**שאמר כו'.**נדרים ט"ו ב' וכמש"ל סי' רל"ד סעיף ס"ז וכ"כ רש"י במתני' שם:

**בין כו'.**ד"ל אז א"צ להוציא כלל אבל יותר או סתם ימתין ולאחר ז' כו' כמש"ו וכ"ה שם בגמ':

**ולאחר כו'.**ערש"י במתני' שם ד"ה בש"א כו' וכ"מ בגמ' שם מ"ט דב"ש כו' וב"ה כו':

**ויתן כתובה.**שם פרק המדיר:

**אם כל משפחתה כו' ואם כו'.**הרא"ש שם וכתי' השני בתוס' שם ד"ה והאידנא ושיטה אחרת יש כאן להרמב"ם ע"ש:

**ל"ש כו'.**שם ע"א א' וכמ"ש בס"א:

**הדירה כו' או כו'.**מתני' שם וכת"ק. טור. ור"ח ורמב"ם ורשב"א פסקו כר' יוסי מדשקלו וטרו אמוראי אליביה שם ע"א ב' וכתב הרשב"א וכתב ר"ח ז"ל דהלכתא כר' יוחנן ואיכא מ"ד הלכתא כרב חסדא וזה נראה יותר ועברא"ש פ"ג דב"ק ובח"מ סי' תי"ג ס"א. והרמב"ם פסק כשמואל משום דהוא מילתא מציעתא ועברי"ף ורא"ש פכ"ב דשבת (וע"ל סי' שט"ז ס"ק ט') ועבש"ע א"ע ר"ס ע"ד אבל מדברי הרי"ף ורא"ש כאן משמע כדברי הטור שהשמיטו כל השקלא וטריא דגמ' ועמ"מ (ובר"נ):

**ותלאו כו' או כו'.**ע"ש הסוגיא ע"א א' ב' תנן המדיר כו' עד הוא דסני לי וע' תוס' שם ד"ה בשלמא וד"ה שנדרה כו' והר"נ ביאר יותר דקושית הגמ' תנן כו' דע"כ א"א לומר שהדירה סתם שלא תטעום כו' דלאו כל כמיניה כמש"ש נ"ט א' וש"מ אלא ע"כ שהדירה מנכסיו אם תטעום כו' וא"כ תטעום ותמתין ל' יום נהי דבטעימת פירות א"א כלל להמתין אבל מליהנות לו תמתין ל' יום כמו ברישא וכן איתא בירושלמי המדיר את אשתו שלא תטעום ויש אדם מדיר את אשתו באומר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסי ותאכל מאותו חפץ ותהא אסורה מנכסיו בשנדרה אשתו ושמע בעלה ולא הפר וכתי' גמ' שלנו ותוס' ד"ה בשלמא פי' דתלנהו בתשמיש וקפריך תאכל ותמתין ז' ימים ואין נ"מ בזה אלא דתוס' מפרשים כעין סוגין דמפרש לקמן אלא דתלנהו כו' והר"נ מפרש כסוגין דירושלמי ומשני גמ' הב"ע כגון שנדרה כו' ולא תלנהו כלל דא"א להמתין כלל כנ"ל וא"ת מה תרויח בגט וי"ל דאפ"ה י"ל לא בעינא גברא דמקיים לי נדרי ותוס' ד"ה שנדרה פי' דנדרה כ"ז שהיא תחתיו ומיהו במסקנא אמרינן אלא הב"ע כגון דתלנהו כו' אבל הכא דנדרה כו' אפי' תלנהו בתשמיש או ליהנות מנכסיו אפ"ה יוציא מיד ואף שזה התי' הוא לר' יוסי דוקא ואליבא דר"ה ועתוס' שם ה"ג רי"א כו' ואנן לא קי"ל כן כמ"ש בסי' רל"ד סנ"ט מ"מ צריכין להאי שינוייא אף לרבנן דהא סיפא ע"מ שתאמרי לפלוני כו' לאו עינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה וצ"ל ע"כ כה"ג והטור כתב דכן כל המתני' דשם שלא תלך לבית אביה ולבית האבל והמשתה כולם לאו ע"ג ולאו דשבל"ב וא"י להפר ועבא"ע שם סד"ה. נמצא הכלל דבהדיר הוא כגון דתלנהו בתשמיש תמתין ז' ימים אבל בנדרה איהי ושתק הוא או קיים בין דתלנהי בתשמיש או לא יוציא מיד דקי"ל כר"י ור"י דהוא נתן כו' וכסתם מתני' דידן וע"פ זה נתבאר כל הסימן:

**יותר מרגל.**רמב"ם וכתי' דאביי ודלא כר"י. אבל הטור פסק כתי' דרבה בר עולא. והרי"ף והרא"ש השמיטו כ"ז:

**ואם היא כו'.**כאן השמיט הליכת בית אביה כנ"ל שא"י להפר ועבא"ע שם ס"ד:

**ולהרמב"ם כו'.**ר"ל דהרמב"ם חולק בזה עם ש"פ דלהרמב"ם א"צ להוציא אלא דקמ"ל שאינה יוצאת בלא כתובה כמו למ"ד היא נתנה כו' וכ"מ שם ואם אמר אי אפשי כו' אבל הר"נ פי' דה"ק אי אפשי ולהכי לא הפרתי יוציא ויתן כתובה:

**וה"ה כו'.**הרמב"ם לא כתב אלא בשלא תטעום א' מכל הפירות כתב המדיר כו' ממתינין לו עד ל' יום כו' נדרה היא כו' אם רצה כו' ור"ל המדיר שהדירה מנכסיו וכמ"ש בירושלמי והשמיט מסקנא דגמ' דתלנהו כו' משום דההיא אליבא דר"ה אליבא דר' יוסי כנ"ל אבל בכל הבבי דסיפא לא כתב אלא המדיר כלישנא דמתני' וכדרכו ופי' המ"מ דהאי המדיר ה"נ שהדירה מנכסיו כנ"ל ותמתין ל' יום אלא דסמיך על מ"ש ברישא בלא תטעום וכן לא כתב דין דנדרה היא בכולם אלא שלמד המחבר מהנ"ל:

**וכן כו'.**במתני' שם:

**וה"ה כו'.**מתני' שם נ"ט ב':

**וה"ה כו'.**שם ע"ב א' ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה המדיר דהכא שתלנהו בתשמיש וסיפא דלא תלנהו בתשמיש שא"י להפר לכן תצא בלא כתובה שרישא הוא נותן כו' וסיפא היא נותנת ובכל אלו הבבות לבד מרישא הכל בתלנהו בתשמיש כשיטת הטור דלאו ע"ג ולא דבר שבל"ב ועבסי' רל"ד סעיף ס"ב:

**נדרה כו'.**אלו ב' סעיפים לשון הטור וכנ"ל ואע"פ שאפשר לפרש גם כאן דנדרה ותלנהי בתשמיש וכמ"ש הר"נ מ"מ מדל"ק המדיר ואמר א"ל ע"מ כו' משמע כפי' הטור:

**אסרה כו'.**שם נדרה כו' והיינו שאסרה כו' דנדרים הוא מיתסר חפצא כמ"ש בריש נדרים:

**בעל כו'.**כנ"ל בס"ג ועתוס' שם ד"ה המדיר: