**השוחט כו'.**כר"מ דהלכה כר"מ בגזירותיו כמ"ש ברפ"ה דכתובות (נ"ז א' וש"מ) ואע"ג דדוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו כמ"ש ברפ"ד דיבמות ממש"ש (ל"ז א') מעוברת כו' וכמ"ש תוס' שם וש"מ ואמר כאן ש"מ קנסא קניס ר"מ לאו דוקא קנסא אלא גזירה וכמש"ש דר"מ סבר גזרינן כו' וראיה ממ"ש במתני' הואיל ונשחט ואם איתא ושחטו הל"ל ודלא כרש"י בפ"ג די"ט כ"ז א' ד"ה אטו כו' וד"ה מתני' כו' רמב"ן וכן הוכיח הרא"ש ממש"ש מפני המשתנין אלמא משום גזירה וראייתו אינו מובן דמי עדיף ממ"ש בהדיא בגמ' גזירה כו' ואפ"ה פי' תוס' ורש"י דקנסא הוא. אבל תוס' שם ד"ה ר"מ כו' פסקו כר"י וס"ל דקנסא הוא כדעת רש"י הנ"ל וכן סוגיא כר"י דמ"ש איבעיא להו והוא אליבא דר"י וערש"י ד"ה שקרי כו' ושם לימא תנן כו'. ול"נ דמשם ראיה לפסק הגאונים דהלכה כר"מ ממש"ש דלמא ול"ק לא כו' וכשיטתם:

**ובדקה כו'**דלא כפירש"י שהוא כסומכוס ועתוס' שם ד"ה רביע כו':

**(ליקוט) ובח"ל בין כו'.**הרא"ש בשם הרמב"ן וכמ"ש בספ"ז דב"ק (ע"כ):

**והאידנא כו'.**כמש"ש משום גזירת כו' ועבח"מ סי' ת"ט ס"א ומש"ש: