**כל דבר כו'.**ר"ל אפילו קרקע וכדעת הרשב"א אבל תוס' שם ד"ה אם כו' ובכתובות מ"ו א' ד"ה אתיא (כתבו) שבקרקע ובפחות מש"פ אין בו משום רבית ומ"מ כתב הר"ן דמדרבנן אסור דלא גרע מרבית דברים:

**ואפילו בפחות כו'.**טור בשם הרמ"ה דלא כתוס' הנ"ל:

**(ליקוט) אבל אין מוציאין כו'.**עש"ך ס"ק ג' והטעם דלא ניתן להשבון כמ"ש בב"ק ק"ה א' ומשמע בטור דהרמ"ה ל"פ אתוס' אלא בפחות משוה פרוטה אבל בקרקע מודה מהא דכתובות אבל בש"פ לא מוכח דקרא לא מיירי אלא בש"פ משום השבון דכתיב וחי אחיך וקי"ל דחצי שיעור אסור מן דתורה וכמו בגזל דאסור אף בכ"ש ולא ניתן להשבון דוקא בש"פ וכן ההיא דכלל ופרט שכ' תוס' לא מימעט מיניה אלא קרקע (ע"כ):

**כללא כו'.**גמ' ס"ג ב':

**(ליקוט) בין כו'.**ערש"י שם ובפ"ד מ"ו א' ד"ה ואי כו' ובגמ' ס"ה א' סיפא כו' (ע"כ):

**אלא כו'.**שם ס"ב ב' אינהו בתורת כו':

**ואם בא כו'.**דאבק רבית לר"א הוא כמו רבית קצוצה לר' יוחנן ושם ודאי חייב לצאת י"ש ממש"ש למורא ניתן ר"ל לצאת י"ש וכן פי' ריב"ן אבל תוס' ס"ב א' ד"ה תנאי כו' חולקין על ריב"ן וכן בב"ק צ"ד א'. ועוד הביאו ראיה מתוספתא המלוה את חבירו ברבית ועשה תשובה חייב להחזיר ומדקאמר ועשה תשובה משמע דאתי כר' יוחנן: **(ליקוט) ואם בא כו'.**אבל תוס' בב"ק צ"ד ב' ד"ה אי כו' וד"ה לצאת כו' חולקין ע"ז אבל הם (הרמב"ן וש"פ) מפרשים בפי' ריב"ן בתוס' שם (שפי') למורא ניתן כו' ועוד קשה להם קושית תוס' דמאי פריך גמ' מאי בעי גביה כיון שא"צ להחזיר אף לצאת י"ש בשלמא ההיא דב"ק שם י"ל כתירוץ ראשון של תוס' וי"ל דאם החזיר כו' או כתי' השני א"נ כו' ולא ניחא להם בתי' השלישי של תוס' ועי"ל כו' דקושית הגמ' היתה אקרי כאן כו' אי עשה תשובה ואי כתירוצם אינו תולה בנשיא בעמך אבל תוס' ס"ל כתי' השלישי כמ"ש תוס' שם (ע"כ): **(ליקוט) ואם בא כו'.**וכ"ד הרמב"ן במלחמות והרא"ש בשמו סי"ז וכתב הרמב"ן כו' וכ"ש הלוהו כו' ואף לצאת כו'. וע"ל סי' קס"ו ס"א (ע"כ): (ליקוט) הרשב"א חולק ע"ז וכתב בב"ק ע"ה א' מהא דאמרינן שם אין בדבריך כלום כר' דייקינן בירושלמי בעלמא דקנס כל שאין עדים אפילו לצאת י"ש אינו חייב דאל"כ יוציא ר"ג לחירות כדי לצאת י"ש וכתב וה"ה לאבק רבית וכ"מ בפ"ה דב"מ (ס"ד ס"ה) בעובדא דרב יוסף ב"ה דקאמר הדרי בי ר"ל מכאן ואילך ולא אשכחן דאהדר להו אגרי דעבדי (לפי דברי הרמב"ן והרא"ש סי' י"ז אין ראיה מזה) (ע"כ): **(ליקוט) ואם בא כו'.**דאית נ"י מתוספתא אינה מוכרחת דהכי תניא שם ספ"ה המלוה את חבירו ברבית ועשה תשובה חייב להחזיר מת והניח לפני בניו לא יחזירו בניו ע"ז נאמר יכין רשע וצדיק ילבש אבל הניח להן אביהם פרה שדה וטלית וכ"ד שיש בו אחריות חייבין להחזיר ואמר עשה תשובה משום סיפא כמ"ש בב"ק רפ"ט ובב"מ שם (ע"כ):

**(ליקוט) מלבד רבית כו'.**דהא במתנה יהבה כמש"ש במתני' (ע"ה ב') דורון כו' (ע"כ):

**אבק כו' ממש"ש ס"ז א' אכל שיעור כו' ולא מחשבינן כו'.**ואע"ג דקי"ל דשטר העומר לגבות לאו כגבוי דמי כמ"ש בס"פ כל הנשבעין וכמ"ש כאן בסה"ת וש"פ. ריב"ש וש"פ:

**לא אמרו כו'.**כמו רבית קצוצה לר' יוחנן דודאי אם מיחה דיוצאה בדיינין דחילוק רבית מגזל הוא דידע ומחיל ומדעתיה כמש"ש ס"א א' משא"כ כה"ג דודאי גזל הוא כמש"ש ל"ל לאו כו':

**רבית כו'.**כר"א דאיפסיק שם ס"ה ב' כוותיה (דלא כהמ"מ ובה"ג שהראו מקור רק ממימרא דרב ספרא):

**שהיו כופין כו' אבל כו'.**דמה שיוצאה הוא משום וחי אחיך וכופין על מ"ע עד כו' כמ"ש בפ' הכותב (פ"ו) אבל לא נתחייב לו כלום שישתעבדו הנכסים וראיה שבמת היתומים פטורין ובגזילה חייבין אם הגזילה קיימת או הניח אחריות נכסים. רשב"א וריב"ש וש"פ:

**וכן בהלוהו כו'.**שהיא ג"כ רבית קצוצה כמ"ש הרי"ף שם ס"ד ב' [וכמ"ש בסי' קס"ו ס"ב]:

**(ליקוט) או שישכרנו כו'.**היינו לפירש"י אבל לפי' תוס' הוא אבק רבית ועתוס' ס"ד ב' בד"ה ולא כו' ומיהו בערכין כו' ושם ע' ב' ד"ה אין כו' ואע"ג דקתני לעיל לא ישכור כו' ועהג"א סל"ד ד"ה כ' הרמב"ם כו' (ע"כ):

**אם בא כו'.**עמ"ש בח"מ ר"ס שס"ו:

**ואם כו'.**הרא"ש שם וע"ל ס"ס קע"ה ובח"מ סי' ר"ח:

**הואיל כו'.**גמ' שם:

**שטר כו'.**עבה"ג ועתוס' שם ד"ה קונסין כו' וראיה כו':

**בין כו'.**תוס' שם ד"ה שטר כו' וי"ל כו':

**והוא כו'.**שם ואין לפרש כו':

**וכל כו'.**שם בשם תוספתא: