עקביא במ״א. כל הפרק זה מבואר דא״ר פ״ג וע״ש מה שפירשתי בס״ד ואין בהמ״ד בלא חדוש לפרש עוד איזה חדושים הכא:

אינו חוטא. המסתכל שבא מטפה סרוחה נצול מן הגאוה. והמסתכל שעתיד לילך למקום עפר רמה ותולעה נצול מן התאוה והחמדה אל הממון. והמסתכל שעתיד ליתן דין וחשבון פורש מן החטא ואינו נכשל בעבירה. ר״ב:

מאין הוא בא וכו׳. במדרש א״ר אבא בר כהנא בש״ר פסי ור׳ יהושע דסיכנין בש״ר לוי שלשתן דרש ר״ע מתוך תיבה א׳. וזכור את בוראך (קהלת י״ב:א׳) בוראך בארך בורך. בארך זה ליחה סרוחה ש״ז. בורך קברך זה רמה ותולעה. בוראך זה ממ״ה הקב״ה. רש״י:

מאין בא וכו׳. שאלת המקום שבא משם בלשון אין כמו מאין באו האנשים בפ׳ וירא. ושאלת המקום שיבוא לשם בלשון אנה כמו אנה מפניך אלך ואנה מפניך אברח (תהילים קל״ט:ז׳) ובפסוק א׳ שניהם בפילגש בגבעה אנה תלך ומאין תבא. זקיני הרב הגאון מהר״ל מפראג זצ״ל בס׳ ד״ח ומלת לאן האלף קמוצה. תוי״ט:

וישב בכולן. נ״א שכללן וכתב המפרש לשון כלילת יופי שבנה הפלטרין וכיידו וציירו בכל מיני יופי שבעולם:

ונופל על פתחו. הביב עוברת על פתחו:

אף כך אדם דומה. שמעולה בחכמה ומשובח הוא בריאת האדם:

וביב של בורסקי. ר״ל צרכי האדם גדולים וקטנים:

הזהרו בכבוד חבירו. ולא יהיה ביניהם קנאה ושנאה ומדות מגונות וגם לענין העיון ילמדו זה מזה. הכותב בע״י בברכות דכ״ח ע״ב:

וכשאתם מתפללים. ר״ל שמלבד הכוונה באמונה שהש״י ב״ה יתן שאלת השואל ידע וישכיל עוד כי הוא יתברך גבוה על כל גבוהים ואלהי האלהים ג״ז שם והאריך בעניני למוד הבנים ע״ש וכעין זה כתב המפרש:

אראב״ע. בסנהדרין דף ס״ח ע״א איתא בסתם אמרו לו משמע כל תלמידים ופירשתי הלכה זו בס״ד לקמן פכ״ה כי שם עיקר מקומה גם ספ״ג דמס׳ דא״ר ע״ש: