והוא שאמרו חז״ל (מ״ק כ״ח:) חיי ובני ומזוני כו׳:

אתה חונן את שאינו ראוי כו׳. ברבה וכן בפרש״י בחומש. פי׳ להיפך אע״פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אעפ״כ אינם מבקשים אלא מתנת חנם:

תניא ר״א אומר שואל וכו׳. (ע״ז ז:) ע״ש ודורש כי יעטוף עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה ואח״כ לפני ה׳ ישפוך שיחו היינו תפלת שמ״ע:

מעין כל ברכה וברכה. עיין ע״ז שם. אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה אומר בברכת חולים. ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים:

שבעה שמות לתפלה. ברבה הגי׳ יו״ד שמות לתפלה:

מקים מעפר דל רופא חולי. כי החולה מכונה בשם דל כמו מדוע ככה אתה דל בן המלך:

אל תרבו תדברו גבוהה. שאותך לבדך ביראה. יצא עתק מפיכם זו הודאה כצ״ל וכ״ה בילקוט שמואל:

ראיה לדבר חנה והיא מרת נפש כצ״ל:

והמתפלל וכו׳. עיניו למטה ולבו למעלה (יבמות קה:):

שהלכה כרב אסי כצ״ל:

אבל ישתוק מתפלתו וכו׳. עיין (סוכה לח.).בתוס׳ ד״ה שמע וכו׳ כדברי המחבר:

אמר חנה ומן. כי דומה שנתבטל השבועה אחרי כי כבש ארץ סיחון ועוג יכבוש כל א״י:

לאמר השיבני על כך. מלת לאמר דריש:

חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמם עבדים והקב״ה קראום עבדים. שנאמר (דניאל ג׳:כ״ו) שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא חייא נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים והקב״ה קראן עבדים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים כצ״ל:

אלו י׳ מכות. דכתיב נטה את ידך כצ״ל:

אתה החלות וכו׳. דריש החלות מלשון לא יחל דברו:

אלא כדי לחבב וכו׳. בפני ישראל עיין בספרי הלשון. כך משה היה מחבב דברי המקום ג״כ פירושו כמו הכא שמחבב את א״י לפני ישראל ובזה מחבב הוא דברי השי״ת ומפרשי הספרי דרכו בדרך אחר והנראה לי כתבתי:

הכל קראו וכו׳. ספרי אברהם אמר בהר ה׳ יראה. דוד אמר מי יעלה בהר ה׳. גוים אמרו לכו ונעלה הר בית ה׳ ובכאן קיצר:

למענכם בשבילכם. אולי הכוונה כמו שאמר למעלה בפ׳ דברים עתיד משה רבינו להעלות מתי מדבר:

אפילו עצמותיך. בספרי פנחס כפי גירסת הגר״א כי לא תעבור את הירדן הזה אף עצמותיך אינם עוברים שנאמר כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן וכי היה יכול לעבור אלא אמר משה אף עצמותי אינם עוברים את הירדן:

וראה מסוף העולם וכו׳. בספרי שם מסיים וכה״א (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך תראנה ארץ מרחקים:

צוהו על דברי קבלה. היינו תורה שבע״פ. ובספרי פנחס ה״ג בפי׳ צוהו על דברי תלמוד:

כי הוא יעבור לפני העם. מגיד שאין מעמידין פרנסים על הדור אלא אם נותנין עצמן עליהם כצ״ל:

אמר להם. היינו משה לישראל:

והשלישי וכו׳. ונשב בגיא וכו׳ וכתיב אחריו ועתה ישראל שמע אל החוקים היינו שיעשו תשובה:

אין אתם מחרישים. ובספרי ה״ג הרי אתם חדשים כבר מחלו לשעבר כי בעל תשובה כקטן שנולד דמי:

כגון החג שעשה ירבעם וכו׳ כצ״ל:

לעין לא נאמר. בילקוט ה״ג נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים מלמד:

כי אתם המעט. מכל העמים:

כל מקום. שפקרו עיין רבה במקומו:

כל המפנה לבו לבטלה. דריש מסיפא דקרא ופן יסורו מלבבך:

אשר צוה וכו׳ לזכותכם וכו׳. כוונתו כי הלשון לעשות לא שייך על היו״ד דברות שהרוב מהן אין בהם עשיה רק בדרך שלילה כמו לא תרצח וכו׳ וכו׳ ע״כ אמר לעשות לזכותכם ע״כ הרבה להם מצות:

זו אזהרת הרהור עבודת גלולים. מסיפא דקרא כי לא ראיתם כל תמונה:

שאל פילוסופוס. (ע״ז נד:):

אלו שנים וכו׳. (סנהדרין לח:): לה. ועשיתם הרע בעיני ה׳ אלהיך אשר אמר אנכי ה׳ אלהיך כצ״ל:

ולא היו עושין אלא להכעיס. דורש תיבת להכעיסו: לו. ועשיתם הרע בעיני ה׳ אלהיך אשר אמר אנכי ה׳ אלהיך כצ״ל:

העיד בכם נוטה שמים וכו׳. עיין בראב״ע מה שכתב בזה:

מהר של מרי עלמא תתנ״ב שנה כצ״ל וכ״ה (בסנהדרין שם):

פירוש עובדי עבודת כוכבים. עיין בתרגום ובפרש״י שהכוונה אחרי כי יהיו משועבדים לעובדי והם עובדי עבודת כוכבים:

ימצאו תשועה. כדכתיב ומצאת:

מצוה שלמה שאין בה דופי. אולי צ״ל אהבה שלמה שאין בה דופי וקאי על האבות:

לעולם שכולו טוב. עיין רש״י סוף חולין שאין בו לא היזק ולא יסורין אלא כולו טוב:

המזרח קולט. עיין (מכות י׳) אמר הקב״ה למשה הזרח שמש לרוצחים הכוונה לפי דברי המחבר כי כל הערים היו במזרח א״י. לא כפירש״י:

קולטין ממלאך המות. (מכות י׳) ע״ש מעשה לזה:

להיכן גולין למחנה לויה מכילתא משפטים פ״ד. הרי אתה דן נאמר מנוס לשעה ונאמר מנוס לדורות מה מנוס האמור לדורות ערי הלוים קולטות אף מנוס האמור לשעה מחנה לויה קולטת:

וכל הערבה כצ״ל. והביא פסוקים אלו וחסר הדרשות:

שמא כדומה להם אמר. ד׳ תיבות הללו אין להם ביאור. וברור כי ט״ס הוא. עיין שמות רבה פמ״ג הלשון כך אמרת בסיני אנכי ה׳ אלהיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת וכו׳ וכצ״ל הכא:

אמנון ביטל לא תנאף. בפסיקתא ה״ג זמרי ביטל לא תנאף:

עשרת הדברים כנגד י׳ מאמרות. בפסיקתא שם גירסות אחרות:

האב והאם. נמשלו לאדם כמאורות בזה נכון מאד הכתוב (משלי כ׳:כ׳) מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חושך:

כל שישנו בשמירה וכו׳. (ברכות כ:):

אלו כתות מלאכי השרת. דורש את כבודו על המלאכים שנקראו כבוד ה׳:

וכן אמרו חכמים. (עבודת כוכבים ה׳):

מכאן שהסכים הקב״ה. (שבת פ״ז.):

מכאן אמרו כל הדר בח״ל. (כתובות ק״י) ולומד שם מקרא לתת לכם את הארץ להיות לכם לאלהים:

השמיעה מביא לידי שמירה. ושמירה מביא לידי עשיה כנ״ל ה״ג:

ד׳ דברים היה ר״ע. ספרי ע״ש. ועיין (ר״ה י״ח:) קצת מזה. ובתוספתא סוטה פ״ו הוא בארוכה:

ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה כצ״ל:

והארץ תירשו. בכאן חסר וכן חסר בספרי. ועיין בתוספתא מסיים על הדם תאכלו זה אבר מן החי ועיניכם תשאו על גלוליכם זה עבודת כוכבים ודם תשפכו כמשמעו עמדתם על חרבכם זה הדין והגזל. עשיתם תועבה זה משכב זכור ואיש את רעהו טמא זה גילוי עריות ומה מצות שנצטוו בני נח לא עשיתם ואתם אומרים נירש את הארץ:

והלכה זו. (ר״ה יח:):

גם אלה ד׳ דברים. כפי הנראה חסר כאן ולא מסיים הד׳ דרשות:

אמרו לו שמע ישראל. וקאי על יעקב:

שמו עלינו ביותר. דהוקשה לו הרי כתיב ה׳ אחד. ומה הוא אלהינו שמשמע רק הוא אלהי ישראל דוקא ע״כ אמר שמו עלינו ביותר כי יעקב בחר לו יה ועיין בספרי:

כענין שנאמר ואת הנפש וכו׳. וכי אם מתכנסים כל באי עולם לבראות יתוש אחד אינם יכולים אלא שהיה מגיירן וכו׳ כצ״ל:

ר׳ אלעזר אומר יש לך אדם וכו׳ כצ״ל (ברכות סא:):

ע״י יסורין. כי יסורין ממרקין עון:

ששמו של הקב״ה בו׳. במדרש תהלים מזמור צ״ד בבאורי (אות י׳) בארתי כי ה׳ הוא רחמים ואין הקב״ה מייחד שמו על הרעה כמו שמצאנו דרשתם גבי גדעון כשביקש שלא יהיה טל על הארץ רק על הגיזה לבדה כתיב ויהי כן סתמא ולא נזכר שם ה׳. אבל יסורין הם לטובה ע״כ כתיב כי ה׳ אלהיך מיסרך. ועיין בספרי הרבה דרשות בקבלת היסורין:

ואהבת וכו׳. שיהיה שם שמים וכו׳ (יומא פ״ו) ע״ש בארוכה:

ואהבת ובו׳. בכל לבבך אהבו כאברהם אבינו שנאמר אברהם אוהבו ואומר ומצאת את לבבו נאמן כו׳ כצ״ל כ״ה בספרי לפי גירסת הגר״א:

ובכל נפשך כיצחק שנעקד וכו׳ כצ״ל:

מאודך. כיעקב:

כיצר אני אוהבו ת״ל והיו הדברים האלה על לבבך (היינו שיהיו דברי תורה משוגרים בפיך) תן הדברים האלה על לבבך שמתוך כך אתה מכיר הקב״ה ומדבק בדרכיו כצ״ל:

ושלא תערב בהם דברים אחרים. בספרי מסיים שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת יונית:

יצאו שבתות ויו״ט. (מנחות לז:):

על יד שמאל. (שם) ומסיים שם הקרא אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים הרי שיד היא שמאל:

או שכתב האזכרות זהב. הא דנקט אזכרות דוקא. ע.ין מ״ס פ״א מעשה בתורתו של אלכסנדרא שהיו כל אזכרותיה כתובות בזהב ובא מעשה לפני חכמים ואמרו תגנוז:

יכול על מזוזה ממש. היינו שיכתוב על עובי הפצימין:

אינו רשאי ליטלה וכו׳. עיין (ב״מ ק״א) מעשה לזה שנענש מי שהוציאה:

זו אחד מד׳ בנים כצ״ל:

האל הנאמן לאברהם. כדכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך:

שומר הברית ליצחק. (כראשית י״ז) ואת בריתי אקים את יצחק:

דבר שאין לו הפסק. עיין פרש״י וכן הוא (סוטה ל״א) עושה מיראה לאלף דור ומאהבה שני אלפים דור והמחבר מראה רק פשוטו של מקרא כדרכו לפעמים: