**בין חתיכת כו'.**כגי' שלנו שם המל כו' ואח"כ אבי הבן כו' ועתוס' שם ד"ה אבי כו' והר"נ כתב דכל ברכת שבח והודאה א"צ עובר לעשייתן וזהו הטעם לברכות השחר והרא"ש כתב שיש לברך קודם פריעה שעדיין עובר לעשייתן כמש"ש מל ולא כו' ועתוס' דפסחים ז' ב' ד"ה על. מיהו כו':

**ואם אין כו'.**והרבה חולקים על זה ועב"י (וע"ל בס"ק ל"ה):

**וכן אם כו'.**זהו לכ"ע כמ"ש בספ"ג דר"ה כל הברכות כו':

**האב כו'.**דכתיב ימול לכם כמו בעומר וכמ"ש בא"ח ר"ס ח':

**י"א כו'.**וכמ"ש בגמ' העומדין שם כו' וכ"ז חומרא בעלמא:

**כשם שהכנסתו כו'.**רמב"ם וטור (וכ"ה בתוספתא פ"ו דברכות ובירושלמי שם פ"ט) אבל גירסא שלנו כשם שנכנס כו':

**ואבי כו'.**מש"ש והמברך כו' משמע איזה שיהיה:

**על הכוס.**עבה"ג:

**ונוהגין כו'.**כמ"ש במ"ר משה היה מל ואהרן פורע ויהושע משקה:

**לבדמיך כו'.**משום דהשקאה אחרת בעגל היתה למיתה:

**אם אבי כו'.**פסחים ז' ב':

**וי"ח כו'.**ערש"י שם ד"ה והלכתא כו' וכמו בחמץ (וע"ל סי' ש"ה ס"ק ט"ו):

**מיהו כו'.**דהא לבער ולמול כ"ע מודי אלא שמברכין על כמ"ש בפ"ו דברכות (ל"ח) בשלמא אי כו':

**או שבירך כו'.**דברכת להכניסו היא תוספת על ברכת המילה שנצטוה אביו עליו יותר מאחר וברכת המילה נכלל בו אלא דלכתחלה יברך קודם על המילה כמו בברכת הפירות בכולל ואינו כולל:

**גר כו' וקטן כו'.**קטן כמ"ש בסי' רס"ג ס"ד וכ"ש גר כמש"ש קל"ח א' ארשב"א לא נחלקו כו' ע"מ נחלקו כו' ומ"מ צריך להטיף כמ"ש בסי' רס"ה ס"א ע"ש אבל אין מברכין על הספק ועבה"ג וערא"ש ר"פ כסוי הדם: **(ליקוט) גר כו' וקטן כו'.**ירושלמי פי"ט דשבת וב"ר פ' מ"ו המול ימול להביא את שנולד מהול תני רשב"א אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שנולד מהול שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על גר שנתגייר מהול שבש"א שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"א א"צ ר"א בנו של ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה ע"ז וע"ז שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית ועל מה נחלקו על שנולד מהול כשחל שמיני שלו להיות בשבת שבש"א מחללין ובה"א אין מחללין (בספר האשכול מביא ג"כ הירושלמי כגירסא זו וע"ש) ר' יצחק בר נחמן בשם ר' הושעיא הלכה כדברי התלמיד ר"ל כר"א (ע"כ):

**וכן אנדרוגינוס כו'.**שג"כ הוא ספק וכמ"ש במתני' שם קל"ד ב' וכת"ק וכמ"ש בס"פ הערל: ) גי' רבינו כאן ההג"ה דסעיף ד' וכמ"ש הט"ז וכ"ה בש"ע הקטנים. [ולפי הסדר בש"ך הג"ה זו מקומה לפני ומפרסמין ולכן סדרי האותיות שלו מהופכים והם בדף שאחריו].

**אבל כשחוזרין כו'.**דהוא כאלו לא מל:

**אבל אין כו'.**כיון שכבר בירכוהו ועש"ך:

**ממזר כו'.**כמ"ש בפ"ב דיבמות (כ"ב א'):

**אבל אין כו'.**כמ"ש במ"ר שבשבילם באה אנדרמוסיא כו':

**ומפרסמין כו'.**כמ"ש בפ' הערל (ע"ח ב') ובירושלמי (שם ופ"ד דקדושין):

**ביוה"כ כו'.**ואין נותנין לתינוקות כמ"ש בספ"ג דעירובין:

**אם היא כו'.**כמ"ש בברכות מ' א':

**אבל ביוה"כ.**כמ"ש בא"ח ס"ס תרי"ז:

**וט"ב.**ע"ש סי' תקנ"ד ס"ו דלא קי"ל כן:

**מטעמא דאין כו'.**עש"ך:

**וי"א כו'.**עמש"ש בסי' תרכ"א ס"ג וערא"ש סוף תענית ולאו מילתא היא כו':

**וי"א דאף כו'.**דס"ל דטעימה א"צ אלא משום כבוד הברכה:

**אלא הסנדק כו'.**ר"ל המברך:

**מי כו' ואפי' כו'.**כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דברכות: **(ליקוט) מי כו'.**כמ"ש בחולין פ"ו ב' שחט כו' ואף ר"י ל"פ אלא בחיה ועוף ואמר שם מודה ר' יהודה כו' ואף שבשעה שכסה הראשון לא נתחייב השני בכסוי וז"ש ואפי' אין הנער כו' ובקריאת התורה הפותח מברך לפניה והחותם כו' וז"ש והשני יברך כו' וע' מרדכי בחולין שם סי' תתרנ"ט שהאריך בזה: אבל אם כו' ודוקא כו' ואפי' כו'. הכל כמו בשחיטה וש"ד. ע"ש (ע"כ):

**אבל כו' או כו'.**עמ"ש בא"ח סי' ח' סי"ב:

**ודוקא כו'.**כמ"ש בפ"ו דברכות (מ' א') וכמש"ש:

**ואם שני הילדים כו'.**ג"כ כנ"ל:

**כשהאב כו'.**כמ"ש בפדיון הבן בסוף פסחים: **(ליקוט) כשהאב כו'.**דלא מברך שהחיינו אלא העושה מצוה המוטלת עליו ואמרינן כפ"ק דקדושין (כ"ט א') האב חייב למול כו'. מרדכי פי"ט דשבת ע"ש בארוכה ועתוס' דסוכה מ"ו א' ד"ה העושה כו' וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' ברכות הלכה י' אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אקב"ו לעשות אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו (ע"כ):

**ולהרמב"ם כו'.**דשלוחו כמותו ועליו המצוה כנ"ל: **(ליקוט) ולהרמב"ם כו'.**כ"פ בפ"ג דמילה וטעמא שאף שאחר מל הוא שלוחו ומוציאו י"ח ולכן מברך שהחיינו וכמ"ש כ"מ. בפי"א מה' ברכות הלכה י' בשם הרמ"ך וכמ"ש בא"ח סי' תקפ"ה ס"ב בהג"ה ועמש"ש ואף שמוטלת על כל ישראל כמ"ש בפ"ק דקדושין מ"מ עליו מיוחדת יתר על מצות כל ישראל כמ"ש הרמב"ם שם ואבי הבן מברך אקב"ו להכניסו כו' שמצוה על האב למול את הבן יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין ברכה זו ויש מי שהורה שיברך אותה ב"ד או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן וע"ל ס"א בהג"ה ודברי הרמב"ם נכונים דודאי אף שעושה אחר הוא כאלו עשה בעצמו ממ"ש בשבת קל"ג א' ואי איכא אחר כו' דארשב"ל כו' ואם איתא הא ודאי עליו המצוה מיוחדת כמ"ש האב כו' וגם סברת התוס' אינה נכונה מ"ש דליכא שמחה הא אפי' שהשמחה במעונו ס"ד בפ"ק דכתובות (ח' א') לברוכי אי לאו משום כו' וכאן ל"ל כמ"ש ה"ר שמחה והגמ"ר כנ"ל (בליקוט שבס"ק ל"ו דהא במת אביו כו') וגם תי' ה"ר שמחה משום דג' שותפין דהיא אינה מצווה על המילה כמ"ש בפ"ק דקדושין והשמחה כאן על המצוה דלא כמש"ש ועוד באמת יברך הטוב והמטיב (ע"כ):

**ובמדינות כו'.**כבר האריך הרשב"א וכל הראשונים בזה ולא מצאו טעם לזה דא"ל משום דלא אתי מזמן לזמן פדיון הבן יוכיח (ובר"נ סוף פסחים ופ"ד דסוכה כתב דפדיון הבן שאני שהיא מצוה תלויה בזמן ל' יום כו' וצ"ע) ואף בבנים אחרים כמו קנה וחזר וקנה (ברכות ס' א' וע"ש בתוס' וברשב"א) וגם א"ל משום ספק נפל דא"כ היאך מלין אותו בשבת ומחללין עליו בכ"ד וגם א"ל משום צערא דינוקא הא במת אביו והוא יורשו מברך שתים כו' (כמש"ש נ"ט ב'): **(ליקוט) ובמדינות אלו כו'.**מרדכי שם בשם ר"ת ע"ש ובתוס' דסוכה שם ד"ה העושה כו' צריך לפרש כו' ונראה דמצות כו' וכ"כ במרדכי שם וכתב משום צערא דינוקא אבל בהגהות אחרונות פי"ט דשבת הקשו ממ"ש מת אביו והוא יורשו כו' וכן הקשה הג"מ בפ"ג מה' מילה ע"ש ושם מ"ש בשם ה"ר שמחה ודבריו דחוקים מאד ובשם ראבי"ה כ' כסברא ראשונה (ע"כ):

**אם לא כו'.**עש"ך:

**א"צ כו'.**עבא"ח סי' ע"ה ס"ד בהג"ה ועברא"ש ספ"ג דברכות ול"נ דאיסורא איכא דצריך לאחוז הערלה בשעה שמברך כמ"ש בפ"ג דמנחות (ל"ה ב') ועתוס' דסוכה ל"ח א' ד"ה עובר כו':

**אבל יש כו'.**חומרא בעלמא דא"צ להרחיק מצואתו וכ"ש שהוא מכוסה:

**אבי הבן כו'.**שהמילה הוא דוגמת קרבן כמ"ש במ"ר פ' אמור פכ"ז וש"מ ואמרינן בפ"ד דתענית (כ"ו א') היאך קרבנו כו':

**נותנין כו'.**פרקי ר"א פכ"ט והיו ישראל לוקחין את הערלה ואת הדם ומכסין אותו בעפר המדבר וכשבא בלעם הקוסם ראה את כל המדבר מלא מערלתן של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות ברית דם מילה שהוא מכוסה בעפר שנאמר מי מנה עפר יעקב מכאן אמרו מכסין את הערלה והדם בעפר הארץ כו' ת"ש וכן כו':

**ואם הוא כו'.**כמ"ש בפ"ד דשבת (נ' א'):

**נוהגין כו'.**בפר"א שם וכך היו ישראל נהוגין למול עד שנחלקו לשני ממלכות ומלכות אפרים מנעו מהם את המילה ועמד אליהו ז"ל וקנא קנאה גדולה ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו כו' עמד אליהו וברח כו' נגלה עליו הקב"ה וא"ל מה לך פה אליהו א"ל קנא קנאתי א"ל הקב"ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על ג"ע שנאמר פינחס ב"א וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים שיהו עושים מושב כבוד למלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים כו':

**ונוהגין כו'.**בשוחר טוב כל עצמותי תאמרנה כו' ועל ברכי אני עושה סנדקים לילדים בשעת מילה ופריעה וכ"ה בפסיקתא והביא בילקוט תהלים סי' תשכ"ג:

**ויפה כו'.**כנ"ל דהוא דומה לקרבן וכמ"ש בזוהר ס"פ לך לך צ"ד ב' האי מאן דאקריב כו' ושם צ"ה א' פתח אידך ואמר מזבח אדמה כו' ובפר"א שם וכמ"ש בסי"ב:

**(ליקוט) ולכן נוהגין כו'.**דבריו א"ל שחר דא"כ מ"ט מאדם אחד דוקא ואחד לא יעשה ב' פעמים סנדק לעולם ולעולם לא ראינו סנדק שמתעשר אלא המנהג הוא ע"פ צוואת ר"י החסיד סי' מ' ע"ש (ע"כ):

**נוהגים לעשות כו'.**בפר"א שם ר' ישמעאל אומר לא עיכב אברהם מכל אשר צוהו וכשנולד יצחק בן שמנת ימים הגישו למילה שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים והגישו למנחה ע"ג המזבח ועשה שמחה ומשתה מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק וכן משמע בפ"א דכתובות (ח' א') ועתוס' דשבת ק"ל א' ד"ה שש כו' ובב"ק פ' א' ורפ"ד דסנהדרין (ל"ב ב'):

**וכל מי כו' ודוקא כו'.**עתו' דפסחים קי"ד א' ד"ה ואין כו':

**עוד נהגו כו'.**וזהו מ"ש תוס' בב"ק שם ד"ה לבי. ור"ח פי' ועבמ"ר פ' אמור פ' הנ"ל משל למלך כו' שתעבור שבת עליו כו' שם: