג: