**(ליקוט) מי שנדר ונתחרט כו' כיצד כו'.**דאין ניתר אלא בחרטה כמ"ש בגטין פ"ג ב' הא אר"י אין חכם כו' וכ"מ בכמה מקומות (ע"כ):

**דגמיר כו' והוא כו'.**כ"ד הרא"ש בפ"ג ס"ג וער"נ ח' ב' ד"ה ושמתא כו' כ"ג א' ד"ה והתרת כו' ע"ח א' ד"ה אמר כו' דלא כהרמב"ן דמצריך סמוך דוקא. ודעת הרמב"ם דהדיוטות א"צ דמסברי כו' ועב"י:

**וגם יודעין כו'.**הרא"ש שם ור"נ ע"ח א' בשם הירושלמי:

**ג"פ.**טור ומהרמב"ם משמע שפ"א די. ב"י. ובפירושו ספ"י כתב ב"פ אבל דברי הרא"ש בסוף יומא כדברי הטור שכתב ומיהו נראה כו' ולכך כו': **(ליקוט) ג"פ.**כמ"ש בס"פ ד' מיתות הותר הנדר כו' ואע"ג דשם ל"ק רק ב"פ ל"ד דב"פ ודאי לא מעלה ולא מוריד וכמ"ש בספ"ג דפרה עץ ארז. כו' אזוב כו' וכן בפ"ק דנדה (י"א א') קפצה וראתה כו' ואף שתוס' מגיהין שם דצ"ל ג"פ אינו מוכרח (וכ"כ תוס' שם ל"ט ב' בד"ה אלמא) וכמ"ש למעלה וכן בהרבה מקומות (ע"כ): **(ליקוט) ג"פ.**כמ"ש בספ"ד מיתות הותר הנדר כו' [וכן בפרק הספינה (ע"ד א') הגירסא בע"י מופר לך מופר לך] ואף שלא כ' רק ב"פ הוא ג"פ כמו בפ"ג דפרה אזוב זה כו' ובמנחות פ' ר' ישמעאל (ס"ה א') ושאר מקומות אבל ב"פ לא מצינו לעולם (ע"כ):

**או כו'.**עמ"ש בסי' רל"ד סל"ז:

**אפי' כו'.**עבה"ג ושם ב' אר"נ הלכתא כו' ור"נ סבר כו' וכנ"ל ס"א:

**ובלבד כו'.**מתני' הנ"ל:

**וחרמי כו'.**עבא"ח סי' ש"ו סי"ב:

**בד"א כו'.**עבה"ג וערא"ש שם וע"ל ס"ז:

**ואם נשאל כו'.**הרמב"ם דבשביל שנהנה לא בטלה התרה כ"מ וז"ש בפ"ה דב"ב (ע"ד א') הל"ל מופר לך ועלח"מ שם:

**נשבע כו'.**כנ"ל בסעיף שקדם ועבה"ג ועב"י בפי' הירושלמי הנ"ל:

**מי כו'.**כנ"ל ריש הסי':

**ומיהו כו'.**דבעינן שיעקור הנדר מעיקרו כמ"ש בפ' המדיר (ע"ד ב') מה בין חכם כו' וזש"ש שר"ג עצמו הטריח למצא פתח לרב סחורה וכן ממש"ש לבך עלך כדו תהית הרא"ש שם:

**וי"א דחוזרין כו' ויש מי כו'.**ע' מרדכי ספ"ג דשבועות שהאריך וז"ל בקיצור כתב ר"מ וז"ל פ"ג דנדרים מסקינן הלכתא פותחין בחרטה ומשמע כולה שמעתא שם בחרטה בעלמא כדו תהית כו' ולא כמ"ש רש"י פ' הדר שצריך למצוא פתח כו' וכ"מ שם כ' א' דפותחין קולא הוא דקאמר בשלמא כו' ועתוס' דעירובין ס"ד ב' ד"ה פותחין כו' וכתב שם ור"י בכור שור כתב וז"ל ג' חרטות הן א' בנולד ואין פותחין בו ב' שהיה בעולם אבל לא ידע בו ולכ"ע פותחין בו והג' דבר שלא בא לעולם אבל רגיל לבא בעולם ובהא פליגי אם פותחין בחרטה זו ומש"ש לבך עלך אחר שמצא פתח א"ל עדיין אתה עומד כמו בשעת נדר כלומד הזהר שלא תשקר ודייק בגמ' ממ"ש לבך עלך דמשמע שאירע הדבר לאחר הנדר כו' ע"ש:

**החרם כו'.**עבה"ג וקושית הב"י שהקשה מה ענין המנדה לאחר כו' איני מכיר אם החרם הוא נדר אטו המדיר לאחר מנכסיו א"צ התרה ואף שבסי"ז מחלק בכך שכתב וה"ה למנדה כו' וכן כו' אינו ענין לכאן וגם ראיה ממש"ש ז' ב' ת"ח מנדה לעצמו ומיפר לעצמו אלמא א"צ התרת חכם וגם שאמרו מיפר ולא קאמר ומתיר אלמא כעין הפרת בעל בלא פתח וחרטה וכן ממש"ש כי הא דמ"ז כו' ושם ודאי לא היה פתח וחרטה [ועמ"ש בסכ"ה]:

**נדר כו' או כו'.**ערא"ש שם ד"ה שהיית כו' וד"ה על כו':

**שהנדר הוא כאלו כו'.**ער"נ ד"ה א"ר צדוק כו' וד"ה אמרו כו' ומיהו נהי כו':

**או שיאמר כו'.**רא"ש ד"ה יפתחו כו' ויאמרו כו' ובד"ה אמרו כו' ול"ד כו':

**שאין אדם כו'.**ובסי"א מה"ט שאינו כו' נקט טעמא דאביי שכן הסוגיא שם כ"ב א' כדבריו ואע"ג דפתח כו' וכ"ש בכה"ג וכמש"ו ומטעם זה כו':

**לומר אלו כו'.**רא"ש שם:

**וכן מיתה כו' אבל כו'.**גמ' שם ב' [ועיין רא"ש ד"ה אלא כו'] וער"נ שם ד"ה ירושלמי כו':

**הא דאין כו'.**רמב"ם וש"פ וכתב ב"י שרצונו לתרץ בזה קושית תוס' דכתובות ס"ג א' ד"ה אדעתא כו' ועוד הביאו ראיה ממה שהתירו בכדו תהית וכן כיוצא ולא שאלו אם מתחרט מחמת נולד:

**והסיבה כו'.**בגמ' דשם:

**ואם לא פרט כו'.**ער"נ בנדרים ס"ה א' ד"ה והיכא דהוי. מיהו היכא כו' וכ"כ הרא"ש שם ובגטין שם ש"מ שבכה"ג דכאן אפי' בדיעבד אינו כלום (ויש לדחות משום דמ"מ החכם לא יתיר לכתחלה. משא"כ למ"ד דא"צ לפרט הנדר דהחכם לא ידע כלל שהנדר לתועלת היתומים ויתיר לכתחלה ולגבי דידה בדיעבד מותר. אבל ברשב"א מביא ראיה מדקאמר בגטין שם דאי אמרת צריך זימנין דגייז כו' ש"מ דמעכב בדיעבד):

**ומיהו כו'.**שפריטת הנדר אינו אלא מפני הרמאין לכן די בכך. שם:

**אפי' כו'.**כמ"ש בספ"ק דר"ה:

**יש מתירין.**וכן משמע בגמ' שם תנן הנושא כו' ליחוש כו' ואי אין התרתו כלום מאי פריך:

**ואם יש כו'.**ער"נ כ' א' ד"ה ולענין. וכ' בתוס' כו':

**צריך כו' ומתירין כו'.**ער"נ שם ד"ה בעל מהו כו' [וכ"פ הריב"ש וכתב ועובדא דבת יפתח בב"ר פ' ס' יוכיח]:

**אין מתירין כו' כיצד כו'.**ער"נ שם ד"ה מיהו. ולענין שאלה כו' ואיכא מ"ד כו' ופסק הרמב"ם וש"ע כסברא שניה: **(ליקוט) אין כו'.**לשון הרמב"ם וס"ל אפי' התלוי בזמן אבל י"ח בזה וכמו שחילק אביי שם פ"ט א'. תשובת רמב"ן סי' רע"א אבל חשש שם לסברת רמב"ם וכתב דלמא קי"ל כר"ה שם ואף אביי לא קאמר אלא אפ"ת כו' והביא ראיה לזה הסברא ממש"ש צ' א' מחלוקת כו' אבל בשאלה ד"ה מפר ואע"פ כו' ודלמא דוקא התלוי בזמן אלא דאין חילוק כו' ע"ש (ע"כ):

**ואפי' כו'.**ולא דמי למ"ש בסט"ו ואם יש כו' דשם מדינא מותר רק משום נדר ועוד הטעם משום שעבירה הוא ואם יש מכשול אדרבה מצוה בהתרה משא"כ כאן ומדינא אינו מותר ואם התיר אינו מותר ע"ש בתשובה:

**וכ"ש נודר כו'.**הוא הדינא דגמ' שם:

**אבל כו'.**שם וכרבנן וער"נ שם ד"ה ולענין כו':

**וכן.**דג"כ הפרה כמש"ש ז' ב' ומיפר לעצמו וכנ"ל:

**מי כו'.**מסתפק בתשובה שם אי מקרי חל הנדר משהגיע פסח או בעצרת ופסק לחומרא שאין מתירין עד עצרת ואף שעובר נדרו בעצרת אין בכך כלום כיון שמתירין לו עוקר נדרו מעיקרו וכמ"ש פ"ט ב' ושבשיה כו' וער"נ שם ד"ה ושבשיה כו'. אבל הרא"ש שם ד"ה ושרקיה כתב כי הפשיט כו' וז"ש בש"ע ונ"ל שטוב כו':

**נדר ע"ד כו' עד והוא שפרט.**הכל לשון הטור רק מ"ש בש"ע אא"כ הודיע לאותו שנדר ע"ד כתוב בטור אלא מדעת אותו שנדר על דעתו וכמ"ש בהג"ה והוא כפי' הר"א ממיץ הביא הרא"ש בפי' שם ובפסקיו שפי' בפניו דר"ל מדעתו כמו (עירובין מ"ו ב' וש"מ) אין חבין לאדם אלא בפניו ומ"ש טוש"ע ע"ד חבירו הוא כגירסת התוספתא וירושלמי הביאו תוס' בגטין ל"ה ב' ד"ה ליחוש כו' בירושלמי כו' בפניו אין כו' והאי בפניו לפי' הר"א ממיץ ג"כ לדעתו. ואף שהרא"ש דחה שם פי' הרא"מ וכתב ולישנא דהמודר הנאה מחבירו לא משמע הכי מ"מ כתב אח"כ מיהו צריך לפרש כן ואע"ג שכתב אח"כ ובירושלמי כו' מכל מקום כיון שגמ' דידן מורה כן כתב הטור כן ול"נ שהטור כתב כדברי הרא"ש בגטין שם ששם כתב כדברי הרא"מ וכתב שם להדיא דלא כהירושלמי ע"ש:

**וי"א כו'.**טור כנ"ל וכן הוא דברי הרא"מ ודברי הרא"ש בגטין וער"נ בנדרים שם ד"ה תניא כו' איכא מ"ד כו' ומסתברא דהא כו' ותו איכא כו' וכ"כ הריב"ש סי' ש"ע וא"כ לפי מה שפסקו טוש"ע ודוקא שנדר ע"ד כמ"ד מפני הבושה א"כ ע"כ צריך בידיעתו ודברי ש"ע תמוהין:

**ודוקא שנדר כו'.**תוס' והרא"ש וש"פ בנדרים שם והרא"ש והרשב"א בגטין שם לתרץ קושית תוס' ד"ה ליחוש הנ"ל וכ"כ הר"נ וש"פ ועוד ראיה כ' מפ"ז דסוטה ל"ו ב' א"ל זיל איתשיל כו' א"ל ואיתשיל כו' וקבעוה בגמ' ועוד ראיה ממ"ש בגטין מ"ו א' אריב"ל מ"ט דר"י כו':

**בשביל השבועה.**דאל"כ הרי הרבה הטיב יעקב ליוסף וכן פרעה ליוסף:

**כמו כו'.**וכן נ"נ לצדקיהו:

**והשבועה היתה כו'.**דכה"ג שייך מפני הבושה כמ"ש הר"נ שם איכא מ"ד כו' מפני הבושה כלומר כו' ובזה תי' קושית תוס' דגטין הנ"ל שאין תועלת ליתומים באיסור אכילתה וכ"כ הר"נ בנדרים שם:

**וי"א שצריך כו'.**כטעמא דחשדא ור"ל כשני הטעמים להחמיר וכמ"ש הר"נ שם וכן הכריע הריב"ש להחמיר כשני הטעמים:

**ואם כבר כו'.**בזה מתורץ ההיא דסוטה (גבי שבועת יוסף ליעקב) לטעמא דחשדא (וגבי שבועת יוסף לפרעה משום דא"צ דעתו רק ידיעתו כמ"ש לקמן בס"ק מ"ח) אבל לטעמא דבושה אפי' מת וכמ"ש למטה:

**ואפי' נדר כו'.**דאל"כ מאי אהני ליה לצדקיהו וגם הסנהדרין היאך התירו לו וגם צדקיהו היה צדיק גמור כמ"ש בפ' חלק (ק"ג א') מאי דכתיב בראשית ממלכת כו' ובזה תי' קושית תוס' דגטין הנ"ל:

**והוא שפרט כו'.**כנ"ל מהא דגטין הנ"ל שצריכה לפרוט שנדרה מפירות לתועלת היתומים:

**וי"א כו'.**דמצדקיהו מוכח להיפך דצא וראה מה עלתה בו ובסנהדרין והכתוב צווח וגם במלך נ"נ מרד אשר כו' וכמ"ש החכם הגדול הוא שעונותיו ספורים וער"נ שם וש"פ ומ"מ אינו מוכרח דהעונש שלהם הוא לפי שהתירו לכתחלה ועתוס' ור"נ שם שכתבו שמה שהתירו לכתחלה משום דלדבר מצוה מתירין ודבר מצוה היתה ע"ש וכתב הריב"ש שנענשו שהיה חילול השם וגם מה שהתירו לכתחלה שהיה נראה להם דבר מצוה שלא כהוגן עשו ועילה מצאו וז"ש בש"ע ומיהו הב"ד כו' ועריב"ש סי' ש"ע ומ"מ מוכח דבדיעבד מותר דאל"כ מאי אהני לצדקיהו וכן לא אהני דבר מצוה אם לא היתה ההתרה כלום ועוד הביא מהרי"ק ראיה ממ"ש בשבועות כ"ט כי היכי דלא תיהוי הפרה אע"פ שהשביעם בפני השם שמכה"כ וכתיב אתם נצבים לפני ה' כו' לעברך בברית ה' ובאלתו כו' ובשביל שעשה לו טובה בשביל השבועה שע"מ כן הכניסן לא"י וכן י"מ היתה ע"מ כן ועבודה צורך גבוה:

**ואם נשבע כו'.**ער"נ בנדרים שם בד"ה הנ"ל וההיא דגטין נמי לאו כו':

**וי"א שאין כו'.**כההוא טעמא דמפני חשדא דכ"מ בגמ' דקאמר המודר הנאה מחבירו כו' וכמ"ש תוס' שם בנדרים דגמ' דידן אזלא כהאי טעמא דמפני חשדא וכ"כ הרמב"ם כהאי טעמא וכ"ד ש"פ וכמש"ש ז' ב' לענין נידוי וער"נ שם ד"ה נדהו כו' וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי דגם כאן דוקא שהדיר בפניו וכנ"ל וז"ש אלא בידיעתו כנ"ל דלטעמא דחשדא א"צ דעתו רק ידיעתו משא"כ לסברא ראשונה צריך דעתו וט"ס בש"ע בסברא ראשונה כנ"ל וכ"כ בט"ז וש"ך ובה"ג ורמ"א שכתב למעלה וי"א דאפי' הודיעו כו' וי"א שצריך כו' כתב כשני הטעמים לחומרא וסברא אחרונה עיקר לדינא:

**ואם מת כו'.**כנ"ל דליכא חשדא ודברי ש"ך בס"ק נ"ג הם בטעות ושגגה דלסברא זו אין חילוק בין עשה לו טובה לעולם א"צ דעתו והסכמתו והש"ך הביא ראיה מבעלי סברא ראשונה ונמשך אחר מ"ש בס"ק נ"ב ג"כ אותו הטעות מדברי ריב"ש שהוא דברי רמ"א בי"א הנ"ל שפסק כשני הטעמים לחומרא וכבר כתב רמ"א שם וי"א שצריך כו' ואם כבר מת כו' וקאי הכל שאם מעצמו נדר כו' משא"כ כאן לסברא האחרונה:

**מיהו אם כו'.**דכה"ג גם ביורשיו וב"כ איכא חשדא:

**י"א דלצורך כו'.**כנ"ל מצדקיהו שהתירו לו לכתחלה:

**איש ואשה כו'.**כנ"ל ממשה ליתרו אף שהשבועה היתה בעת שהבטיחו ליתן לו עדיין:

**חייב להוציא.**כ"ה דעת הרמב"ם ואף שכל הפוסקים חולקין מהא דר"פ הנזקין מ"ט ב' מאי ד"א וכ"ת כו' מ"מ אינה מחויבת להיות עמו וכ"ש דעדיין לא נשאה דמתירין לה:

**בלא דעתם.**טור וכ"כ תוס' שם ל"ה ב' סד"ה אבל נשאת כו' וכ"כ המרדכי שם פר"ת הטעם דעד"ר אין לו הפרה משום דצריך דעתם להפר וסתמא אין דעתם להפר אבל לדבר מצוה מסתמא ניחא להו כו' ואם הם לפנינו ודעתם להפר יפרו ודוקא ע"ד רבים כו':

**וי"מ כו'.**כפי' הרשב"א וסמ"ג וש"פ משום דאין חרטתם שוה שכ"א מתחרט מטעם אחר משא"כ אם יש מצוה בהתרתו שכולם מסכימין בדעת א' ולכן בעל מפר בכ"ע כמ"ש בסכ"ד שא"צ לפתח וחרטה:

**מי שנשבע כו'.**כמ"ש (ברכות ו' א') אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ואמרינן מי שיש לו בה"כ בעירו כו' מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא כו' (שם ז' ב' ח' א') וכל הסוגיא דשם. ושלא כדעת ר"ת שכתב דלדבר מצוה. אין להתיר דוקא אם אותן הרבים שייכי בגוה והביא ראיה ממש"ש מ"ו א' אריב"ל מ"ט דר"י כו' ואע"פ שיש מצוה בהריגתן וחלקו עליו דשם אין מצוה כמ"ש בסוטה ל"ה ב' הא למרת כו' וערש"י ותוס' שם ד"ה לרבות כו' שלא כתבו כן וגם הכתוב לא משמע כן שכ' למה רמיתם אותנו כו' ועתה כו' [אבל תוס' בגטין ל"ה ב' סד"ה אבל חילקו בין עד"ר להדיר ברבים שכתבו ועוד דבעד"ר כו' תדע כו'] והביאו ראיה דלא כר"ת מהסוגיא דמכות ט"ז ב' אבל אונס לא דהיכא כו':

**וכן לעשות כו'.**עספ"ט דנדרים ס"ו ב' ובמ"ר פ' נשא פ' ט' קע"ג ד' ר' זכריה כו':

**או משום צרכי כו'.**כמ"ש בפכ"ג דשבת ק"נ א' ובפ"ק דכתובות ועש"ע א"ה סי' ע' ס"ד וסי' צ"ג ס"ד:

**וכן כו'.**כמ"ש ברפ"ג דמ"ק:

**ודוקא אם כו'.**דאל"כ כל נדר מצוה בהתרתן כמ"ש בנדרים נ"ט א' בשלמא כו' אלא דשם הטעם משום שמא לא יוכל לקיימם כמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות נדרים ואם יבא אליהו ויאמר שיוכל לקיים אין מצוה בהתרתו וכן כאן ודבריו דחוקים ויותר נראה התירוץ האחרון שכתב מהרי"ק שם דוקא מצוה גדולה כההיא עובדא דגמ' וכיוצא:

**ואם אותן כו'.**דהטעם דמסתמא ניחא להו כנ"ל משא"כ כאן:

**מי שנשבע שלא כו'.**שג"כ הכל מסכימין בהתרתה:

**וכגון כו'.**תוס' ל"ו א' ד"ה אבל כו' ורא"ש שם אבל ש"פ חולקין ועש"ך:

**ואין לסמוך כו'.**וכן משמע ממה שתירץ הרא"ש בגטין ונדרים קושית תוס' דגטין ל"ה ב' ד"ה וליחוש. וא"ת בין כו' ותירץ משום דדיעבד היתירו היתר כנ"ל בס"כ משמע דכאן אפי' בדיעבד אינו כלום:

**אם נשבע כו' כי כו'.**כנ"ל:

**מי שנשבע כו'.**ג"כ כנ"ל דהטעם משום חרטתם כו':

**נדר כו'.**כמ"ש בגטין מ"ו א' וכמה רבים כו' וקי"ל כר"נ וכמ"ש ברפ"ח דנזיר נ"ז א':

**מעצמו.**ר"ל כנ"ל ס"כ אבל אם מעצמו נדר כו':

**ע"ד א'.**וראיה מאשה דע"ד בעלה נודרת ואעפ"כ החכם מתיר. הרא"ש בגטין:

**או ע"ד כו'.**שלא כדברי תוס' בגטין שם ד"ה רנבי"א שלשה נראה כו' וא"ת ע"ד כו' אבל בשבועות כ"ט ב' ד"ה כי היכי כתבו אין ללמוד כו' וערא"ש שם והר"נ שם כתב וי"א דאף ע"ד המקום דוקא בתורה ומצות שאין המקום ב"ה נסכם להתירם משא"כ לדבר הרשות וז"ש בהג"ה מיהו אם כו' ויש מקילין כו':

**נדר שהודר כו'.**עתוס' דגטין ל"ו א' ד"ה אמר כו' וכ"כ הרא"ש וש"פ:

**בעל כו'.**עתוס' שם ל"ה ב' ד"ה אבל. וא"ת וידירוה (עד"ר) כו' וי"ל כו' וכ"כ הרא"ש והר"נ שם וש"פ:

**נדרים וחרמים כו'.**תוס' בשבועות שם ע"ש:

**ויש כו' וא"צ כו' שאינו כו'.**הכל ברא"ש שם וכ"ה בתוס' שם בקוצר:

**גזירה ונידוי.**ע"ל ס"ח מש"ש:

**הלכך נודרין כו'.**טור וכתב הרשב"ץ שאינו אלא כמו חרם כנ"ל ובחרם מתירין בעצמן שהרי השבטים כשמצאו יוסף התירו עצמם החרם [וכ"כ הריב"ש] וזה ראיה למ"ש בס"ח:

**אפי' הזכירו כו'.**שאין דעתם מ"מ אלא להחמיר מי שיעבור על גזרתם וכמ"ש חרם בקרבך ישראל וכתיב וישבע יהושע כו' וע' בשבועות ל"ו א' וז"ש בתד"א כי השבועה הוא החרם ר"ל בכה"ג והטעם כתבו הר"נ והרשב"א וש"פ שכיון שנהגו כך ה"ה כמתנים להיות אסורים עד שיסכימו להתיר וה"ל כמו נדר אשה דאמרינן (שבת מ"ו ב' וש"מ) ע"ד בעלה נודרת ולכן דוקא במה שנהגו מקדם שנודרין ומחרימין ע"ד הנהוג משא"כ אם מוסיפין בחומרא דבר חדש וז"ש ואם התנו כו' וכן כו':

**וי"א כו'.**כ"כ תשובת הרא"ש וע"כ פליג על סברא הראשונה דלסברא ראשונה צריך שאלת חכם שאינו כשאר חרמות כמ"ש בש"ע דלא כש"ך ולסברתו אפי' עד"ר מתירין בעצמן בלא התרת חכם ודעתו שכל שהוסיפו הכל היה דעתם כעין חרם אבל רוב הפוסקים חולקין וכמ"ש בש"ע ועב"י ומ"ש בש"ע סי' רכ"ט ס"ד וכן צבור כו' יתירו צ"ל לפ"ז ע"י התרת חכם:

**אין כו'.**כנ"ל דחרם הוא כהפרה וכמ"ש ג"כ בס"ח ובהפרה אמרינן ברפ"ד דנזיר דמיגז גייז ועתוס' שם כ"א ב' ד"ה בעל כו' אבל בעל כו':

**אפי' כו' ואפי' כו'.**כנ"ל דהחרם היה על דעתם וכאלו התנו מתחלה:

**ואפי' לא כו'.**כנ"ל סי"ז:

**ויכולין להתיר כו'.**ע"ל סי' רל"ד סל"ו והוא כדעת הש"ע דשם ועריב"ש סי' קפ"ה: **(ליקוט) ויכולין כו'.**וכ"כ הג"א בפ"ב דב"ב סי' י"ב בד"ה ובא"ז. ואין נראה לראבי"ה כו' וכ"כ בח"מ ס"ס קנ"ו בהג"ה ואם התירו לאחד כו' (ע"כ):

**אם כו' וכן כו'.**כנ"ל סט"ו:

**יש מי כו' ולכן כו'.**ולא דמי למ"ש בפ"ק דחולין (י"ח ב') ה"מ היכא דדעתו לחזור כו' דהתם במנהג שנהגו במקום ואינו אלא להמקום ההוא אבל חרם שקבלו עליהם ועל זרעם הוי כנשבעו שאקרקפתא דגברי רמי וחייבין מדין תורה לעשות כן ולא תליא במקום והוי כה"ג דפ"ג דשבת (מ"ו א' אך הלשון שכ' הוא ביבמות) ור' אבהו היכי כו' וער"ן סי' נ"ג ועש"ך:

**צבור כו'.**כתב הריב"ש לפי שלא היו נוהגים בזמניהם להזכיר בחרמיהם לשון שבועה ולכן כשנשבעו החרימו בלשון שבועה הוא דבר חדש לכן צריכין להתרת חכם וע"ל סכ"ה:

**ויתירו להם כו'.**שאין א' מבני העיר יכולין להתיר דהוי כמו נדרי עצמו שאין מתיר כמ"ש בפ"ב דנגעים ובירושלמי קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם וכנ"ל ס"ה וס"ו ואמרינן שם נדרה אשה ושמעה בעלה ולא הפר לה פשיטא שאין מפר לה לענין הבעל מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן קיימין אי בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן כו':

**ויכולים המתירים כו'.**דע"כ לא איבעיא לן בנדרים ע"ג א' בעל מהו כו' אלא משום דכתיב אותה כו' ועריב"ש סי' תס"א:

**וע"ל כתבתי כו'.**ונראה להוכיח כמ"ש כאן ממ"ש בגיטין מ"ו א' מ"ט דר"י כו' ורבנן כו' אע"ג שרבים נשבעו כמ"ש כי נשבעו כו':

**מיהו כו'.**שה"ה כיחידים כנ"ל ועריב"ש סי' קפ"ה ועש"ך ושגה כי ידוע שתשובת המיוחסות להרמב"ן הם תשובת הרשב"א:

**קהל כו'.**כמ"ש בפ"ק דהוריות ג' ב'. רשב"א:

**ומי כו'.**ע"ל סי' רכ"ט ס"ב:

**ואם נתנו כו'.**כמ"ש בירושלמי (פ"ג) דמגילה ז' מבני העיר כו' ואי בשקבלו אפי' יחיד נמי כו':

**הנשבע כו'.**דהוי כנשבע לבטל את המצוה כמ"ש בפ"ב דיבמות (כ"א א') ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ונתנה תורה רשות לכל דור ודור לעשות תקנות וסייגים:

**הוי שבועת שוא.**כמ"ש בספ"ג דשבועות ור"ל שא"צ היתר כלל ולוקה כמש"ש וכמ"ש במרדכי ריש שבועות ע"ש וכמש"ל סי' רל"ט ס"ד וצ"ע אטו מי עדיף מכל תקנות חז"ל ומדרש חכמים וע"ש ס"ז בהג"ה ומ"מ נ"ל כו' קריאת התורה כו' ואפשר דכאן מיירי בתקנת שלא לעשות והרשב"א אזיל לשיטתו כמש"ש ס"ו בד"א כו' ועש"ך שם וכאן. ודברי המרדכי דשם צ"ע שכתב דנדר שוא חל וצריך להתירו וע"ל סי' רל"ב ס"ה וכן מ"ש אח"כ אבל במקומות אחרים כו' דאין ראיה משם דאינו מן התורה כמש"ל סי' רמ"ו ס"א בהג"ה ובשעת הדחק כו' וכמ"ש בפ"ק דנדרים (ח' א') ועיקר דשל תורה א"צ התרה אבל ל"ת של דבריהם צריך התרה וכן כאן וכמ"ש בתשובות הרמב"ן והריב"ש:

**ואפי' נשבע כו'.**דשבועת סיני קדמה:

**ולא יוכל כו'.**וראיה מיהונתן (שמואל א' י"ד) . שם:

**ואסור לעבור כו'.**כמ"ש בפכ"ה (ק"י א'):

**אם כו'.**כנ"ל סל"א:

**אי אפשר כו'.**שאף הנולדים כבר א"א להשביע אא"כ יסכים ויענה אמן כמ"ש בספ"ג דשבועות כ"ט ב' וז"ל הריב"ש בסי' קפ"ה כתב הרמב"ן כו' שמי שלא ענה אמן אחר השבועה אין השבועה חלה עליו כלל וא"צ היתר שלא מצינו מושבע מפי אחרים ולא ענה אמן שיהא חייב אלא בשבועת העדות מגזירת הכתוב והראב"ד ז"ל מחמיר בשבועה שמשביע ש"ץ אפי' לא ענה אמן לפי שהוא משביע לדעתם וברצונם עכ"ל משא"כ בכה"ג וז"ש בפר"א כי השבועה הגדולה היתה וכי שבועה נשבעו כל ישראל אלא להודיעך שהחרם היא השבועה כו' וכן היתה שבועת שאול נידוי וחרם וכן שבועת יהושע ולכן אפי' על הנולדים חל כמ"ש במלכים (א' ט"ז) וז"ש אבל נידוי כו' וכמ"ש (יהושע ז׳:י״ג) חרם בקרבך כו' וז"ש בסכ"ה נדרים כו' שאינו כו' ואפילו הזכירו כו':

**קהל כו'.**כמ"ש בספ"ג דשבועות כ"ט א' שבועה שאוכל ככר זה שבועה כו' וערא"ש שם בשם ירושלמי:

**ויש מחמירין.**זה כתב הד"מ ע"פ מ"ש הרא"ש בכלל ז' ס"ד שעשו תקנה נגד חרם הראשון וע"פ התקנה נעשו שטרות ואמר שלא נפסלו השטרו' ולא דמי למ"ש בפ"ק דתמורה (ד' ב' ה"ו) לרבא דאי עביד לא מהני דשם במצות דאורייתא דא"א לבטלן משא"כ כאן ועוד חכם עוקר הנדר מעיקרו וכשיתירו החרם כאלו לא היה מעולם כמ"ש בשבועות כ"ז כ"ח וכן נזיר שנטמא ושתה יין ואח"כ נשאל על נזרו אינו לוקה וכתב בד"מ שזה סותר למש"ש ס"ו שהוא סברא ראשונה הנ"ל אבל מל"מ כתב דמ"ש כאן מיירי לאחר התרת חרם שחל התקנה למפרע וכ"כ ש"ך. ומ"מ צ"ע במה שכתב שחכם עוקר כו' שזה אינו בחרמי ציבור כמש"ל סכ"ו וכן הקשה במל"מ ומה שתירץ בהגהת ש"ך דהכא מיירי שניתר ע"פ חכם לשון התשובה לא משמע כן וכן מ"ש דל"ד לההיא דתמורה כו' עבסי' ר"ל בהג"ה שלא כ' כן ועבח"מ סי' ר"ח מש"ש וע"ש בהנ"ה:

**מי שנדר כו'.**כמו נדרי הקדש די"ל התרה כמ"ש בערכין כ"ג א' וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה"נ וכן נדרי צדקה כמ"ש בסמ"ב:

**הנשבע ע"ד כו'.**ז"ל הריב"ש בסי' קפ"ה בקוצר נשאלתי כו' ואני השבתי שהנשבע ע"ד יכול חבירו להתירו לעולם שלא ע"פ חכם כמו הבעל דאמרינן כל הנודרת כו' ולא גרע מפרש בחבירו מסתם בבעל וזו סברא קדומה הביאה הרמב"ן אבל אינה נכונה דא"כ דיו מן הדין להיות כנדון דאם שמע שתק קיים הנדר אע"פ שבבעל ביום שמעו גזירת הכתוב הוא משום שלום בית ואין נוהג באחר תדע דאמרינן שם ע"ב א' גירשה והחזירה כו' אע"פ שע"ד בעלה היתה וזו סברת הרמב"ן ז"ל ומיהו אף בזו יש לדון שאף בשעת שמיעה א"י לבטלו דמ"ש ע"ד בעלה נודרת ה"ק דאין בלבה שיתקיים נדר זה אם יקפיד בעלה אבל האומר ע"ד פלוני אפשר שדעתו להוציא מידי הערמה כמש"ש כ"ה א' כשהן משביעין אותו כו' ועוד דאין ללמוד מהפרת הבעל דא"כ הל"ל בכל לשון שמגלה דעתו הבעל שאינו רוצה להוי בטל ואמרינן שם ע"ז ב' תניא האומר כו' ובעל שאמר כו' אלא ודאי גזירת הכתוב היא שהרי אפי' עומדת וצווחת שנודרת ע"מ שלא יוכל בעלה להפר אין בדבריה כלום כמ"ש התוס' וכן הבעל מיפר אפי' נדרה ע"ד רבים [וער"נ ע"ג ב' ד"ה ואיכא דילפינן כו'] ואין דעת הרא"ש וטור כן כמ"ש סי' רל"א בש"ע והג"ה אבל אם כו' וכתב בתשובה שהטעם מ"ש כל הנודרת כו' הוא טעם עיקרי שהרי סמכו ע"ז בכמה מקומות כמ"ש בפ"ג דיבמות (כ"ט ב') ובפ"ג דשבת ובפ"י דנדרים ובנדה מ"ו ב' ועתוס' שם ד"ה כדרב כו' א"נ משום כו':

**אא"כ כו'.**כמ"ש בפ"ב (י"ח ב') סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל וע"ל סי' ר"ח ס"א:

**נשבע שלא כו'.**דהוי כתולה נדרו בדבר וקובע זמן לנדרו:

**הנשבע כו'.**כמ"ש בספ"ה:

**אבל כו'.**כיון שרוצה בקיום תנאו ול"ד לרישא דשם כאלו נתקיים התנאי. שם אבל הרא"ש פסק שיוכל להאריך לו זמן ובא"ח כתב שאם האריך לו זמן פטור מכל השבועה דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. וכתב בבד"ה ומ"מ ראוי לחוש לדברי הרשב"א:

**אב כו'.**דקי"ל כר' יונתן דרבא ס"ל כוותיה בר"פ השואל. וערא"ש בפ"ה דחולין ס"ב ולעיל סי' ט"ז ס"ב:

**הנשבע כו'.**ז"ל בתשובת רמב"ן ורשב"א הנשבע כו' בכל יום כו' לפי שאלו ב' דברים הם א' שקבל לעשות דבר פלוני ולא תלה בזמן ב' שקבל לעשות בזמן פלוני ואין זה תלוי בזה אבל אם נשבע כו' הוי כנשבע על הככר לאכלה היום ולא אכלה שלא מהני לאכול אח"כ וא"צ לאכול אח"כ כמ"ש בריש שבועות ג' ב' וש"מ והחילוק זה הוא דומה למ"ש בירושלמי והביאו הרא"ש בפ"ק דשבת ופ"ק דתענית בין נדר להתענות יום סתם ליום זה עכ"ל וכתב מהרמ"פ סי' ע"ב שהחילוק בין רישא לסיפא שסיפא אמר נדרו וקציבת זמנו בפ"א וכתב שם ואף שהרא"ש בכלל ח' ס"ו כתב אע"פ שלא תבעו בתוך הזמן השבועה במקומה עומדת כי הזמן נעשה לזרז ועיקר השבועה על הפרעון וכ"מ לשון השטר ול"ד לנשבע שיאכל ככר זה היום כו' דהתם אינו מחויב לאכול אותו ככר ועיקר השבועה על הזמן אבל הכא מחויב לפרוע ועיקר דעתם על הפרעון והזמן לזרז כו' ע"ש וכתב מהרמ"פ שהרא"ש אינו חולק כי דוקא שם שלשון השטר היה ככה. והריב"ש כתב כיון שעבר הזמן פטור כמו נשבע על הככר כו' וכ"כ הרשב"א ואע"פ שהרא"ש כתב בהיפך אין דבריו נראין ואפי' לדבריו יש להקל כאן דשאני פריעת חוב כו' ובתשובה אחרת כתב לחלק כמ"ש בהג"ה כאן הואיל כו' משא"כ בנדון דידיה ולכן כתב הרב ג"כ לחלק בין רישא לסיפא ודבריו תמוהין כאן ודאי א"א לחלק אלא כמ"ש מהרמ"פ או כמ"ש מ"ז לחלק בין אמר בלמ"ד או בבי"ת וכ"מ הלשון ועוד שהרי כתב וי"א כו' שהוא דעת הרא"ש וכן הקשה ט"ז:

**נדר כו' והוא כו'.**כמ"ש בספ"ז דנדרים נ"ט א'. שם בתשובה:

**וי"א דוקא כו'.**בהגמ"ר דשבועות ושם אמר מחמת חרם הקהלות ואמר אם בא בעודו כו' בודאי דאין זה דעת הקהלות וכיון שהותר שעה א' הותרה עולמית ולא תצא מהתירה הראשון ונדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל אם בא אח"כ הוי כמ"ש ברפ"ט קונם לבית זה כו' דהוי נולד ושם ס"ה א' הנודר מחבירו כו' וכנ"ל ס"כ איש ואשה כו' וכתב בד"מ ואפשר דאף הרשב"א בעל סברא הראשונה ל"ק אלא לפטור מהקנס אבל על השבועה צריך חרטה והתרה דאין פותחין בנולד וז"ש בהג"ה אבל אם כו' ול"נ דאף אם בא בעודו בהמרותו צריך חרטה והתרה מטעם הנ"ל דאין פותחין בנולד ודוקא בחרם הקהלות אמר כן כנ"ל:

**שנים כו'.**עש"ך:

**המנדה כו'.**עבה"ג והטעם דמ"ד דא"ל הפרה דהוי כע"ד המקום דא"ל הפרה ממ"ש בספ"ג דשבועות כי היכי דלא ליהוי הפרה כו' וסברא ראשונה חולק גם בזה וכנ"ל סכ"ב בהג"ה:

**(ליקוט) ויש מי כו'.**דנידוי העה"ז הוא לבריות ונידוי העה"ב הוא למקום לכן העה"ז תלוי היתירו לבריות ועה"ב תלוי היתירו למקום ולכן עצמותיו של יהודה מגולגלים היו עד דשרייה רחמנא. מרדכי פ"ו דב"מ סי' תצ"ג (ע"כ):

**ואם כבר כו'.**דודאי דעת הג"ה מסכים לזה:

**כדין כו'.**כנ"ל להטעם דדעת רבים מסכים לדבר מצוה כ"ש בהקב"ה:

**וכן נדר כו'.**דהוי כמו נודר לדעת חבירו משום טובה שעשה לו כנ"ל ס"כ:

**אלא כו'.**כמש"ש בהג"ה וכ"ש כאן כנ"ל דהוי כמו מדעת הקב"ה:

**(ליקוט) מתירין כו'.**ממש"ש ע"ב ב' דרך ת"ח כו' א"ל כל נדרים כו' וכן כו' וער"נ שם ע"ג בתוספתא דמכילתין כו' כיצד כו' ואפי' מאן דפליג בהפרה בסיפא משום דכתיב אותה (ע"כ):

**ולכמה כו'.**ממ"ש בפ"י (ע"ג א') בעל מהו שיפר לשתי כו' דוקא משום דכתיב אותה כו':

**אבל מי כו'.**כמ"ש צ' א' קונם כו' נשאל כו' קונם כו' נשאל כו' ועבה"ג ודוקא בכה"ג דאין השניה חל עד אחר התרת ראשונה וכמש"ש ועש"ך:

**אם צוה כו.**ז"ל שם שאין כח ביד אדם לבטל שבועות וחרמות אלא אב לבתו ואיש לאשתו כו':

**(ליקוט) ואם צריכין כו'.**דנדרי אונסין מותרין ואף בכה"ג מקרי נדרי אונסין כמ"ש בנזיר י"א ב' ואב"א בנדרי אונסין כו' וע' תשובת רמב"ן סי' רע"ג וכ"כ בסי' רל"ב סי"ב בהג"ה וכן אם צוה כו' (ע"כ):

**הנשבע כו'.**עבה"ג וא"צ לזה כמ"ש ברפ"ח ס' ב' וכמ"ש בח"מ ס"ס מ"ב:

**לשון מסופק כו'.**כנ"ל סל"א וכן כאן וכמ"ש (י"ח ב') סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל:

**ואם התנו כו'.**כמש"ש (כ' א') נדר בחרם ואמר בחרמו כו' וכמ"ש הר"נ שם משום דבסיפא משמעותא דידהו מפי להחמיר מלהקל משא"כ ברישא כ"ש שא"י לפרש נגד המשמעות התקנה:

**קהל כו'.**כמ"ש בעבודת כוכבים ל"ו א' וסמכו רבותינו כו' וערש"י בחולין ו' א' ד"ה וקבלו כו' וכן בפ"ק דשבת (י"ד ב') גזור שמאי והלל כו':

**היתר כו'.**ע"ל סי' רל"ב סט"ו:"