**ס"א שהרואה כו'.**כ' כן לדידן דמדליקין בפנים. ב"ח ומ"א. ואינו מדוקדק לשון במקום הנחתה כו' דהל"ל להיפך הדליקה בחוץ והכניסה כו'. ונראה בזמן הטור שהיו מדליקין בפתח הבית ומ"מ אם הדליק בפנים יצא שהרי לא עשו כדין הגמ' בלא"ה:

**ס"ג ויש מי כו'.**כ"כ בע"ה וכמ"ש בירושלמי הנהיגו שיהא קטן קורא את המגילה כו'. והוא כדעת ר"י במגילה י"ט ב' וכמ"ש שם בגמ' דבקטן כה"ג מיירי וע' תוס' שם ד"ה ור"י כו'. ונראה טעמו שפסק כר"י מכח קושיית תוס' שם וס"ל דסוגיא דברכות פ"ג דבן מברך לאביו וסוגיא דפסחים דר"ש ור"י דאמרי אגדתא כו' כולהו כר"י והא דאינו מוציא בהלל ס"ל כדעת ה"ג דהלל דאורייתא אבל תוס' שם תי' דמיירי שהקטן אכל כדי שביעה דהוי נמי חד דרבנן וכ"כ במרדכי שם וכן תי' בתי' שני בברכות ט"ו א' בד"ה ור"י ועוד תי' שם דבהמ"ז שאני כו' ע"ש ומהא דפסחים תי' דסומא שאני שנתחייב כבר ועדיף מקטן וכמ"ש הר"ן בקדושין ספ"ק בשם אגדה דלא היו סומים מתולדותם אבל בתוס' דר"ה ל"ד א' ד"ה הא כו' לא כ"כ ומשמע דס"ל כדעת בע"ה הנ"ל שכ' שם ומיהו יש לדחות דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים י"ח במגילה לר"י כו' ע"ש שכ' לכן אמרו אגדתא וכן לכן קאמר ר"י בפ"ג דמגילה כל שלא ראה מאורות כו' משמע הא ראה פורס אע"ג דפוטרו מכל מצות כו' אלא לפי דפריסת שמע מדרבנן יכול להוציא ולפי מ"ש בתוס' דמגילה הנ"ל דשאני סומא שהיה כבר מחיייב לכאורה לא היה קשה מהא דמגילה אבל ליתא דמשמע מדברי ר' יהודה דקא' דא"' לפרוס משום דלא נהנה מעולם וכן פריך בגמ' שם לרבנן מ"ט ומשני משום דר"י ומשמע אבל בשאר מילי דרבנן מודה שיכול להוציא אף שלא ראה מעולם וע"כ צ"ל כמו שכ' תוס' בר"ה שם. ומיהו בסומא אין נ"מ לדינא דקי"ל דלא כר"י דסתם מתני' דפ' החובל דלא כוותיה כמש"ש וכן הסוגיא דפסחים הנ"ל דלא כוותיה ממש"ש דסומא פטור מלומר הגדה דוקא ודקדקו שם מאן אמר אגדתא בי ר"י ולא דקדקו על קידוש וש"ד בכל השנה ועוד אסקינן שם דאפילו בהגדה חייבים וכ"פ המרדכי בפ"ב דמגילה ע"ש ואין נ"מ אלא בקטן: