**צריך כו'.**שם ת"ר נאמר כו' ת"ר שלשה כו' תני תנא כו' בעו מיניה כו' כי אתא כו' ועתוס' שם ד"ה כבד כו' וד"ה ר"ט כו':

**ומ"מ כו'.**עח"מ סי' צ"ז סט"ז בהג"ה:

**בפניו.**דהא מצינו שחולקין על אביהם ורבם ר' עם רשב"ג והרבה כיוצא וכן מכריעין:

**אפי' לומר כו'.**דאי כפירש"י היינו סותר. טור בשם הרמ"ה ועב"י שיישבו:

**לא כו'.**שם ת"ר חכם כו':

**ולא כו'.**שם במותו כו':

**היה שם כו'.**כפי' הערוך דשם אביי היה נחמני ורבה קראו אביי בשביל אביו וכולם קראו כן בשביל כבודו של אביי רק רבא שהיה חבירו קראו בשמו נחמני:

**אבל שם כו'.**כמ"ש (שבת קמ"ז ב' וש"מ) א"ר כשלמדתי אצל ר' שמעון אבל לאביו עצמו לא כמש"ש בקדושין וכנ"ל אף לאחר מותו:

**וישמשנו כו'.**כמ"ש בנדרים ל"ח ב':

**זה כו' ואם כו'.**תוס' ד"ה אורו כו' ורי"ף וש"פ:

**ואם כו' אבל כו'.**עתוס' ל"א א' ד"ה כבד כו' ופי' הרא"ש בכה"ג דהא אמרינן משל אב אלא היכי דאמיד מתורת צדקה כנ"ל וכמש"ש ל"ב א' נ"מ לביטול כו' וא"ל דבל"ל לאב חייב משל בן דא"כ לוקמי התם בכה"ג וער"ש בפ"ק דפאה וז"ש וי"א כו' וגם סברא ראשונה מודה לזה:

**ומ"מ אם כו'.**גמ' שם:

**ואם יש כו'.**כנ"ל דדוקא דאמיד: **(ליקוט) ואם י"ל כו'.**הג"א שם (ע"כ):

**ודוקא כו'.**הוא תמוה ובאמת דהרמ"ה פליג על הנ"ל וכמ"ש ברי"ו בשמו דירושלמי ס"ל כיבוד משל בן ועוד דמגמ' דילן משוה לכבוד המקום כמ"ש נאמר כבד כו' דלא כירושלמי דאמר יותר:

**ואם האב כו'.**שם בעיות ולא אפשיטו וספיקא דאורייתא לחומרא. הרא"ש:

**ואם הבן כו'.**כמש"ש בר"ט ועתוס' ד"ה ר"ט כו': **(ליקוט) ואם כו'.**כ"מ בעובדא דר"ט שם ועתוס' שם ד"ה ר"ט כו' וער"נ שם וצ"ע (ע"כ):

**דהא הרב כו'.**שם:

**עד היכן כו'.**גירסת רי"ף ורמב"ם שם ת"ש עד ואינו מכלימו להכלימו שאני וכי הא דרבה כו':

**וי"א כו'.**כגירסא שלנו:

**ודוקא כו'.**דמאי דהוה הוה ועכשיו אין חסרון כיס:

**ודוקא אם כו'.**במש"ש ל"א א' צאו וראו כו' ושם ל"ב א' נ"מ לביטול כו':

**(ליקוט) ויש מחמירין כו'.**גדולה מזו מצינו להיפך ברשעים במ"ר של אסתר על פ' אשר הגלה מירושלים וש"מ וירושלמי (פ"ג דמגילה) כד הוי מטי ר' יונתן ורבנן להאי פסוקא אשר הגלה נ"נ הוו אמרין נ"נ שחיק עצמות ולמה לא הוה אמרין כן בירמיה אלא שכל נ"נ שבירמיה הי הוה ברם הכא מת הוה וכן כאן אפי' מזכיר אחר יב"ח מה שכ' בתוך יב"ח א"ל זלה"ה אלא הכ"מ וכ"ש בעת הכתיבה (ע"כ):

**כגון כו'.**רש"י שם:

**מיהו אם כו'.**דאף אם אפשר כו' כנ"ל כ"ש ע"י עצמו אח"כ:

**ואם הוא מגורשת כו'.**ערש"י שם ד"ה שבן כו':

**(ליקוט) א"ל אביו כו'.**אע"ג שאמרו שחוט לי בשל לי כו' ומשמע בריש יבמות דוקא ל"ת שיש בה כרת. סמך על המ"ר שאמר פ' נשא פי"ד יכול אפי' יאמר לך לעבור כו' ודכוותיה איש אמו כו' משמע דוגמת המלך וכ"ש הוא דהא מלך חמור מאביו ואמו כמ"ש בפ"ק דקדושין (ל"ב) והעובר על מצות מלך חייב מיתה ובאביו עשה בלבד ואמרינן בספ"ו דסנהדרין כל איש כו' יכול אפי' לדברי תורה כו' (ועתוס' יבמות ו' א' סד"ה ניגמר וד"ה והא ובד"ה שכן) (ע"כ): **(ליקוט) א"ל כו'.**בתד"א פכ"ז יכול אפי' א"ל אביו עבור על א' מכל המצות האמורות בתורה כו' הוי אומר על הכל ישמע לו חוץ מעל עבירה וגזל ודבר מכוער לכך נאמר הכהנים בוזי כו' (ע"כ):

**האב כו'.**עבה"ג וכמ"ש בפ' ע"פ (קי"ג ב'):

**אפי' היה כו'.**עתוס' שם ד"ה בשעשה כו' וא"ת כו' אבל הרי"ף ורא"ש כתבו דגמ' לא פריך אלא על חיובא אבל איסורא איכא:

**וי"א כו'.**ממ"ש בב"ק צ"ד ב' ג"כ בשעשה תשובה והא דסנהדרין לצערו שאני. הג"מ וטור (וע"ל סימן רמ"א ס"ק ו'):

**אסור כו'.**קדושין ל"ב א' ועבה"ג:

**ולא מקרי כו'.**שם ל' א':

**חייב אדם כו'.**עבה"ג וע' ילקוט שם: **(ליקוט) חייב כו'.**עבה"ג וכ"ה בשוחר טוב על פ' הזה והביאו בילקוט שם וע"ש מחלוקת ר"י ורבנן מ"מ לדינא משמע דלא פליגי (ע"כ): (ליקוט) ע' בילקוט ר"פ יתרו ע"פ וישתחו וישק לו (ע"כ):

**(ליקוט) י"א כו'.**מכות י"ב א' ל"ק הא בבנו כו' וערש"י שם (ע"כ):

**ואינו נ"ל.**ומגמ' דסוטה מ"ט א' ראיה למהרי"ק ונ"ל דלאבי אמו פטור וכמ"ש בב"ר פ' צ"ד בני בנות כו':

**(ליקוט) תלמיד כו'.**דאמרינן בספ"ק דמגילה גדול ת"ת כו' ואמרינן בפ"ד דעירובין (מ"ז) רי"א אף כו' שאין מן הכל כו' ואפי' משום כל מצוה שא"א להעשות ע"י אחרים נדחה כבוד או"א כמ"ש בסי"ב (ע"כ):

**וכן אם כו'.**כמ"ש בסט"ו וכמש"ש מ"א א' א"ד בהא כו' ועס"ה זה כו' וכ"ש צערא דגופא ועוד דלא אמרו אלא מאכילו כו' דשייך ביה אבוה ועתוס' ל"ב א' ד"ה ר"י. ונראה לר"י כו' וכ"ש לדידן כנ"ל ס"ה: **(ליקוט) וכן כו'.**עתוס' דיבמות ו' א' ד"ה שכן כו' ונראה לר"י כו' אלמא אין השליחות מצוה רק מה שמאכילו כו' וכ"ש כה"ג ועמש"ש (ע"כ): **(ליקוט) וכן כו'.**עתוס' יבמות ו' א' בד"ה שכן. ונראה כו' וז"ל הרמב"ן והרשב"א שם אחר שהרבו להקשות על פירש"י שם כתבו ונראין דברי ר"ח דאלאו דמחמר קאי כו' ואע"פ שא"ל האב לחמר אחר הבהמה לפי שאין עיקר כיבוד אלא במה שי"ל הנאה כמ"ש בקידושין (ל"א ב') איזהו כיבוד כו' אבל א"ל לעשות דבר שאין לו בה הנאה כו' ומ"ש יכול א"ל אביו היטמא לא לחנם אלא להביא פירות מבית הקברות וכיוצא וכן אל תחזיר כדי שלא יבטל מלהאכילו וכן מחמר דבנין בית המקדש כו' וע"ש ברשב"א שמשמע מדבריו שדוקא לדחות לאו ע"ש (ע"כ):