**בין כו'.**עבה"ג וכן הסוגיא שם כוותיה איתמר שבועה כו':

**כגון כו'.**ג' א':

**וכן כו' כגון כו'.**הכל במתני' שם כ"ה א' ולישנא דמתני' יותר דייק דנקט להבא תחלה:

**ואפי' כו'.**גמ' שם וכרב דהלכתא כוותיה באיסורי:

**אבל אם כו'.**שם:

**אע"פ כו'.**כיון דלא אתי אלא מדרשא חיילא עליה שבועה וער"נ בנדרים ה א' ד"ה הקמ"ל כו' ועבב"ק צ"א ב' וקי"ל כמ"ד א"א רשאי כו' דסתם מתני' שם כוותיה ואף דבתענית י"א קי"ל כר"א תענית שאני דהא שמואל גופיה מוקים שם באשב בתענית. וס"ל להר"נ דאע"ג דבב"ק שם אמרינן דתנאי היא היינו מש"ש בשבועות אביא נשבע כו' שהרשות בידו משמע דמותר לגמרי אבל דחיילא ל"פ וצ"ע [וער"נ בחידושיו ועמ"ש בסי' רל"ט ס"ו]:

**ונשבע כו'.**ערש"י שם ד"ה ליתיה כו' אבל הרמב"ם ס"ל דמתליא תליא אם יקיים חבירו נתקיימא שבועתו וא"ל נתבטלה וה"ז שבועת שוא ול"ד שבועת שוא דשוא אינה אלא לשעבר כמש"ש כ' ב' אלא שבועת שקר כמש"ש כ"ה ב' לא ניכר כו'. ריב"ש סי' שפ"ז:

**אבל עבירה כו'.**בהנך דלעיל לוקה משום שוא כמש"ש במתני' אלא בסיפא. לישבע על חבירו כתב הרמב"ם דאינו לוקה ע"ש ודבריו תמוהין מאד וכבר נתקשו בזה הכ"מ והלח"מ אבל העיקר שאינו לוקה כיון דמתלי עד שיקיים חבירו ה"ל לאו שאין בו מעשה כמו באוכל ככר זו היום כו' לר' יוחנן שם ג' ב'. ותיקון דברי הרמב"ם הוא כך דהוי התראת ספק ר"ל דאם היה ידוע שלא יעשה חבירו הוי שבועת שקר או שוא והיה לוקה ואח"כ הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקה וכצ"ל שם בפ"ה ה"ב ונמצא כשמתרים בו בעת שנשבע התראת ספק ואח"כ הוא לאו שב"מ ואין לוקין עליה כמ"ש בהלכות סנהדרין ונתחלף שם וכן הר"ת שב"מ נתחלף וכ' שמ"ב וכ' שבו מפורש בתורה והוא טעות מפורסם ודברי לח"מ דחוקים מאד וז"ש וגם אין כו' ר"ל אף שאינו לוקה וגם אפשר שיתקיים מ"מ שמא לא יתקיים ואיסורא דאורייתא מ"מ איתא.

**אא"כ כו'.**שם כ"ט ב':

**או כו'.**שם ל"ו א':

**ואע"פ כו'.**כשיטתו דאז אינו עובר:

**וכ"ש כו'.**כדי שלא יעבור ומצווה ע"כ מדאורייתא כנ"ל:

**וי"א כו'.**ממש"ש כ"ה א' שאתן כו' אלא שדעתו אם יקבל פלוני וראיה ממ"ש בספ"ח דנדרים האומר לחבירו כו' בא ונוטל כו' ול"ק אם אין אני נותן כו' אלא דבכה"ג אצ"ל כלום אמרת אלא כו' דבלא"ה מותר כיון שאינו רוצה ועתוס' בגטין ל' א' ד"ה מי כו' ואור"י כו' ואע"ג דאמרינן שם ע"ד ב' וא"ר מתקנתו כו' שאני שם דאפי' א"ל מחולין לא מהני משא"כ בנדרים וכמש"ש דלצעורה קמכוין הר"נ וריב"ש שם:

**בד"א כו'.**עבה"ג ומשנה למלך הביא ראיה לדברי הרמב"ם ממ"ש בנדה מ"ו ב' לפי שמצינו כו' לזדון שבועה ומוקמינן שם כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים:

**אבל אם כו'.**כ"ה נוסח הטור ור"ל שנשבע שלא יכנס חבירו דלהשביע חבירו ודאי א"א וכ"כ בנוסחא שלנו וגם הטור מפרש דברי הרמב"ם כך דלא כלח"מ:

**צריך כו'.**ר"ל שמעון ובנוסחא שלנו כ' דהוא חייב וכבר הקשה עליו לח"מ שאפי' בנדרים כ' בפ"ה מה"ג דכה"ג אינו חייב וער"נ בנדרים ט"ו א' ד"ה הלכה כו':

**נשבע סתם כו'.**עמ"ש בסי' רי"ט:

**הנשבע ע"ד כו'.**ער"נ בנדרים כ"ד ב' סד"ה נדרי הבאי. ומש"ה ניחא כו'. וכ"כ בשבועות שם בשם ר"ת:

**בצל סוכה.**עש"ך. אבל הגירסא בכל הספרים בשם הירושלמי כמ"ש בש"ע:

**והא כו'.**תוס' כ"ד א' ד"ה אלא. ור"י כו' וכ"כ הריב"ש בשם הרמב"ן וכ"כ הר"נ וש"פ:

**שנים כו' לפיכך כו'.**כמ"ש בסוטה י' א' וערש"י שם ד"ה הוחל כו' ועבב"ר ס"פ ויצא:

**ואפי' כו'**דאינו אף כע"א כיון שנוגע בדבר: **(ליקוט) ואפי' אם טען כו'.**דלא הוי אפי' כע"א כיון שנוגע בעדותו לאו כל כמיניה ואף לענין איסורא ועתוס' דקדושין מ"ג ב' ד"ה וכן כו' וי"ל כו' (ע"כ):

**ומ"מ כו'.**כמ"ש רש"י מ"ג א' ד"ה ויוציא כו' ואף תוס' לא הקשו אלא וכי עבדינן תקנתא לרשיעי משא"כ כה"ג:

**וכ"ז כו'.**ער"נ בנדרים כ"ז א' סד"ה לרבא כו'. ודוקא בהתרת חכם כו' אבל כו' וכ"ש בכה"ג וראיה ממ"ש בנזיר כ' ב' הריני כו' ושלו קיים אע"ג דנשבעו יחד אף לאוקימתא דגמ' ואת מאי כ"ש לס"ד דאמר ואת לגמרי וגמ' ל"ק אלא משום דתלי הא לא תלי מיתוקמא שפיר. שם: