**בין כו'.**קדושין שם אר"א א"ר יוחנן כו':

**וכן המרכיב כו'.**לשון הרמב"ם והשמיט ירק בירק משום דמיבעיא לן בחולין ס' הרכיב שני דשאים כו' ומשמע ליה אף בא"י והא דתנן במתני' פ"ק אין מרכיבין כו' ס"ל איסורא בעלמא מדרבנן [מכאן למד דאילן בירק וירק באילן לוקה]. ועתוס' שם ד"ה הרכיב כו' וכ"ז כתב הר"ש במתני' שם. והרא"ש בה"ק כתב כתירוץ הראשון דבח"ל קמיבעיא ליה אבל נראה כתי' האחרון דלבני נח קמיבעיא ליה וכ"ה בירושלמי פ"ק דכלאים תני בשם ר"א מותר הוא עובד כוכבים ללבוש ולזרוע כלאים אבל לא להרביע בהמתו כלאים ולא להרכיב אילנו כלאים למה מפני שכתוב בהן למיניהן והרי דשאין כתיב בהן למיניהן אין כתיב בציווי אלא בהוצאה וכן דעת הטור שסתם וכתב בין ירק בירק ע"ש:

**בכל מקום.**דלענין הרכבה אין חילוק בין א"י לח"ל כמ"ש בקדושין שם ההוא למעוטי זרעים שבח"ל אלמא לא אימעוט בח"ל אלא זרעים:

**אסור כו'.**משום לפני עור שהעובד כוכבים מצווה על כך כמ"ש הרמב"ם בפ"י מהלכות מלכים הלכה ו' משום דסוגיא דקדושין משמע קצת כר"א וכן הירושלמי וכן סוגיא דחולין הנ"ל לתירוץ אחרון של תוס' ועבה"ג וכ"כ בכ"מ ודבריו תמוהין דא"כ למה כתב בכלאי אילן ולא כתב ברישא שם לענין כלאי זרעים ועוד דהל"ל ואסור לומר לעובד כוכבים כו' כמ"ש בפי"ו מהא"ב לענין סירוס אבל נעלם מכ"מ דברי הרמב"ם הנ"ל וכ"כ משנה למלך:

**מותר כו' וכן כו'.**תוספתא פ"ק דכלאים זורעים זרע וזרעוני אילן כאחד הזורע חרצנים עם החטים ה"ז לוקה ארבעים. ובירושלמי פ"ק דפאה תני זורעין זרעים וזרעי אילן כאחת והזורע חרצנים עם החטים לוקה ארבעים אר"ז כתיב לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים א"ר יודן קפודקיא בעאי קומי ר' יוסי תמן אמרינן זרעי אילן קרויין זרעים וכא את אמר זרעי אילן אין קרויין זרעים א"ל תמן מיעט הכתוב שאין דרך ב"א להיות קורין אותן זרעים ברם הכא ריבה הכתוב על כל זרע זרוע אשר יזרע ר"ל לענין הכשר וכ"ה בגמ' דבכורות נ"ד א' ומה תירוש ויצהר כו' תירוש ודגן כו' כנ"ל דחטים וחרצנים חייב משום כלאי הכרם וכר' יונתן דלא כר' יאשיה וכמש"ש ולר' יאשיה כו' וכמ"ש בירושלמי הנ"ל עיקר כרמך כו' והוא לר' יונתן וכמש"ש בפ"ח דכלאים ע"ד דר' יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים כו' כהא דאר"ז לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים ר' יודן קפודקיא בעי קומי ר"י תמן את אמר אין זרעי כו' כנ"ל ור"ל עיקר כרמך לא כר' יאשיה שאמר עם כלאי זרעים לא תזרע כרמך שני חטים כו' אלא עיקר כו' לפי שכל האילנות מותר עם זרעים כנ"ל וזה שהקשה תמן את כו' ועבה"ג וכ"כ ב"י אבל חזר בו בבד"ה והוא טעות שהרי שם אתמר להיפך שהוא כלאים וע"ש והר"ש הביאו בפ"ק מתני' ב' ירושלמי אר"י כו' ר"י אמר כו' וכן שם סוף מתני' ז' ירושלמי מחלפא שיטתיה דר"י כו' אבל ל"ק כל שני מינין קרי כלאים אע"פ שהן מותרין וז"ש עיקרו כלאים ר"ל מב' מינין ומש"ש מתני' ז' מיחלפא כו' ה"ק ר"י דמתיר ירק באילן משום שאין מתרכבין זע"ז ותמן אמר נוטל כו' ומתאחין תמן כו'. ובטור כ' אבל מותר לערב זרעוני אילנות עם זרעוני שדה ולזורען ביחד שלא אסרה תורה בח"ל אלא הרכבה כו' וכתב ב"י משמע מדבריו שבא"י אסור. וח"ו לתלות טעות כזה עליו דגמ' הנ"ל דבכורות ע"כ בא"י הוא מדקאמר תירוש ויצהר כלאים והוא בא"י דוקא כמ"ש בקדושין שם וכמ"ש בסי' רצ"ו אלא ט"ס הוא וצ"ל ולא אסרה תורה כו' והוא מילתא בפ"ע וכ"ד הרא"ש:

**בין כו'.**טור וכמ"ש במתני' ועמ"ש לעיל (בס"ק ב'):

**ואפי' כו'.**ירושלמי והביאו הר"ש פ"ק סוף מתני' ז' וכגי' ראשונה וכ"ה גי' שלנו וכ"כ הרא"ש בה"ק וכ"ה בת"כ:

**יש איסור כו'.**אלו ב"ס הוא לשון הטור מדברי הרא"ש בה"ק:

**שיבשה.**הר"ש שם והרא"ש:

**של חרס כו' בסלע קשה כו' בד"א כו'.**הכל בירושלמי שם הביאו הר"ש שם:

**ודוקא כו'.**הרא"ש והביא ראיה מגפן יחידית שעבודתה ו"ט אע"פ שהשרשים מתפשטים חוץ לששה ואמרינן היה גדר בינתיים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לנדר מכאן. אבל הר"נ בספ"ק דקדושין והביאו ב"י ובה"ג כתב ששרשי הגפן מתפשטין למטה מג"ט לכך מותר מן הצד וכ"כ הר"ש שם ומן הצד אפי' בגפן שרי דאין מהלכין מן הצד. ועתוס' דקדושין ל"ט א' סד"ה לא. ונראה כו' ודברי תוס' צ"ע:

**ואפי' במבריך כו'.**בירושלמי וכפי' הר"ש שם מה אנן קיימין כו' ומשום זרעים ע"ג גפן ר"ל דוקא ע"ג גפן וכמ"ש הר"ש שם במסקנא וכ"כ תוס' בב"ב שם בד"ה המבריך כו':

**בעלין או בפירות.**עסי' רצ"ו ב' סט"ו:

**(ליקוט) אבל כו'.**בספ"ב דפסחים (ל"ט) וא"ר זוגי כו' ובירושלמי ריש כלאים ר' יוסי בשם ר' יוחנן כולהון זוגות זוגות מה על כל פירקא אתאמרת או על הדא הלכתא מן מה דאמר רב חמשה ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כולם מותרים לזרוע בערונה ואמר הדא דרב פליגא על ר' יוחנן הדא אמרה על כל פירקא אתאמרת רבא בשם רב כולהון זוגות זונות מחלפא שיטיתיה דרב תמן הוא אומר כולן מין אחד והכא הוא אומר הכין לא דרב אמר כולן מין א' לא אמר אלא מיני ירקות הן וכולן מותרין לזרוע בערוגה וכמש"ש בפסחים (ע"כ):

**וכן מותר כו'.**כמ"ש בירושלמי פ"ק והביאו הר"ש שם מתני' א' ירושלמי שדך לא תזרע כלאים ה"א אפי' ב' מיני כו' ושם במתני' ז' מעתה אסור להרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה א"ר אבין ולא מכלאי הבגדים למדת מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין לא זה ממין זה ולא זה ממין זה אף כלאים שאסרתי לך בכ"מ לא זה ממין זה ולא זה ממין זה:

**אע"פ כו'.**כמש"ש במתני' עולשין ועולשי שדה כו' וחרדל מצדי ודלעת כו':

**וכן סרק כו'.**כנ"ל ס"ג מירושלמי ות"כ דלא אסור אלא סרק עם עץ מאכל:

**ומ"מ כו'.**סמ"ק ואהנך דמתני' ונזכרין בש"ע כתבם:

**אסור כו'.**מתני' רפ"ח:

**אבל הפרי כו'.**שם וכן בהרכבת אילן וכמ"ש בחולין קט"ו א' כלאי זרעים ליתסרו כו' איתקוש כו' וקרא בהרכבת אילן כנ"ל:

**ואפי' לזה כו'.**כ"מ בירושלמי פ"ה דגרסינן שם בע"ה שקיים ירקות שדה בכרם אסורין בין לו בין לאחר פועל שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לאחר וקשיא אם אסור לו יהא אסור לכל אדם ואם מותר לכל אדם יהא מותר לו אלא כר"ש דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אע"ג דר"ש אמר א"א מקדיש דבר שאינו שלו מודה הוא הכא שאסור לו ומשמע דוקא בכרם וכן ממה שהקשה ואם מותר לכ"א כו' ואמר מודה הכא דר"ל לעצמו מודה לרבנן דמקדש:

**ומותר כו'.**ירושלמי פ"ק והביאו הר"ש שם סוף מתני' ד':