ולנגדן. נ״א וכנגדן ר״ל כדרך שריב״ז לעיל היה מונה שבחן של חמשה תלמידיו כך היה ר״י הנשיא מונה שבחן של ה׳ חכמים:

ר״י הנשיא. בגיטין ס״ז ע״א איתא איסי בן יהודה היה מונה שבחן וכו׳ וכדאיתא לקמן בסוף הפרק ומה שחסר כאן גילה כאן ושייכים זה לזה:

גל אבנים. ל״ג שם בגמרא אלא כי״א גל של אגוזים וכן מביא רש״י שם הלכה זו של אגוזים ע״ש:

אוצר בלום. סגור מסגירות לבדן מחיצות מחיצות כמו שעושין בתיבות גדולות ליתן חטין מכאן שעורין מכאן עדשים מכאן כמו פיו בלום ורגליו מבולמות בבכורות ד״מ קלושיי״א בלעז. רש״י. והתוס׳ גריס בסמ״ך בלוס כמו בבראשית רבה משל למלך שהיו אוצרותיו בלוסין וחתומין ומעורבין:

כך עשה ר״ע. משלמד מרבותיו שמע דבר מקרא מרבותיו ואחריו הלכה ואחריו מדרש ואחריו הגדה נתן לבו לחזור עליהן ולגורסן עד שהיו סדורין בפיו ולא אמר אלמוד מקרא לעצמה מדרש לעצמה אבל כשנעשה חכם גדול עשה כל התורה מטבעות מטבעות סידר מדרש סיפרי וסיפרא לבדן ושנאן לעצמן ותלמידיו והלכות לעצמן ואגדות לעצמן. רש״י שם:

לראב״ע וכו׳ רוכלים. שם איתא בגמרא ר״י בן נורי קופת הרוכלים ראב״ע קופה של בשמים ופי׳ רש״י קופת הרוכלים ואין שבח זה דומה לשל ר״ע שנתן לבו תחלה ולמד הכל מבולבל ואח״כ סדרן עכ״ל גם אין זה דומה לר״ט כי ר״ט כששאל לו א׳ שנה לי היה מביא לו הכל מקרא ומשנה וכו׳ כדלעיל אבל ראב״ע על מה ששאלו השיב שאלו מקרא אמר לו רק מקרא וכן כולם:

תלמידיו לבקרו. בחגיגה ד״ג איתא מי היו ר׳ יוחנן בן ברוקא ור״א בן חיסמא. ושם ליתא לבקרו אלא להקביל ופרש״י י״ט היה שאדם חייב לכבד את רבו בהקבלת פנים כדאיתא בר״ה דף ט״ז ע״ב וסוכה דכ״ז ע״ב מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת:

תלמידיך אנו. ואין לנו לדבר בפניך. רש״י:

שאין הדור יתום. שיש עוד ת״ח לשמוע מהם ד״ת. ושם בחגיגה הגירסא תחלה שבת של מי היתה וכו׳ ואמרו של ראב״ע ואמר רבי יהושע על ראב״ע אשרי וכו׳ (כ״ה בע״י) שאין דורו יתום ע״ש:

שבת של מי היתה. דר״ג היה דריש ב׳ שבתות וראב״ע שבת א׳ כדאי׳ בברכות דף כ״ח ושאל כן לידע מי הוא בעל הגדה כדאמרי׳ כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. מהרש״א שם בח״א:

נשים לשמוע. אמרינן בירושלמי דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמוד לבתו תורה. תוס׳ ועיין בסוטה דף כ״א ע״ב ד״ה ב״ע:

כדי ליתן ש״ט למביאיהם. ע״ז סמכו להביא קטנים לבהכ״נ תוס׳ וכ׳ המהרש״א בדרך צחות אותיות ט״ף שלפניהם ולאחריהם הם אותיות ע״ץ ח״י דהיינו שמביאים הטף בבהכ״נ להחזיק עץ חי:

אלא לשמוע. להשמיע אותי דבר זה:

כדרבונות. הוא היתד התקוע במחרישה:

לתלמים. שורת המענה. רש״י שם. ושם בגמ׳ איתא תלמיה להוציא חיים לעולם. רוצה לומר חיים הגופנים ודברי תורה חיים הרוחנים. מהרש״א:

מכוונין את האדם. שם איתא מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים:

דרבן זה מטלטל. שאינו מתקיים. מהרש״א:

ת״ל וכמסמרות. ומוסיף עוד הגמ׳ שם אי מה מסמר זה חסר ולא יתיר אף ד״ת חסרין ולא יתרין ת״ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד״ת פרים ורבים:

ד״ת אינן מתעקרים. כמ״ש כמה מלכים גוזרים גזירות ומתבטל ומשה גזר כמה גזירות ואינן בטלים לעולם. מהרש״א:

ת״ח שיושבין אסופות. שהתורה נקנית בקיבוץ כדאמרי׳ אימתי ד״ת נשמעין כתקון בזמן שבעליהם שומעין אותן באסיפות ומדכתיב אסופות בלשון רבים ולא אסיפה דריש ליה לב׳ אסופות מחולפין הללו מטמאין והללו מטהרין. מהרש״א:

פוסלין ומכשירין. שייך לענין פסול עדות ופסול כהונה. רש״י:

אשב ולא אשנה. משום שהללו אומרים כך והללו כך:

אל אחד בראם. אין לך אחד בבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אל אחר אלא מתורתו של הקב״ה. רש״י:

ופרנס אחד נתנם. אין לך אחד מביא ראיה מדברי נביא הבא לחלוק על משה רבינו. רש״׳:

רבון כל המעשים. שם איתא מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר ע״כ לכן אלו ואלו דברי אלהים חיים ויבא עת וזמן לכל חפץ שיתקיימו שניהם:

עשה אזנך כאפרכסת. מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזן שומעת ולמד ודע דברי כולן וכשתדע להבחין איזה יכשר קבע הלכה כמותו. אפרכסת טירמזיי״א שעל הרחיים רש״י. ומהרש״א כתב בערוך פירוש אפרכסת הוא דלי של רחיים שהוא מכניס הרבה ומוציא קמעא והוא משל לענינו שיכניס לאזנו לשמוע הרבה דברי כולן בין המטמאין ובין המטהרין אבל יקנה לו לב להבחין מדעות החלוקות איזה יכשר ויקבע לו הלכה כמותו כפרש״י עכ״ל:

בלא גסות הרוח. שהיה עניו ומקטין א״ע ללמוד דבר חדוש אפי׳ מקטן ממנו כדברי בן זומא בפ״א מ״ד איזהו חכם הלומד מכל אדם. מפרש:

מהר סיני. וכל הלכה שהיה מקובל כאילו נתנה מסיני ד״א ממי למד מדה זו מהר סיני שהניח הקב״ה כל ההרים הרמים ולא השרה שכינתו עליהם אלא ה״ס מפני שהוא נמוך וכתב המהרש״א מכאן ראיה שאדם חשוב ישפיל א״ע ללמוד תורה אפי׳ מהקטן שממנו וזה שאחז ממדת חכמים שמדה זו יצא לחכמים מהר סיני ע״כ. מפרש:

איסי ב״י וכו׳. שם בגמרא [דגיטין סז] איתא איסי ב״י היה מונה שבחן ומהם מה דקחשיב ר״י הנשיא ריש הפרק:

לר״מ חכם וסופר. כדאמרי׳ סוטה דף כ׳ אמרתי לו לבלר אני. רש״י:

חכם לכשירצה. כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו היה חכם. רש״י. וע״ש בתוס׳ וכתב המהרש״א שזה דחוק דאין זה בכלל מונה שבחן ובערוך פי׳ לכשיפתח שפתיו הוא ראש המדברים והיינו שבח עכ״ל. גם היה למהרש״א כאן גירסא אחרת כי לפנינו איתא כמו התם:

קב ונקי. לא לימד הרבה כשאר חביריו אלא מה שאומר בבהמ״ד נקי הוא שהלכה כמותו לעולם. רש״י. ובס׳ ברכת שמואל על התורה ריש פ׳ משפטים כתב נמצא לפ״ז קב הוא לגריעותא דלא למד יותר מן קב הלכות [רק זה לק״מ כי למד בעיון ובהתמדה] לכך פי׳ הוא ע״פ מה שכ׳ הר״ן פ״ק דפסחים תרי אוקימתי על האי מפני מה בוצרין בטהרה וכו׳ אי לשון קצרה מוטב אפי׳ אם הוא לשון מגונה או אי מוטב להאריך ובלשון נקיה ע״ש ולראב״י היה תרתי לטיבותיה שאמר בלשון קצרה ובלשון נקיה. וזה קב בקצרה. ונקי בלשון נקי. ונכון הוא. ובפ״ג דבכורות דף נ״ג ע״ב פרש״י קב ונקי מעט שלא הוזכר אלא במקומות מועטין ומה שאמר נקי הוא שהלכה כמותו:

נמוקו עמו. פירושו עמו לתת טעם לכל דבריו שהיה מיישב את דבריו. רש״י. וספ״ה דבכורות דף ל״ז כתב רש״י. נמוקו טעמו. שהיה מביא טעם לדבריו כל שעה:

קופה של הלכות. שם איתא קופת הרוכלים ופרש״י שהרוכל מתוך שאומנתו לכך מרבה מינים יותר וקושר כל אחד בצרור לבדו להיות מזומן לשואלו ועי״ל ד״ה ראב״ע:

לר״י הגלילי. לא קחשיב התם:

מלקט יפה. אותן הלכות שהיה בהם דבר נאה מתקבל לכל שומעיהן. מפרש:

לרשב״ג. לא קחשיב התם:

ארגיון טב. שאינו מצוי כ״כ רק מעט מזעיר כך היה בידו חדושים שאינו מצוי והתם איתא ר׳ ישמעאל חנות מיוזנת ופרש״י יינה מוכן בה תמיד שאין החנוני צ״ל ללוקחין המתינו ואביא לכם כך נצרך אדם ללמוד מפיו מזומן לו ותלמודו ערוך בפיו ע״כ ואפשר הכוונה ג״כ הכא מלא ארגוון טב לזו:

מפטפט דברי בפני ת״ח. שאתה אומר שאני שוכח דבר א׳ ממשנתי:

סובין של משנתך. מה ששכח מתלמודו לא שכח אלא דברים שלא נראה שהלכה כמותן. רש״י: