יהושע בן פרחיה. לא גרסינן הכא בפ׳ זו כי לעיל בפ׳ שלפניו מפורש דברי ר׳ יהושע בן פרחיה והכא מפרש דברי נתאי הארבלי וכ״ה בפרקי אבות פ״א. מפרש:

הרחק. מבנין ההפעיל ולא אמר התרחק שהוא ממין התפעל כוונת התנא שאם יבוא שום אדם לשכון עם השכן רע לפי שאינו מכירו שירחיקהו ויזהירו שלא ישכון עמו. מד״ש בשם הר״י לירמא:

משכן רע. מאד תתרחק מאותן ב״א המראים עצמן שהם אוהבך ושכינך ובקרבם ערמה ומרמה וכעין זה איתא במד״ש על מתני׳ דהכא ה׳ לי בעוזרי (תהילים קי״ח:ז׳) ר״ל אותן ב״א שמראים בעצמם שעומדים לעזרתי ובקרבם תוך ומרמה לכן מבקש לה, שחופש כל חדרי בטן יהיה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי שהמה פומבי ואוכל להנצל מהם ע״כ:

א׳ שכן וכו׳. דרך לא זו אף זו קתני לא מיבעיא שכן בבית שמצוי תמיד אלא אפילו וכו׳ ואפילו שכן שבשדה שאינו מצוי אלא באקראי אפ״ה צריך אתה לעשות גדר והרחקה מפניו כי מן השדה יבוא לבית ועי״ז תלקה כותלך וכדומה. מפרש:

מלמד וכו׳. מביא ראיה מן המקרא על הרחקת שכן רע מבית:

ר״י בנו של ר״י בב״א. היינו דאמרי אינשי אוי לרשע וכו׳ כצ״ל כנ״ל ובזה מתורץ קושית מפרש שר״י בשר״י ב״ב היינו ת״ק:

נסו. ענין נסיון להקב״ה הוא מעוט האמונה והסתפקות בו ולכך חטא העגל ג״כ נקרא נסיון. תוי״ט בפ״א פ״ה מ״ד ועי״ל רפל״ד:

ולא נענשו אלא על לה״ר. הביא זה הכא משום דנגעים באים ג״כ על לה״ר כדלקמן:

אחד על הים. בערכין דט״ו ע״א קחשיב הגמרא שנים על הים א׳ בירידה וא׳ בעליה. ולא קחשיב התם א׳ בחורב וכ״ה בס״א הכא ג״כ ולקמן:

בתחלת המן. אל תותירו ויותירו:

בסוף המן. אל תצא ויצאו כך איתא הסדר בקרא (פ׳ בשלח) אבל בגמרא דערכין הנ״ל איתא להיפך אל תצאו וגו׳ אל תותירו וגו׳ ולא ידעתי למה:

בשליו הראשון. בשבתכם על סיר הבשר וגו׳ (בפ׳ בשלח):

בשליו האחרון. והאספסוף אשר בקרבו (במדבר י״א:ד׳) גמרא שם:

א׳ במרה. דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות וגו׳ וילכו (שמות ט״ו:כ״ג):

וא׳ ברפידים. (שם יז) ויחנו ברפידים ואין מים לשתות וגו׳ וירב העם וגו׳ גמרא שם ולכאורה קשה מדוע קחשיב הנהו מאוחר שהמה מוקדמים אבל באמת בגמ׳ שם הנך ראשונה יסעו דקחשיב אותם מיד אמר שנים בים ע״ש:

ואחד בחורב. לא גרסי׳ כי היינו חורב היינו מעשה העגל ועי״ל ד״ה אחד על הים וברש״י חומש ריש דברים על פסוק אחד עשר יום מחורב:

של מרגלים קשה מכלם. ע״ז נחתם גז״ד שהיה בו לה״ר. גמ׳ שם:

כיוצא בו וכו׳. מביא עוד ראיה על הוצאת דבת הארץ נתחתם דכתיב דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו ולא תימא משום שאמרו כי חזק הוא ממנו כדאיתא בגמרא שם. מפרש. ול״נ משום שאמר למעלה נגעים באים בעונו של רשע. לכך קאמר כיוצא בו המה עונשים על לה״ר עוד מלבד הנגעים:

ושחה לה למרים. ר׳ נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנא׳ למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה כיון ששמעה צפורה אמרה אוי להם לנשותיהן של אלו אם הם נזקקין לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן הובא ג״כ ברש״י חומש ס״פ בהעלותך ע״ש:

וילך מלמד שנסתלק מאהרן. בשבת דצ״ו ע״א קדריש מויפן אהרן שפנה מצרעתו פרש״י שקדם ונתרפא:

בהחבא. בסתר:

של אבא עמרם. ל״ד דזה המעשה היה בסוף מ׳ כמ״ש תוס׳ פר״ע דפ״ז ויבמות ס״א ואז היה עמרם כבר מת אלא ה״ק על בשרו של אבינו עמרם כאילו היה הצרעת עליו באשר שאנחנו בשר א׳ ויצאנו מבטן א׳ מאבינו עמרם כי בשרנו הוא. מפרש. ול״נ ע״ד דכתיב בפ׳ תצא קללת אלהים תלוי זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו משל וכו׳ עיין רש״י בחומש שם כך הכא הכוונה בזוי הוא לאבינו עמרם ויצטער בקבר ע״ז:

שנאמר אל נא תהי. סיפיה דקרא ויאכל חצי בשרו:

נאבד את אחותנו. בתמיה:

אלא למענך מחול לה. בב״ק דכ״ה וב״ב קי״א וזבחים ס״ט איתא ק״ו לשכינה וכו׳ אלא דיו ע״ש וכתב המפרש שהאדר״נ מיאן בזה משום דאין שייך נגד הקב״ה דיו וכו׳ דמה דמות נערך לו ולכך כתב מפני כבודו של משה אמר שמואל ע״כ ול״נ שכוונה ג״כ הכא שאמר הקב״ה נגד כבודו ג״כ רק דיו ומחל מפני כבודו של משה ע״ד שכתבו המפרשים בפ׳ מטות נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים:

מה משכן י׳ אמות. דכתיב עשר אמה אורך הקרש (בפ׳ תרומה):

אף משה י׳ אמות. שבת דצ״ב ונדרים דף ל״ח ובכורות דף מ״ד ע״א איתא אמר רב משרע״ה עשר אמות היה שנאמר ויפרש את האהל מי פרשו משה רבינו פרשו וכו׳ ע״ש וקחשיב התם בנדרים נמי שאר מעלות ע״ש:

י׳ אמות קומתו. נמצא היה נאה בגדלו וכן הוא אומר (יחזקאל ל״א ז׳) וייף בגדלו וגו׳ ויש לרמז פסוק זה על משה ע״ש:

יכול וכו׳ כמה״ש. דכתיב עניו מאד:

עניו כדורות הראשונים. ר״ל האבות אי״ו:

ג׳ מיני מוכי שחין. ספ״ז דכתובות דע״ז ע״ב איתא כ״ד מיני שחין הן. וי״ל דהנהו כ״ד שייכי בהנהו ג׳ דאותן קשים ובוודאי נפשם שפלים ונבזים ונמוכי רוח עד מאד ואפ״ה נפשו של משה היה נמוך מהם כדכתיכ עניו מאד מכל אפילו מאלו ג׳. מפרש:

לח יבש. עיין בכורות דמ״א וב״ק דף פ׳:

בעל פוליפוס. ל״ג אלא בעלי ראתן גרסי׳ כי בעל פוליפוס הוא מום של ריח החוטם או הפה כדאיתא שם בכתובות:

רשב״א אומר וכו׳. בערכין דט״ו ע״ב איתא זה בשם ר״י בן זימרא:

בגחזי שסיפר לה״ר. שם דף ט״ז ע״א איתא אר״ש בר״נ אר״י על ז׳ דברים נגעים באים וכו׳ ועל שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים וכתיב וצרעת נעמן תדבק וגו׳. ועל ספירת לה״ר הביא הגמרא פסוק בתהלים (ק״א) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב וכו׳ וכתב המפרש שיש ליישב גירסא דהכא משום דבאמת סיפר גחזי לה״ר כדמוכח בפסוקים וע״פ מדרש חז״ל שאמר אלישע לגחזי קח המטה והחיה את בנה של שונמית ואל תדבר לשום אדם בדרך דיבור קל והיו בעיני גחזי כמצחק וכשהלך אמר לכל אחד ואחד התאמין שמקל זה יחיה מתים ואין לך לה״ר גדול מזה דעונשו נגעים דכתיב וזאת תהיה תורת המצורע מוציא רע. והנה הלה״ר גרם לו ולעצמו של גחזי הצרעת. והשבועת שוא גרם לבניו כדאיתא בשבועות דל״ט שבשבועת שוא נפרעים ממנו וממשפחתו שנא׳ אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה׳:ה׳) ואין בשרו אלא קרובו שנאמר ומבשרך אל תתעלם (ישעיה נח) ובזוהר פ׳ תזריע על פסוק ואיש כי יהיה בו בהרות איתא ג״כ האי טעמא שנדבק בזרעו משום השבועה. ועוד איתא התם דחמא אלישע דלא נפיק מגחזי ברא דמעלי ע״כ:

י״ב מיל. נגד י״ב שבטים. ועל י״ב מיל היו חונים במדבר:

הכהנים מבוהלים לצאת. כדכתיב שם ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת:

בית החפשית. בירושלמי מפורש שעשו לו בית בבית הקברות ע״ש במתים חפשי (תהלים פ״ח) רש״י שם:

אדם רע. זה רשע שהוא רע לשמים ורע לבריות כדאי׳ ספ״ק דקדושין ע״ש אוי לרשע רע וגו׳. וכן מצינו באחאב שהרג לנביאים ולנבות ולכך נאמר באחאב רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע וגו׳. אדם רשע הוא רק רע לשמים ולכך נקט התנא אל תתחבר לרשע וכ״ש לרע שהוא לבריות ג״כ וכעין זה כתב המפרש:

עצה רעה. פ״ב בסנהדרין דף כ״א ע״א מפורש זה ע״ש:

ואפילו לתורה. וש״ת הריני זהיר מלהיות לו שכן שהוא התחברות תמידי. ואיני מתחבר עמו אלא לסחורה או לד״ת דרך אקראי בעלמא לכך חזר והזהיר ואל תתחבר לרשע אפילו באקראי כ״כ במד״ש בשם ה״ר מנחם לבית מאיר וכך אמרו חכמים כל המתדבק ברשעים אע״פ שאיני עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם. למה״ד לנכנס לביתו של בורסי אע״פ שלא לקח ממנו כלום מ״מ ריח רע קלט והוציא ממנו כ״כ הרע״ב והמפרש כתב שאפילו לתורה הוציא האדר״נ מהדיוק ואל תתחבר דלשון חבר שייך אצל בעלי תורה כמ״ש הרמב״ם ז״ל דלכך נקרא ת״ח חבר שחברותם נאה ונקראו באמת חיבור לא כן חיבור ע״ה והיינו דקאמר ואל תתחבר לרשע אפילו לענין שתהיה שם חבר נקרא עליך היינו ללמוד תורה אפ״ה אם הוא רשע לא תאמר לו עכ״ל ועיין סוטה דף כב:

ואל תתייאש וכו׳. וז״ל רש״י שאם אתה עשיר אל תבטח בעשרך לפי שהפורענות ממהרת לבא לכן תהיה כל שעה בפחד וכה״א אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כ״ח:י״ד) וכן אם בא עליך רעה אל תתייאש לפי שהישועה קרובה לבא וכה״א הן לא קצרה יד ה׳ מהושיע (ישעיהו נ״ט:א׳):