רבי נתן אומר וכו׳ כאהבה של תורה. כד״א סוף משלי ואת עלית על כולנה וכדומה פסוקים רבים:

כחכמה של א״י. וכן מוכח בקדושין דף מט ע״ב דאיתא התם עשרה קבין חכמה (פרש״י תורה וד״א) ירדו לעולם תשעה נטלה א״י וא׳ כ״ע כולו וכ״ה בכתובות דף ע״ה חד מבני א״י כתרין מבני בבל:

כיופי של ירושלים. שם בקדושין עשרה קבין יופי ירדו לעולם ט׳ נטלה ירושלים וכו׳ וכה״א (איכה ד׳:ב׳) בני ציון היקרים המסולאים בפז. מפרש:

כעושרה של מדי. י׳ קבין עשירות וכו׳ ט׳ נטלו רומי וכו׳ גמרא שם ועל מדי קחשיב ט׳ קבין כנים ע״ש:

כגבורה של פרס. שם י׳ קבין וכו׳ ט׳ נטלו פרסיים:

כזנות של ערביים. שם י׳ קבין וכו׳ ט׳ נטלו ערביים:

כגסות של עילם. שם י׳ קבין וכו׳ ט׳ נטלה עילם:

ויאמר אלי לבנות וגו׳. כצ״ל:

בארץ שנער. זה בבל. ורישא דקרא ורוח בכנפיהם היא גסות הרוח. רש״י וע״ש בתוס׳:

ככשפים של מצרים. שם י׳ קבין וכו׳ ט׳ נטלו מצרים:

חכם הדר בא״י. משום דלעיל קאמר ואין לך חכמה כחכמה של א״י שנטלו ט׳ קבין כי אוירה דא״י מחכים ולכך נקט חכם כי סתמא כן הוא וכדלעיל חד מבני א״י כתרין מבני בבל:

ויוצא חו״ל פגם. שאין אוירה מחכים כא״י ונפגם מחכמתו:

הדר בה משובח. אבל אם היה נשאר דר בו היה משובח לעולם:

ואע״פ שפגם. שיצא לח״ל ונפגם מחכמתו מ״מ הוא משובח יותר בחכמתו בהיותו בח״ל מכל המשובחים שבמדינות אחרות וכדמספר ומשבח ג״כ באריכות במדרש איכה מחכמת בני א״י ע״ש:

משלו וכו׳ דומה לברזל. נקט המשל לברזל כד״א (בפ׳ עקב) ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרא אבניה אלא בוניה. וכדאיתא מנחות דף זה ע״ב הקשה אדם קשה כברזל וכתבו התוס׳ שבח הוא לתלמיד חכם כדאמר פ״ק דתענית דף ז׳ כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם. חכם וחריף שיכול לחתך הלכה כברזל:

הנדאי. ארץ כוש עיין רש״י יומא דף לד:

כל המשים שלום בתוך ביתו. שמקיים יהי שלום בחילך וגו׳:

מעלה עליו הכתוב. שציוה על כך וכדאיתא בפ׳ השלום ע״ש:

כאילו משים שלום בישראל. הטעם שכל א׳ מב״ב ילמדו מדה זו ממנו לנהוג א״ע עם ב״ב ג״כ ונמשך מדה זו ומתפשטת בכל ישראל להיות שלום ביניהם. מפרש. ול״נ ע״ד דאיתא לעיל ספ״ד ובפ״א ספ״ק על ג׳ דברים העולם עומד וחד מנהון השלום ואיתא לעיל ספ״ג ופ״ק דב״ב דף יא כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא לכך אם משים אפי׳ רק שלום בביתו נגד א׳ כאילו משים שלום בישראל וע״ד שכתבתי לקמן פל״א ד״ה כאילו קיים עולם מלא בשם הר״ב ע״ש:

מלכות כותים אוכלת. ר״ל שמכלות הבני מדינה בנתינות ומסים הללו:

במכסאות. יותר מדאי במכס שאין לה קצבה:

במרחצאות. עיין ריש ע״ז:

ותרטייאות. שבת דף קנ ע״א איתא אר״ש בר נחמני א״ר יוחנן הולכין לטרטיאות וכו׳ לפקח על עסקי רבים בשבת וכו׳ ופרש״י טרטיים וכו׳ מיני פלטין הן ששם נאספו לבית הוועד ע״כ. וזה הוא ערכותיהם של כותים שדנין בהם ומרבים שכר לסופריהם ועי״ל ספכ״א:

וארנוניות. מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה. רש״י בסנהדרין דף כו ע״א:

ד״ת קשין לקנותן וכו׳. עי״ל פכ״ד מש״ש בס״ד ובחגיגה דף טו:

דברי שטות וכו׳ נוחין לקנותן. דיצה״ר מגרה ומסית מהרה לזה:

וקשים לאבדם. נמי ממעשה היצה״ר:

כשק. שדבר המתקיים הוא כדמפרש אח״כ:

ד׳ או ה׳ שנים. כך שבשתא ודברי שטות כיון דעל על:

ר׳ יהודה הנשיא. הוא רבי. והיינו דאמר רבי קודם מותו לא נהנתי מהעה״ז אפילו באצבע קטנה כתובות דף קד ע״א:

כל המקבל וכו׳ העה״ז. כד״א ומשלם לשונאיו אל פניו וגו׳ ס״פ ואתחנן:

וכל וכו׳ נותנין לו תענוגי העה״ב. סיפא דקרא דלעיל ושמרת את המצוה וגו׳ היום לעשותם ופרש״י היום לעשותם בהעה״ז ולמחר להעוה״ב ליטול שכרם וכדאיתא בעירובין דף כב כי סוף הכבוד לבא:

לטבח שהתקין סעודה. כי סתמת הטבח שעושה סעודה באשר שיש לו בשר למכור:

אלא לעצמו. כך הצדיקים מה שמסגלים תורה ומצות ומע״ט בהעה״ז שמור להם לעה״ב מפרש:

אבל רשעים שרע להם. כי יש רשע ורע לו כדאי׳ בברכות דף ו׳:

שהתקין סעודה. שע״י יסוריו ועניו מתוקן העוה״ב אבל רשעתו גורם לו שנוטל הצדיק חלקו בג״ע וכדאיתא חגיגה דף טו ע״א ומכ״ש מרשע וטוב לו בהעוה״ז שנוטל חלקו וכו׳:

יהי סתרך עליך גלוי. שלא יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב״ה מכה״כ. וכן מצינו בברכות דף כח שריב״ז אמר לתלמידיו הלואי שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בו״ד. א״נ שלא תדבר א׳ בפה ואחד בלב כי הקב״ה חופש כל חדרי בטן ואין מלה בלשוני הן ה׳ ידעת כולה (תהילים קל״ט:ד׳) ובזה נראה לכוין ג״כ הפסוק בפ׳ מטות והייתם נקיים מה׳ ומישראל דלכאורה קשה מה צריך לנקות עצמו לפני ה׳ כי הוא יודע הכל כדלעיל אלא משום האדם יראה לעינים ויכול לדבר אחד בפה ואחד בלב לכן הזהיר משה רבינו ע״ה והייתם נקיים מה׳ שזה בוודאי צריך להיות בלב שלם בלי שום רמיה שבעולם כי הוא חופש כל חדרי בטן כך יהיה הנקיון מישראל באמת ובתמים:

ודבר שא״א לשמוע. סוד הכמוס:

אל תאמר לחברך. כי חברא חברא אית ליה ויצא הקול גם עוף השמים יוליך את הקול וכן מפרש הר״ב בפ״א פ״ב מ״ד ושם המשנה בסגנון אחר והמפרש כתב דבר שא״א לשמוע וכו׳ משום שסופך נתפסת עליו כבדאי:

מרבה להוציא. זבל הנמאס:

וכל המרבה בשר. שמרבה אכילה ושתיה עד שנעשה שמן ובעל בשר. ר״ב:

מרבה רמה ותולעה. וקשה רמה למת וכו׳ גם נמאס בה:

וכל המרבה מע״ט וכו׳. קמ״ל האי תנא שכל רבוים קשים לאדם חוץ מרבוי תורה ומע״ט. ר״ב שם:

שלם בגופו. לאפוקי כשהוא מלא עונות גופו מתייסר ביסורים כד״א (תהילים פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם. כ״כ המפרש:

מדרש. עי״ל ספכ״ט:

אבן פיספס. עי״ל פכ״ד ד״ה לכוס שיש לו פיספס:

וד״א. מלאכה או סחורה:

טפל. כי אע״פ שראוי לעסוק בד״א כדאיתא שם פרק ב׳ מ״ב שטוב תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו׳ מ״מ עכ״פ יהיה הד״א רק הטפל והעיקר יהיה הת״ת:

לאיסטרטיא. שביל. מפרש:

שלא יכווה באור וכו׳. ר״ל שלא יטה מן התורה לד״א כ״א דוחק השביל הצריך להכרחי שיהיה ד״א טפל. וכד״א יגיע כפיך יהיה רק מה שאתה צריך לאכול כדכתב המהרפ״א בח״א והעוללות אפרים ע״פ משל: