יהודה בן טבאי וכו׳. קבלו מהם. ר״ל מיהושע ב״פ ונתאי הארבלי:

כעורכי. לשון ערכאות של כותים ערכאות של בית דוד. רע״ב:

הדיינים. כי הדין שפסקו הדיינים לזכות לזה הוא בסיבת בעל הדין שסדר זה טענותיו לפניו ולמדם לטענות ועי״ז יזכה בדין א״כ זה הוא עורך הדיינים לדון דין זה. כ״כ בלב אבות:

וכשיהיו בע״ד עומדים לפניך יהיו כרשעים. ועפ״ז כתב הש״ך בח״מ סי׳ י״ז ס״י שאי׳ בס׳ חסידים דאין להסתכל בפני הבעלי דין כשטוענין דאסור להסתכל בפני רשע ע״כ וכתב בספר יערת דבש זש״ה לא תכירו פנים במשפט *[אחר שאמרו הטענות דבאמור הטענות יכול הדיין להכיר מפניהם ומתנועותיהם ושינוי פניהם וכיוצא]. ואמרתי היינו טעמא דנאמר על משיח (ישעיהו י״א:ג׳) והריחו ביראת ה׳ וקדריש רבא דמורח ודאין דכתיב לא למראה עיניו ישפוט סנהדרין דף צ״ג ע״ב. כי אסור להסתכל בבע״ד כנ״ל וע״ש במהרש״א שמפרש בענין אחר:

אל תבהל ברוחך להשיב וכו׳. הדין או ההלכה ששמעת ותרצה לסתור ולהשיב עליו על ידי זה ישתנה הדין לפי טעמך אם כן תהא אתה כעורך הלכה לפני הדיינים כמו שבעל דין עורך הדיינים לפסוק הדין לזכותו. מפרש. וע״פ מהירתו שנבהל להשיב טועה הוא בדין והרע״ב כתב עוד יותר אזהרה כעורכי הדיינים ר״ל כגדולי הדיינים ובתלמיד היושב לפני רבו מדבר שלא יעשה עצמו כגדולי הדיינים לדבר לפני רבו כפוסק את הדין ע״כ:

וההלכה בזמן ששאלוני. ר״ל הרב לתלמיד דהיינו שלשים יום קודם הרגל כדאיתא בב״מ דצ״ו ע״א כ״ה בס׳ קול יהודה. והכוונה ג״כ שלא יבלבל בשום ד״א שלא מענינו:

נמצא העני אויבי. שיאמר מסתמא נשאתי פנים להעשיר:

נמצא העשיר אויבי. שיאמר מסתמא עברתי על לא תשא פני דל משום שאני מחוייב לפרנסו ולכך נקט המליצה בעני ועשיר לאפוקי שני ב״א השווים אין התרעומות כ״כ שיחשבו בעצמם שהדין אמת כי מה״ת יזכה זה יותר מזה. מפרש:

לא תכירו פנים וגו׳. הביא מקרא ממשנה תורה והלא איתא במוקדם בפ׳ קדושים לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול. משום דקאי אדלעיל וכשבעלי דינים עומדים לפניך וכו׳ ועיין מש״ש בשם יערת דבש. ועוד שמפרש אח״כ סיפיה דקרא כקטן כגדול תשמעו:

היה רבי מאיר אומר וכו׳ עד אלא מה ת״ל. במסכת שבועות דף ל׳ ע״א איתא ת״ר ועמדו שני האנשים (דברים י״ט:י״ז) מצוה לבע״ד שיעמדו (פירש״י דהאי קרא בבע״ד איירי דכתיב אשר להם הריב) א״ר יהודה שמעתי שאם רצו להושיב שניהם מושיבין וכו׳ ובכן תבין ג״כ סוגיא זו שצ״ל כמו התם:

אחד עומד ואחד יושב. שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו. רש״י שם:

מה ת״ל כקטן כגדול וכו׳. שם פ״ק ד״ח איתא אמר ריש לקיש כקטן כגדול תשמעון שיהיה חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הילכתא אילימא לעיוניה ביה ומפסקיה (ר״ל לאמתו רש״י) פשיטא אלא לאקדומי פרש״י אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך ע״כ:

הוא היה אומר. אדלעיל קאי שיהודה ב״ט קיבל מר׳ יהושע ב״פ. ואיתא במסכת חגיגה דף ט״ז שרבי יהושע בן פרחיה נשיא היה. לכך היה אומר זה המליצה כדאיתא ג״כ מפורש בשם רבי יהושע בן פרחיה זה סוף מנחות דף ק״ט ע״ב וז״ל הגמרא שם אמר רבי יהושע בן פרחיה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי כל האומר לי וכו׳ והתוס׳ כתבו שם שרבי קלונימוס הגיה שם בגמרא על פי נבואה וכו׳ ונראה שהנבואה דיבר בו שכיון להלכה כמו שאיתא הכא מפורש כך האי גרסא. לאפוקי מפי׳ קמא שם:

עד לחייו. כדאיתא בפרק דלקמן ושנא את הרבנות:

בשעה שאמר לו. ר״ל שמואל ואפשר שכצ״ל:

היה מתחבא. ולכך נתקיים בו שפל רוח יתמוך כבוד (משלי כט) כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו. ילקוט בשם התנחומא. וכן מצינו בסנהדרין דף י״ד ע״א ר״ז הוה מיטמר למיסמכיה וכו׳ ועיין ב״ב דף צ״א ע״ב וירושלמי פ״ג דבכורים וק״ל:

שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור וכו׳. מפני המעשה הבא לידו היה רגיל לומר כן שתלה שמנים נשים באשקלון ונהרג בנו בבית דינו ע״י עדות שקר. מדר״ש בשם רשב״ם. ומעשה זו הביא רש״י באריכות כיצד עשאו העדות שקר סנהדרין דף מ״ד ע״ב ד״ה דבעי מכסא. והוא מן הירושלמי פ״ב דחגיגה וקצת התעוררו ג״כ תוס׳ בחגיגה דף ט״ז ע״ב:

מתוך. צ״ל ומתוך:

הוי זהיר בדבריך. שלא יאמר הדיין שמא כך וכך היה המעשה או אם היה הדבר כך היה פלוני זכאי ומתוך דברים הללו לומד בע״ד או העדים דבר שלא היה ולכן ג״כ בשעת חקירה הוי זהיר בדבריך שמא מתוך דבריך יבינו מה שבלבך ויבינו לשקר ולומר מה שלא היה. רש״י ורע״ב. ואע״פ שפתח בעדים אבל ה״ה והוא הטעם ג״כ בבעל דין. ועוד הוי זהיר מלתא באפי נפשיה הוא וכו׳ תוי״ט: