גמ' "הכאנמי מפני ששנה בחטא". אבל אי יאוש קני לא שנה בחטא אי מכר לאחר יאוש, משום דשלו הוא מוכר. ואע"ג דפסיל ליה לקרבן משום מצוה הבאה בעבירה, אפילו לאחר קנין לר"ת בתוספות דלעיל (סז: ד"ה אמר עולא) היינו משום דסובר דלמצוה פסול דבר שנעשה בו עבירה מכבר, אבל מודה דבשעת הבאת הקרבן אינו עושה עבירה משום דקנאו מכבר.

"לעולםכולה לפני יאוש". והא דקאמר סתמא, משום דר' שמעון היא, דאית ליה סתם גניבה לא הוי יאוש בעלים.

"קשיארישא ומציעתא לרב". דאע"ג דבית שמאי היא, יכול להקשות ממנה, דע"כ לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בשינוי אבל לא ביאוש.

"דמשלמיתרוייהו גנב ראשון וגנב שני אלא בהכי". ואי קשיא, הא משכחת לה נמי כשטבח גנב ראשון ואחר כך נתיאשו הבעלים ונגנב? יש לאמר דרישא ומציעתא איירי לפני יאוש אצל גנב ראשון רוצה לאוקמי אף סיפא לפני יאוש אצל גנב ראשון, ובענין זה לא משכחת לה לב"ש דסבירא להו שינוי מעשה אינו קונה.

רש"י ד"ה ואיס"ד. "וביד גנב לא היה יאוש לקנות". וכי תימא ומאי פסקה? הא סתמא קתני, ואיכא למימר מציעתא דומיא דרישא. י"ל דסתמא דמילתא, כיון דעבר כבר זמן רב עד שמכר הגנב כבר נתיאשו הבעלים.

תוס' ד"ה איהכי. "דאין להופכו כיון דברייתא לא מוכחא מידי וכו' ". כלומר, דקשה להו, נימא הא דאמר רב פפא "לעולם לא תיפוך" אסיפא קאי, וכדאמר "סיפא ב"ש היא", אבל מציעתא כדאפיק לה רבא, ועדיפא דרב פפא מדרבא בזה שרבא מהפך המציעתא והסיפא ורב פפא מהפך רק הסיפא.