Beur HaRe'em on Midrash Lekach Tov, Leviticus, Kedoshim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמרו רבותינו. (ברכות ס״א.):
אמר ר״א אשרי איש כו׳. (ע״א י״ח).
ולא מכריעו. אם אביו וחכם אמר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני:
אשרים שהם מתאשרין מאחרים. פי׳ שאין להם שום אישור מחמת עצמן רק הפתאים העובדים מאשרים אותם. ולזה נקראים אשרים בריבוי י״ס ולא אשור לשון יחיד:
מה בא זה ללמדנו. בכאן נשתבש קצת ב׳ פסקות. וכצ״ל. מה זה בא ללמדנו והלא הורה השלמים וכו׳ אלא ביום זבחכם וממחרת בא ללמד שתחילת הזביחה היינו השחיטה לא תהי׳ אלא ע״מ לאכול לשני ימים וכ״ה בת״כ וברש״י בחומש. ואח״כ צ״ל לרצונכם על דעתיכם זבוחו וכו׳ והוא דרשה בפ״ע והיא כתובה (זבחים מ״ז.) וכן בסוף מנחות מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול. פי׳ שלא נתכוון לשם שחיטה ת״ל לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו. והיינו שיתכוון לשם שחיטה וכן הוא כוונת המחבר הכא:
זה בנין אב כל שהוא קודש ונעשה נותר חייבין עליו כרת כצ״ל. כי האי קרא בנותר קמיירי וכ״ה (זבחים כח:) (כריתות ה׳.) וכן פרש״י בחומש:
אין פאה אלא מחמת הכלוי וכו׳. פי׳ אין להקרא פאה שיפטור ממעשר עד שכבר קצר וכילה לשדהו וקרא שם להנוחר פאה. וטעמו של דבר עיין בת״כ:
שדך ולא שדה של אחרים היינו של כנעני:
לא תסייע את העני. עיין (גיטין י״ב).
וכה״א אל תסיג גבול עולם. בירושלמי פאה אי׳ עולים אלו שירדו מנכסיהם שכן לסמיא קורין סגי נהורא.
הנח לפניהם. קאי על סיפא דקרא תעזוב אותם ע״ז אמר הנח לפניהם וכו׳:
אזהרה לגנב. עיין ת״כ לפי שנאמר גבי גנבה שנים ישלם למדנו עונש אזהרה מנין ת״ל לא תגנבו וקרא דלא תגנוב גבי עשרת הדברות קאי על גונב נפשות:
שלא תראה גונב כצ״ל. וכ״ה בת״כ. והיינו אם תוכל לגנוב את שלך מגנב בל העשה כן שלא תקנה לך מדת הגנבה רק קח את שלך ביד חזקה:
אפילו כ״ש. בת״כ ליתא דרשה זו. ועיין ח״מ שמ“ח אסור לגנוב אפילו כ״ש דבר תורה. וע״ש בטור כי דין פחות משוה פרוטה כמו חצי שיעור באיסורין:
אלה אבלה הארץ. וסיפא דקרא ונשאר אנוש מזער כי החיות יהרגו אותם:
אתך בזמן שתבעו. עיין (ב״מ קי״ב.) דורש אתך לדעתך:
ושלא ליתן כוס יין לנזיר. עיין (פסחים כ״ב:):
ונקרא עול. עיין ת״כ שח׳ שמות יש לו וחד מנייהו עול:
שלא תהא רך וכו׳. דורש ג״כ לגבי דין מסמיכת הקרא אחר בצדק תשפוט וכו׳:
בשנאה שבלב וכו׳. עיין לקמן בפ׳ נצבים בפסוק ונתן ה׳ את האלות האלה על אויביך החילוק ששונא הוא בסתר. ואויב הוא בגלוי. ע״כ אומר כאן על תשנא בשנאה שבלב היינו בסתר:
תמה אני כו׳. דורש הוכח תוכיח הוכח לעצמך ואח״כ תוכיח לאחרים:
אמר ריב״נ וכו׳ (עורכין טז:):
עד היכן תוכחה. שם.
אבל נוקם אתה ונוטר לאחרים כצ״ל. וקאי על לא תקום ולא תטור. וכ״ה בת״כ:
מכאן אמר הלל הזקן כצ״ל (שבת לא.) ע״ש:
חקים שנחקקו כבר (סנהדרין ס׳.) וע״ש בפרש״י ותוס׳:
ואיש פרט לקטן. היינו פחות מבן תשע שאין ביאתו ביאה. עיין ת״כ:
המיוחדת פי׳ א״י ולהוציא עבר הירדן ועיין ת״כ:
לא יאכל. צ״ל ערלים לא יאכל אפי׳ בהנאה ונ״ה בת״כ (פסחים כ״ב:) כי ממלת וערלתם ערלתו ערלים לא יאכל קדריש ע״ש:
להביא ל׳ יום לפני ר״ה,. דריש ובשנה מן ו׳ הנוסף כן פי׳ הגר״א ז״ל באדרת אליהו:
עובר בל״ת (סנהדרין ס״ג) ואעפ״כ לא היה לוקין דהוי לאו שבכללות ע״ש:
לנפש על כל מת ומת. היינו אס שרט שריטה אחת על הרבה מתים חייב על כל מת ומת וזה דריש מלנפש על כל נפש ועיין בת״כ:
אינו חייב עד שיכתוב את השם. (מכות כ״א) ע״ש:
אין מעשה יחידי כלום. עיין ת״כ. ופי׳ שיכול גם על עבירות מעשה יחידי תזנה הארץ לפירות ה״ל ומלאה הארץ זימה. ועיין ברמב״ן על התורה:
מתוך שהוא בא וכו׳. עיין (יבמות לז:): פסיקתא פרשת קדושים זוטרתא נה
והנשאל בהם וכו׳(סנהדרין ס״ג.) ע״ש בתוס׳ ד״ה והנשאל:
ריה״ג אומר כו׳. זה שקנה חכמה שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו כצ״ל (קדושין לב:) ופי׳ שפליג אפילו יניק וחכם חייב לעמוד מפניו:
שלא יעצים עיניו ת״ל תקום ויראת מאלהיך והוא דבר המסור ללב כצ״ל:
יכול יקבלנו. פי׳ ליתן לו בת ישראל לאשה ה״ל אתך במוחזק לך. עיין ת״כ בארוכה:
אינו גר. היינו אין מקבלים אותם:
מנפשכם. שנס אתם הייתם גרים במצרים:
פירשו רבותינו בתלמוד (ב״ב פט:).
של צמרים וכו׳ בכאן משובש. ועיין (ב״ב פ״ט:) וכצ״ל כאן:
ת״ר אין עושים. ב״ב שם:
מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו כצ״ל וכ״ה שם:
מלמד שיעמיד אגרדמים (ב״ב שם) פי׳ ממונה להלקות למי שעושה מדור, שקרים:
ולא על השערים. פי׳ שלא יומכר ביוקר. כי אם ירצה למכור ביוקר ממילא לא יקנו מאתו ולא ?צרך ממונים ע״ז. (רשב״ם שם):
נופל במקום שיש ח״כ. עיין לעיל פ׳ צו צו זה זירוז מיד ולדורות במקום שיש ח״כ:
כל שהמליכו עליו וכו׳ (סנהדרין ס״ד.) כל שהמליכו עליהם אפי׳ צרור אפילו קיסם וכן הכוונה הכא:
באיש ולא בצבור שאין כרת בצבור:
ההוא ולא אנוס וכו׳. נראה דדורש האיש ההוא היינו שיודע בשעת עשיה שעשה הדיבר הזה ברצונו ולא אנוס ושוגג ומוטעה כי לא האיש ההוא ברעתו עשה:
שאם העלימו בדבר אחד. דורש מלות כפולות העלם יעלימו
וכן מתרגם וכי׳. פי׳ על ובמשפחתו תרגם אונקלוס ובסעדוהי:
אביו הוודאי ולא הספק. כגון שנשאת בחוך נ׳ חדשים למיתת או לגירושין הבעל וילדיה לז׳ שהולד ספק בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון:
אמו הוודאי ולא הספק. כגון שחי נשים שילדו במחבא ולא ידוע האמות.
העוקף אחר המנאף. שמרגיל לו נשים לעבירה:
שנכנסה לחופה ולא נבעלה דינה ג״כ בחנק ולא כארוסא שהיא בסקילה כדמסיים:
מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם. עיין (סנהדרין נב.) דיליף מיתה בידי שמים מבני אהרן או מעדת קרח שהיה מיתה שאין בה רושם ע״ש:
פרט לאשת אחרים. היינו כנעני שג״כ אין קידושין תופשין:
ודומה לו עד תכליתם כו׳. לשון בילבול שבלבלו זרע הבן וזרע האב:
לא נתחייבה אשתו שריפה. כי עניה זו מה חטאה:
אמו בראיה (סנהדרין מ:) אמר עולא מנין להתראה מן התורה כו׳:
ולמה יצאת כו׳ (יבמות נ״ה):
ואת שומרת יום כנגד יום. בת״כ ליתא וכאן הכוונה כי שומרת יום טובלת כעלות החמה ואח״כ אם לא ראתה כל היום מותרת לבעלה לערב. אם בעל אותה אחר טבילתה ואח״כ ראתה בו ביום אזי חייב כרת על הבעילה למפרע. עיין בפי׳ הרמב״ם סוף נדה וכן בגמרא שם:
ערירים יהיו שאין זוכין לבנים. ולעיל פי׳ ערירים ימותו שאם יש לו בנים קוברן. עיין (יבמות נ״ה) כתיב ערירים יהיו וכתיב ערירים ימותו הא כיצד יש לו בנים קוברן. אין לו בנים הולך ערירי ואצטריך למכתב תרווייהו ע״ש:
אני איני מביא אתכם אלא ע״מ לירש. לא ככנענים שהיו שומרי המקום סד שתבאו כצ״ל. וכ״ה בת״כ וכאן חסר ומשובש:
מצוה זו עליכם לטמא ולאסור. היינו ע״י שחיטה. עיין בת״כ ובק״א:
מנין ל״י ימים. כי התורה נתנה במ׳ יום שהיה משה בהר:
עצם ידוע. מחיה ששמה ידוע: