**כל מכה כו'.**הרי"ף והרמב"ם וכדעת רש"י כ"ז ב' ד"ה כל מכה כו' אבל התוס' שם ד"ה כל כו' ורא"ש וש"פ כתבו דל"פ ורב יהודה מיירי באינו חולה רק מיחוש אז אסור בכ"ע:

**שמחללים כו'.**פסק כלישנא קמא דסוגיא שם כ"ח א' כוותיה דפריך והארבב"ח אר"י כו':

**שאינו כו'.**גמ' כ"ז א' כ"ח א':

**וכל המקיזים כו'.**תוס' סד"ה כל מכה וש"פ:

**דלחיי כו' בהא.**כוונתו למ"ש תוס' שם ד"ה לחיי כו':

**שלא יקח כו'.**ירושלמי אהן אופינן סכנתא ופי' בתה"א מין רפואה שעושה אותה מהפרגין וסכנה הוא לקבל מהם הדא תריאקי כו':

**וי"א כו'.**ממש"ש כ"ז א' מאי ריפוי כו' אילימא כו' בשכר כו' ליתני כו' ובאוקימתא דשא"ב סכנה פריך והאר"י כו' אבל באוקימתא ראשונה לא פריך רק ליתני אבל לדינא ל"ק:

**אבל אם בא כו'.**הרא"ש שם מירושלמי בר בריה דריב"ל ה"ל בלע אתא עובד כוכבים ולחש ליה כו' והביא שם וז"ש והוא שלא כו' אפילו אם יודע כו' וכתב הטור דאפילו משאינו מומחה מותר בסתמא דבלחש אין לחוש לש"ד:

**ואם הוא כו'.**גמ' שם:

**וכן אסור כו'.**גמ' ספ"ז דשבת (ע"ה א') דמגדופי אפילו להבין ולהורות אסור:

**עובד כוכבים כו'.**כמ"ש בפ"ב דפסחים (כ"ה א') בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה ומ"ש ממים אלובירושלמי ר' יונה ה"ל צמרמורין כו' והביאו תוס' בעבודת כוכבים שם ד"ה שאני כו':

**אבל אם כו'.**תוס' בד"ה הנ"ל מירושלמי פי"ד דשבת (וע"ל סי' קנ"ז ס"ק כ"ו):

**אע"פ כו'.**הרא"ש שם:

**ויש אוסרים כו'.**שכ"ה בירושלמי בפ"ב דעבודת כוכבים. הר"ן שם ועבה"ג וכ"פ הרב בסי' קנ"ז ס"א בהג"ה וכל איסור עבודת כוכבים וג"ע כו': **(ליקוט) ויש אוסרין כו'.**בירושלמי פ"ב דעבודת כוכבים ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים וג"ע וש"ד ר' פנחס בעי עד כדון כשא"ל הביא לי עצים מעבודת כוכבים והביא לו הביא לי עלים סתם והביא מעבודת כוכבים נישמעינה מן הדא ר' יונה ה"ל צמרמורין אייתון ליה מן זכרותיה דחווי ושתא ר' אחא אייתון ליה ולא שתה א"ר מנא אלו הוה ידע ר' יונה מנן הוה לא הוה שתה וכ"ה בפ' שמנה שרצים אבל תוס' ל"ג ר' פנחס בעי וג"כ ל"ג נישמעינה מן הדא ועתו' שם ד"ה שאני כו' (ע"כ):

**י"א דכל כו'.**כמו באיסור ד"ת שלא כדרך הנאתן דאסור מדרבנן כמש"ש אין לוקין כו' משמע הא מדרבנן אסור. תה"א והר"ן מפקפק בזה:

**ואפילו יי"נ כו'.**בהר"ן פרק כל שעה משמע דשוה לשאר איסורין דרבנן אבל הריב"ש סי' רנ"ה כתב דאפשר אגב שטפיה נקט אבל יי"נ הרי הוא בכלל עבודת כוכבים וכמו עצי אשרה דאע"ג שאין בו אלא לאו בעלמא אסור וכן ג"ע ואפילו באיסורין דרבנן כמ"ש בסנהדרין ע"ה א' וכן יי"נ דאסרוהו בהנאה ועשאוהו כיי"נ ממש כמ"ש תוס' כ"ט ב' בד"ה יין מנלן כו' וכן אמרינן שם ס"ב ב' דאיסוריה חמיר כדיי"נ ופשטינן דאגריה אסור כדיי"נ ואמרינן שם דלמא מזבלי בהו ואע"ג דכל הנשרפין אפרן מותרין הוא בכלל עבודת כוכבים שאפרו אסור ואפילו חטי דאגריה כ"ש סתם יינם עצמן ע"ש אלא לסברא ראשונה דס"ב אף בעבודת כוכבים מותר בכה"ג כל דלא א"ל דוקא מעבודת כוכבים ויי"נ וכ"ש בזה"ז דבלא"ה מתירין בהנאה במ"ש בר"ס קכ"ג בהג"ה:

**ולעשות ממנו כו'.**הרשב"א אוסר כמ"ש בסי' קכ"ג ס"ב דאמרינן סיכה כשתיה וכ"ש רחיצה ולא אמרינן דמותר באיסורי הנאה מדרבנן אלא הנאה אבל שתיה לא ואע"ג דסיכה כשתיה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא במ"ש תוס' והרא"ש בר"פ בתרא דיומא דאל"כ היאך התירו לסוך בי"ה לחטטין בראשו ורחיצה שם לכמה דברים וטבילה מ"מ אסור דאשכחן דאחמירו בו אפילו באיסור דרבנן כמו בתרומת ח"ל כדאמרינן בנדה ל"ב א' וכ"ש באיסור עבודת כוכבים ויי"נ דאפילו בדרבנן יהרג ואל יעבור כנ"ל אלא דלסברא ראשונה דס"ב א"צ למסור כנ"ל. שם ברשב"א אבל הרב התיר מטעם הנ"ל כשיטתו דסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה בלא"ה ורחיצה מ"מ אינה שתיה ממש וז"ש ובלבד כו' וכנ"ל:

(ליקוט) ובלבד שלא יאכל כו'.[ר"ל בכל איסורי דרבנן] הר"נ בפ"ב דעבודת כוכבים וז"ל ומיהו לענין אכילה אין לנו דאפשר שעשאום כשל תורה שלא להתרפאות בהם שלא במקום סכנה (ע"כ):

**(ליקוט) הואיל ואין בו סכנה.**דבמקום סכנה מותר לא מבעיא לסברא ראשונה דס"ב אלא אפילו לסברא אחרונה כיון דסתם יינם מותר בהנאה משום דאינן עובדי עבודת כוכבים ואין אסור אלא משום בנותיהן וה"ל כשאר איסורין דמותר וכמו בכל איסורי דרבנן כיון דאין בו משום לתא דעבודת כוכבים כנ"ל ולכן פסק ר"י דסתם יינם בזה"ז בס' דאיסורין במשהו משום לתא דעבודת כוכבים כמ"ש בעבודת כוכבים ע"ג ואף שהרשב"א חולק ע"ז מ"מ פסק דכל יין שאינו אסור אלא בשתיה אינו אוסר אלא בס' כמש"ל סי' קל"ד ס"ב (ע"כ):

**וכ"ש דמותר כו'.**כמש"ש ס"ו ב' אבל תוס' שם ד"ה אביי כתבו דזילוף ודאי אסור כו' והנאה גמורה היא ועבסי' ק"ח ס"ח בהג"ה שרוצה ליישב ולחלק בין יי"נ לסתם יינם ולא נראה וכבר השיגו ש"ך שם ס"ק כ"ה:

**מותר כו'.**דכל הנשרפין אפרן כו' וז"ש חוץ כו' ואף באכילה מותר וקי"ל נמי דכל איסורין אין לוקין כו' כ"ש אוכל חלב חי כו' וא"כ בחולה שא"ב סכנה מותר כנ"ל וכ"כ המרדכי בפסחים שם:

**(ליקוט) חוץ מבעצי עבודת כוכבים.**דלא כמרדכי רפ"ב דפסחים שכתב דגם בכלאי הכרם שאסור משום דס"ל דאפרן מותר הוא משום שהוא שלא כדרך הנאתן ולכן כתב ג"כ דכל האיסורין שלא כדרך הנאתן מותר לכתחלה (ועיין לעיל סימן קמ"ב ס"ק כ"ח מ"ש שם ונרואה שמזה למד המרדכי כו') אבל התוס' דעבודת כוכבים י"ב ב' והרא"ש דפסחים שם כתבו דאיסורא איכא וכן הרמב"ן למד משם דבאיסורי דרבנן אפילו כדרך הנאתן מותר לרפואה דהא איסורין שבתורה שלא כדרך הנאתן איסורא מיהא איכא וכ"כ הר"נ וריב"ש וכן בתוס' דעבודת כוכבים שם נסתפקו בעבודת כוכבים אם לוקין שלא כדרך הנאתן אלמא דלא תליא באפרן ומיהו אף א"ת שבעבודת כוכבים אין לוקין אלא כדרך הנאתן מ"מ אסור בעבודת כוכבים לרפואה כאן כמ"ש הר"נ וריב"ש ס"ס רנ"ה דבעבודת כוכבים אפילו איסור דרבנן אסור לרפואה אפילו במקום סכנה כמ"ש ס"פ בן סורר שאסרו שם בסכנה אפילו בפנויה [ולכן כתב חוץ כו' ולא כתב ג"כ כל הנקברין דאפרן אסור משום דשלא כדרך הנאתן מותר לרפואה] ובשאר איסורים שני התירים בדבר חדא דאפרן מותר ועוד משום שלא כדרך הנאתן ולפי טעם הראשון אפילו לבריא מותר וכ"נ דמותר לכתחלה משמע וא"ל דוקא בהנאה ולא באכילה דמאי שנא הא שניהם דאורייתא (ע"כ): **(ליקוט) מותר לשרוף שרץ או כו'.**לא דק דה"ה בבשר וחלב שאסור דהוא מהנקברין דאפרן אסור כמ"ש בסוף תמורה בשלמא שאר נקברין מ"מ אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ומותר לרפואה כמ"ש בפ"ב דפסחים ולעיל בש"ע משא"כ בב"ח כנ"ל בש"ע: **חוץ מבעצי עבודת כוכבים.**לאו משום דלוקין עליה שלא כדרך הנאתה דבתוס' דעבודת כוכבים נסתפקו וע"ל סי' קמ"ב ס"י מחלוקת בזה אלא משום ביזרא דעבורת כוכבים אסור אפי' דבר שהוא מדרבנן (ע"כ):

**וכל חולה כו'.**כמ"ש בפ' בתרא דיומא (במתני' פ"ב א') ע"פ בקיאין וכן ברפואה ידועה כמש"ש (פ"ג פ"ד) בנשכו כלב שוטה כו' וש"מ:

**ואין מתירין כו'.**דקי"ל דשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא הותרה כמ"ש הרמב"ם ברפ"ג דשבת וכמ"ש במנחות ס"ד א' בעי רבא חולה כו' פשיטא כו' וע"כ ל"ק ביומא פ"ד ב' לא ספק שבת זו כו' מ"ד כו' משום דמסוכן הוא בהשהאתו וז"ש מאחר שאין סכנה בדבר ר"ל בהשהאה אע"ג שהוא חולה שיש בו סכנה וה"ה בכל איסור וכמש"ש פ"ג א' מאכילין אותו הקל כו' ושם א"ר היכא דאפשר בחולין כו' אפשר בחולין פשיטא ל"צ כו'. [ובסוף פ"ב דפסחים לא ילעוס אדם חטים כו' אע"ג דשלא כדרך הנאתו הוא ומותר כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה בד"א כו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ כו' אלא דמתני' משום שיכול לרכך החטים במי פירות וכיוצא אלא דלועסין משום שקרוב יותר דלא כמגן אברהם ר"ס תס"ו]: